לידת תאומים

לידה רב עוברית ככלל הינה לידה מסובכת יותר מאשר לידה של עובר בודד. הלידה מתרחשת במועד מוקדם יותר בממוצע (כמחצית מהלידות מתרחשות לפני השבוע ה-36 להריון) והסיכוי לניתוח קיסרי גבוה יותר בהריון תאומים, מאשר בהריון רגיל. עם זאת, מרבית הסיכויים הם שהלידה תעבור ללא סיבוכים וישנה סבירות גבוהה למדי ללידה רגילה. לידות של שלישייה ומעלה מתרחשות בארץ רק באמצעות ניתוח קיסרי עקב הסיכון הכרוך בלידת שלישייה ויותר בלידה רגילה.

לידה רגילה (וגינאלית) של תאומים תתרחש בסבירות גבוהה כאשר שני העוברים נמצאים במנח ראש, או כאשר התאום הראשון- זה הקרוב יותר לתעלת הלידה- נמצא במנח ראש והתאום השני במנח עכוז. אם התאום הקרוב יותר לתעלת הלידה נמצא במנח עכוז או שאחד משני התאומים נמצא במנח רוחבי - תלד היולדת באמצעות ניתוח קיסרי. מצב לא שכיח אך אפשרי, הוא מצב בו התאום הראשון נולד בלידה רגילה ואילו התאום השני נולד באמצעות ניתוח קיסרי.
תאומים נולדים בממוצע קטנים יותר מתינוקות יחידאיים, המשקל הממוצע לילוד עומד על 2.5 ק"ג. הרווח הממוצע בין לידת התאום הראשון ללידת השני הוא 17 דקות.

אחד המאפיינים של לידה מרובת עוברים הוא נוכחות מוגברת של צוות רפואי בחדר הלידה. מאחר שלידה מרובת עוברים היא לידה בסיכון גבוה, הצוות הרפואי הנוכח בחדר הלידה הוא גדול יותר וכולל ברוב המקרים רופא מיילד אחד או שניים, אחות מיילדת, רופא מרדים ושני רופאי ילדים. בלידות של שלישיות ויותר, בלידות בהן קיימים סיבוכים או כאשר מדובר בלידה מוקדמת, סביר שלצוות הנ"ל יתווספו עוד אנשי צוות מתחומים שונים. בלידות אלה גם צוות מהפגיה הכולל אחיות ורופאים עם ציוד הנשמה ואינקובטור מגיע לקבל את פני התינוקות. במקרה של ניתוח קיסרי ישנו צורך גם בשני מנתחים ובאחיות נוספות המסייעות בתפעול חדר הניתוח.

רוב בתי החולים בארץ ממליצים על אלחוש אפידוראלי במהלך לידת תאומים, זאת בכדי להכין את היולדת למצב אפשרי של ניתוח קיסרי הנעשה תחת הרדמה אפידוראלית.
במהלך לידת תאומים יוצמדו לבטן האם שני מוניטורים - מוניטור לכל עובר. עם התקדמות הלידה, כאשר העובר המוביל מתקרב לתעלת הלידה יוצמד המוניטור לראשו, בעוד שאחרי העובר השני ממשיכים לעקוב באמצעות המוניטור החיצוני המוצמד לבטן היולדת. 
לאחר יציאת העובר הראשון, לרוב נסגר מעט צוואר הרחם והוא נפתח שוב בעזרת צירים נוספים. עם צאתו לאוויר העולם של העובר הראשון, יוצמד מוניטור לראשו של התינוק השני העתיד לעבור דרך תעלת הלידה. אם הלידה מתנהלת כשורה, יניחו את התאום הראשון על בטן האם לאחר צאתו בטרם ייוולד התאום השני. לפני צאת התאום השני יוודאו שהוא נמצא "בכיוון הנכון" כלומר עם הראש כלפי תעלת הלידה, וינסו לשנות את תנוחתו ברחם אם הדבר אינו כך. 

הזמן הממוצע בין שתי הלידות הוא 15-30 דקות. היום נוטים ליילד את התאום השני בתוך 10-20 דקות, פרט למקרים בהם יש דימום או קיימת מצוקה עוברית. מחקרים הראו שגם מרווח של עד 5 שעות בין לידת תאום לתאום הוא בטוח, אך הגישה הרווחת היא שעדיף ליילד את התאום השני לפני סגירת צוואר הרחם או התעוררות סיבוכים כלשהם, כמו צניחת חבל הטבור או היפרדות אחת השליות, שעלולים להתרחש בפרק זמן זה. גישה אחרת סוברת כי כל עוד התינוק שברחם מרגיש טוב, אין צורך לזרז את הלידה שלו, ולכן דרך התנהלות הלידה עשויה להיות תלויה ברופא המיילד.

שתי השליות יוצאות מגוף היולדת לאחר צאתו לאוויר העולם של התאום השני. בעיות בלידה שכיחות יותר בקרב התאום השני ובקרב תאומים זהים היות והם חולקים את קרומי מי השפיר בחלק מהמקרים. כדאי לבקש מהרופא לבחון היטב את השליות ואת הקרומים (לאחר צאת השליות) בכדי לנסות ולברר האם מדובר בתאומים זהים או בתאומי אחווה.