הנטייה 'הטבעית' של הרבה מטפלים היא לנסות להעלים את הבכי, כמה שיותר מהר. כשמנסים ל'הזיז' ילד במהירות מתחושות קשות של עצב כאב או קושי, אני עושים כמה דברים שלאף אחד מהם אין יתרונות...

 

העיקרון הוא לא לפתור לקטנטנינו בעיות ולא לנכס אותן לעצמנו. אם אנו מציעים לילדינו באופן תדיר פתרונות, אם 'עוזרים' להם - אנו באופן שיטתי פוגעים בהם. כל הצעת 'קיצור דרך' מקצצת את כנפיהם. כל הצעת פתרון נוגסת בכבודם העצמי. כל 'לימוד' (שלא התבקש על-ידם) מחוויר את צבעיהם, קולם וייחודיותם.

 

היותך הורה, אין משמעו חובה לחלוקת ציונים תמידית לילדיך מכמה וכמה טעמים.
כמו כל שריר שאין מתרגלים אותו ? גם ההנעה הפנימית מתנוונת כשמוצעים לה באופן שוטף תחליפים זמינים ומספקים.

 

מיץ פטל הוא ספר ילדים ידוע, מוערך ואהוב מאד על הורים, מחנכים וילדים. ברצוני להציע לכם קריאה מחודשת באור צר ומסוים אך חשוב.

אין ספק שכמו שילדים צריכים את נוכחותנו הקרובה, לפעמים הם ממש זקוקים לנוכחותנו השקטה והמרומזת, אבל ברקע. כך שהם יודעים שאנו בטווח עין, אוזן ולב אך לא 'בהשגחתנו'. הם צריכים את הבועה המוגנת שלהם ?מוגנת גם מפנינו! מרחב שמאפשר להם למצא את קולם וייחודם.

 

ככל שהחברה 'מעוניינת' באנשים תוקפניים, נוחים לרגוז, לנקום ולהיפרע בצורה אלימה ? כך היא תפריע לקשר הראשוני של אם תינוק ובכך תוביל ליצירתו ולטיפוח של דפוס אישיותי זה.
כאשר אנו מאפשרים (כפרטים בחברה) התערבויות כאלו בעניינינו הפרטיים והאינטימיים (כמו לידה) ומסכינים להן ? אנו משתפים פעולה עם מטרות סמויות אלו של חברתנו ותורמים להפיכת החברה לאלימה ונטולת סבלנות וסובלנות.

 

ההנקה היא תווך משמעותי, רב-כוח ויכולות, ומלא-יופי ואמת פנימית. תווך זה, מאפשר לנו לעבד לתוך חיינו מגוון נושאים מורכבים ומאתגרים של גבולות; זיהוי, הכרה ואיזון בין צרכי היונק לצרכי האם ושאר בני המשפחה; והתאמה מתמדת של המבנה והמודל המשפחתי למצבים המשתנים.

 

כל לימוד של ילדים (ועוד נדון במילה הזאת 'לימוד') שאינו נובע ראשיתו ככולו מתוכם, מרוחם ומכוחם, הוא במקרה הטוב בלתי מזיק, במקרים אחרים הוא הרסני ופוגעני ברמות שונות. לימוד שכזה בוודאי שתמיד אינו יעיל ואינו חיובי כמעט בשום מובן. לימוד אינו משהו שאנו מבצעים על הילד (או תינוק או מבוגר). אלא למידה היא תהליך אישי, מפעים ורב הוד שעלינו לכבד תמיד, לעקוב אחריו היטב, הן לתועלתנו וכמובן לתועלת הילד הלומד.

 

לילך רוכל