|
בכנס שהתקיים בתאריך 14.02.07 במרכז הרפואי שיבא, תל-השומר, הרצו מספר רב של רופאים ואחיות על האיברים הקשורים לאזור רצפת האגן – על הבעיות השונות ודרכי הטיפול.
את הכנס פתח דר' מרק באר-גבל, מנהל השירות לרצפת האגן בתל-השומר אשר הסביר כי הבעיות הקשורות ברצפת האגן הן שכיחות ביותר, הגוררות עלויות גבוהות למערכת הבריאות. דר' באר-גבל ברך על הכנס וקרא לשבור את השתיקה בנושא בעיות רצפת האגן – אפשר לדבר על יציאה, דליפה, יחסי מין ללא בושה.
בכנס נכחו מטפלים מתחומים רבים – גניקולוגים, אורולוגים, גסטרולוגים, אורוגניקולוגים, נוירואורולוגים, דיאטנים, סקסולוגים ופיזיוטרפיסטים. דר' באר-גבל ציין כי בעידן הנוכחי שבו יש פרגמנטציה ברפואה להתמחות ספציפית באיברים השונים, יש צורך לשבור את החוצץ בין האגפים הקשורים לאיברי רצפת האגן במערכת הבריאות ולהסתכל על האדם כשלם.
דר' יצחק זיידס, סגן מנהל המרכז הרפואי שיבא תל-השומר, ציין כי הנושא של רצפת האגן דומה לסיפור על שלושת העיוורים שרצו לדעת איך נראה פיל. האחד מישש את החדק ואמר, "עכשיו אני יודע מה זה פיל – זה משהו ארוך מאוד ורך". העיוור השני מישש את הזנב ואמר – "עכשיו אני יודע מה זה פיל – זה משהו קטן ושעיר". ואילו השלישי מישש את רגל הפיל ואמר כי פיל הוא משהו רחב מאוד וכבד כמו עמוד בטון. כל אחד 'ראה' את הפיל לפי האזור שאותו הוא מישש. וכך המצב היום במערכת הבריאות – האורולוג 'רואה' דליפת שתן וצניחת שלפוחית השתן, הגסטרולוג 'רואה' בעיות של אי שליטה במתן צואה וצניחת רקטום, והגניקולוג 'רואה' צניחת רחם ונרתיק. רצפת האגן מעגנת בתוכה את שלושת המערכות הללו הקשורות זו בזו בקשר בלתי ניתן להפרדה. איבר אחד משפיע בדרך זו או אחרת על האיבר השני ולכן יש לשנות את הגישה ולצאת מהתבוננות פרטנית על כל אחת מהמערכות. אדם הוא אדם, לא משנה איזה רופא מסתכל עליו. הקושי בכך, מציין דר' זיידס, הוא כיצד כל רופא 'יוצא מחלקת האלוהים הפרטית שלו' לטובת הטיפול השלם במטופל. זה לא קל. כבר היום יש התחלה של שיתופי פעולה – לדוגמא אורוגניקולוגיה.
דר' באר-גבל דיבר בהמשך בהרצאתו על תפקידי רצפת האגן: תפקיד של שליטה בעזרת השרירים השונים, תפקיד של תמיכה בעזרת שרירים וגידים כנגד כוח הכובד, ותפקיד הקשור במערכת המין – אזור גירוי מיני חשוב, וכמובן – אזור הקשור בלידה.
רצפת האגן קשורה לשלושה איברים שונים המתפקדים כל אחד לפי קצב משלו, הנובע ממערכת העצבים האוטונומית (הלא רצונית). קיים איזון בין מערכת העצבים ה'לא רצונית' למערכת העצבים 'הרצונית' המאפשרת לנו יכולת רצונית לכווץ ולהרפות את הסוגרים (השרירים הטבעתיים).
בעיות העלולות להופיע בהקשר לרצפת האגן ואיבריה הם: צניחות של אברים, עצירות, אי שליטה בסוגרים.
גורמי הסיכון הם לידה, מצבים כרוניים כמו שיעול, גיל ואופן למידה של ילד להתרוקן. דר' באר-גבל ציין את החשיבות הרבה בלמידה נכונה והקניית הרגלים בתקופת הילדות. ילד לומד להתרוקן בהשפעת הסביבה שלו. אם הסביבה 'מלחיצה', משדרת שכדאי להתאפק, ומסרים אחרים שהילד יתפוס כחוויה שלילית, הדבר עלול להשפיע על הופעה של בעיות בהמשך חייו. דוגמא: חינוך ל"אל תעשה" יגרום לכיווץ יתר ובכך לבניית רצפת אגן היפרטונית הקשורה בגירוי עצבי מתמשך.
האיברים באזור רצפת האגן קשורים אלו באלו. כשקורה משהו באיבר אחד, יש תגובה באיברים מסביב. ישנם רפלקסים בין האיברים. לדוגמא: דלקת בשלפוחית השתן תגרום למעי להיות יותר רגיש.
דר' יעקב גולומב, רופא בכיר במחלקה האורולוגית במרכז הרפואי שיבא תל-השומר הסביר כי בעיות הקשורות ברצפת האגן מצויות רק אצל ההולכים על שתיים בעולם החי (לדוגמא בני אדם), וזאת בגלל הלחץ של האיברים וכוח הכובד בציר אנכי על רצפת האגן (בהשוואה להולכים על ארבע). בהמשך הרצאתו, סקר דר' גולומב את תפקידי שלפוחית השתן וההפרעות הנובעות מאצירת שתן ודליפת שתן.
הגברת דורית מיחידת רצפת האגן במרכז הרפואי שיבא תל-השומר בהרצאתה "על רצף הזמן" סקרה כיצד ומתי יכולות להתפתח בעיות בתפקוד איברי רצפת האגן החל מהילדות, דרך תקופת הצבא ובהמשך בחיי האישה הבוגרת ובלידה. לתחושות הילד ולציפיות ההורים והחברה יש השפעה קריטית על חינוך הילד להתרוקן כהלכה. מומלץ לא לנסות לגמול את הילד מטיטולים מוקדם מידי. ילד שפוחד, מתבייש ומתאפק יכול לפתח בהמשך חייו בעיות כמו אבני צואה, קרעים בפי הטבעת ועוד. הקניית הרגלים נכונים בילדות חשובה ביותר במניעת בעיות בבגרות. בהמשך בתקופת בית-ספר ובצבא, קיימת חשיבות גבוהה לתנאים הסביבתיים, לניקיון השירותים, חשיבות פסיכולוגית לדרך שבה תופס הילד / חייל את סביבת השירותים. מסתבר שחיילים וחיילות רבים פונים במהלך שירותם לרופא בגלל בעיות של עצירות. גם בעיות רגשיות מוסיפות ליצירת בעיות באזור רצפת האגן, שהרי קיים קשר בין המוח לבין השרירים ושאר הרקמות. הפיזיולוגיה מושפעת מהפסיכולוגיה.
בהמשך חיינו כנשים, יש חשיבות לאסטטיקה, צורך למצוא חן, דרישה ל'בטן שטוחה'. יש נשים אשר פונות לפיתרון של דיאטה קיצונית ושימוש במשלשלים אשר ללא הדרכה נכונה עלולים לפגוע בשרירי רצפת האגן. בהריון ובלידה קיים לחץ אדיר על האיברים ורקמות רצפת האגן. בזמן הלידה עלולה להיות פגיעה זמנית או תמידית.
דר' ורד אייזנברג מאגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שיבא תל השומר בהרצאתה על בעיות בתפקוד רצפת האגן תוך התייחסות לשאלה האם האשמה רק בהריון ולידה, מציינת שהגורם העיקרי לנזק לרצפת האגן במעגל חייה של האישה (בהשוואה לגברים) הוא הריון ולידה. בתהליך הלידה עלולים להיווצר קרעים של עצבים ושרירים. הנזק הוא מיידי בלידה עצמה ולאחר הלידה חל תהליך של ריפוי. גורמי סיכון נוספים מלבד תהליך הלידה קשורים לגיל, השמנת יתר, שיעול כרוני, השפעות גנטיות, הרמת משאות כבדים בעבודה ועוד.
הנזקים המיידים בתהליך הלידה הם הקרעים הפרינאליים (שכיחות 2%-5% מכלל הלידות). גורמי סיכון נוספים הם לידה מכשירנית, חיתוך חיץ מרכזי, לידת עובר מעל 4 ק"ג, מנח עורף לאחור, התארכות שלב שני של הלידה, פגיעות קודמות בסוגרים, ולידה ראשונה.
לשאלה האם הנזק ניתן למניעה, הציעה דר' אייזנברג כי כדאי לזהות מראש לידות עם פוטנציאל טראומטי, להפחית שיעור לידות מלקחיים, לקצר שלב שני של הלידה, להימנע מביצוע חיתוך חיץ מרכזי, ולחזק את שרירי רצפת האגן במהלך ההריון ולאחר הלידה.
הגברת נורית זבולון, פיזיותרפיסטית ביחידה לרצפת האגן במרכז הרפואי שיבא תל-השומר, הסבירה אודות הגישה הפיזיותרפיסטית לטיפול בבעיות רצפת האגן. חלל הבטן הוא כמו תיבת לחצים. התקרה היא הסרעפת, שרירי רצפת האגן מהווים את הרצפה, והקירות הם שרירי הבטן הרוחביים וזוקפי הגב. קיים בניהם חיבור דרך רקמות חיבור. כל פגיעה באחד מהמרכיבים ב'תיבה' ישפיע באופן ישיר או עקיף על תפקודו של האחר. לרוב הבעיות מתלווים סימפטומים של כאב, מתח נפשי, ומעי רגיז.
אמצעי הטיפול נחלקים לארבעה מרכיבים. הראשון הוא מתן הסבר למטופל על רצפת האגן מהיבט פיזיולוגי ואנטומי, הסבר על מהות הטיפול, תאום ציפיות והסבר על חשיבות שיתוף הפעולה של המטופל להצלחת הטיפול. המרכיב השני הוא טיפול התנהגותי כגון תזונה נכונה, שתייה נכונה, ישיבה נכונה בשירותים ופעילות גופנית נכונה. המרכיב השלישי הוא טיפול באמצעות מכשיר הביופידבק, הנותן משוב ויזואלי למטופל ולמטפל. והמרכיב הרביעי הוא לימוד תרגילים.
הגברת גילה ברונר, מנהלת השירות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית בתל-השומר דיברה בהרצאתה המרתקת על הפרעות בתיפקוד מיני והקשר למצבי שליטה ואי-שליטה. היא המליצה לשאול כל מטופל/ת המגיע על רקע של בעיות הקשורות לאיברי ריצפת האגן על חיי המין שלו/ה בהווה ובעבר. להמחשת החשיבות היא סיפרה על מטופלת שביקרה אצל רופאים רבים עקב סימפטומים שונים הקשורים בדלקות חוזרות, דליפת שתן וקשיים בחיי המין. במשך מספר שנים היא טופלה בדרכים שונות אשר לא פתרו את בעיותיה עד שנודע כי היא סבלה בילדותה מהתעללות מינית. החוויה הקשה הזו היא זו שגרמה לסימפטומים השונים. לאחר טיפול ממוקד יותר מצבה הוטב באופן משמעותי ולאחרונה ילדה את ביתה הבכורה.
את הכנס חתם דר' מני אלקלעי, מנהל השירות האורוגניקולוגי באגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שיבא תל-השומר, בהרצאתו על גישות כירורגיות לטיפול באי שליטה.
לסיכום, כמדריכת הכנה ללידה הכנס תרם לי רבות בהבנת הצורך בהגברת המודעות לבעיות בתפקוד רצפת האגן, לחיזוק שרירי רצפת האגן בהריון ובחיים בכלל, ולהבנה עמוקה יותר על הקשר העדין בין איברי רצפת האגן. מצאתי את עצמי מכווצת ומרפה ושוב מכווצת ומרפה, יותר ממה שתרגלתי בשבוע שלם !, בנוסף חשבתי על הרגלי ההתרוקנות שלי ושל ילדיי (שני בנים) ושמחתי לנוכח הידיעה שהמצב די בסדר. נזכרתי באותה פעם שבני הבכור 'התרוקן' ללא טיטול במפגש משפחתי רב משתתפים בטבע. לרגל הצלחתו, שכאימא גאה דאגתי להפיץ ברבים, נשמעו מכל עבר מחיאות כפיים וקריאות עידוד, שגרמו לבני הצעיר לשמחה וסיפוק והוא פצח בריצת ניצחון סביבנו.
אסיים בברכת בריאות, כיווץ והרפיה טובים לכולם
זיוה צברי |