הורות לתאומים

גידול תאומים כרוך בקשיים אפשריים רבים כמו הצורך לטפל בו-זמנית בשני תינוקות שכל אחד מהם זקוק לתשומת לב ולעזרה במידה זהה. למשל, הצורך לדאוג לצרכי היום-יום שלהם, להאכילם, להחליף את חיתוליהם, בגדיהם ולטפל בהם בזמן מחלתם (מחלות זיהומיות שכיחות יותר בתאומים).

אחת הבעיות הקשות ביחס שבין האם לתאומים היא הצורך לפתח מערכת יחסים זהה עם שני התינוקות. מעטות הן האמהות המוכנות לקושי הפיסי ולעומס הרגשי הכרוכים בגידול תאומים.

אמהות לתאומים מבלות שליש מזמנן הפנוי עם שני התינוקות. אם לתינוק יחידאי מבלה עימו פרק זמן זהה. התאומים יוצאים נפסדים מכך שאימם אינה יכולה להקדיש להם זמן רב יותר, אך הדאגה לצרכים הפיסיים שלהם אינה מותירה לה זמן חופשי רב.

אמהות לתאומים נמצאות בסיכון גבוה יותר למצבים דיכאוניים. לא רק המתח הנפשי נותן את אותותיו באמהות לתאומים, כי אם גם העייפות הגופנית המצטברת.

אחת הבעיות הקשות המטרידות את האמהות לתאומים היא תחושת הבדידות שהן חשות. הגבלת הניידות שלהן וריתוקן לבית במשך מרבית שעות היום מוצאים את ביטויים בתלונותיהן התכופות. הקשרים החברתיים מצטמצמים במשך השנה הראשונה והן אינן יכולות לקבל משוב על מעשיהן או עידוד על מעשיהן מצד חברים. אמהות לתאומים המשתדלות לצאת לביקורים חברתיים בלוויית התאומים, נוכחות לדעת שהמאמץ הכרוך בהכנת התאומים לקראת הביקור והבאתם למקום הביקור, אינם כדאיים.

סיוע האב בגידול התאומים חיוני מאוד. השנה הראשונה לחיי התאומים היא גם הקשה ביותר בתקופת הנישואין של בני הזוג. הבעל חש זנוח, תשומת הלב של האם מופנית כולה אל התאומים. המועקה הכלכלית הנובעת מצרכי המשפחה שגדלה, החיפוש אחר מקורות להשלמת הכנסה, שעות עבודה נוספות והצורך "לקצץ" במותרות.

כל החוקרים ממליצים על גיבוש זהותם העצמית (מובדלות) של התאומים מרגע לידתם. הורים רבים מתקשים ליישם את ההמלצות הללו במשך השנה הראשונה לחיי התאומים. קריאה בשמות פרטיים ולא בכינויי חיבה, שימוש במוצצים בעלי צבע שונה או בקבוקי חלב בעלי צורה שונה וכד'. לחץ חברתי עלול להפריע להורים לשמור על הזהות העצמית: כאשר בני המשפחה או הסביבה הקרובה מצפים מההורים להלבישם "כמקובל" בבגדים זהים וכדי לא "להפלות" ביניהם נותנים להם מתנות זהות.

התאומים גדלים ומתפתחים עד שכל אחד מהם נעשה חלק בלתי נפרד מסביבתו האינטימית של האחר (הזדהות הדדית). ההזדהות ההדדית גוברת כאשר התאומים מספקים זה לזה תחליף לצרכים שהאם אינה מסוגלת להעניק להם. הם רואים עצמם כרכיבי יחידה שאינה ניתנת לחלוקה (תגובת התאומות).

כאשר התאומים דומים זה לזה, תתקשה הסביבה להעניק להם יחס שונה. היעדר לחץ סביבתי על התאומים לתפקד כפרטים, ימנע את תהליך טשטוש ההזדהות ההדדית ויגביר את תגובת התאומות.

התחושות הללו עלולות להיגרר גם לגיל המבוגר. ידועים מקרים בהם אחד התאומים הקים משפחה והצליח בעסקיו. כשלון התאום השני בחיי המשפחה ובעסקיו גרמו לתאום המצליח לנטוש את משפחתו כדי "לחקות" את התאום שנכשל ולרדת מנכסיו.

המובדלות הפסיכולוגית מתבטאת בהפרדה בין הייצוג העצמי לבין ייצוג האובייקט. התאומות מעכבת תהליך זה.

לשם המחשה, בשנים הראשונות לחייהם, מגיב תאום אחד כאשר מושמע שם תאומו, או מצביע על איברים בגוף-תאומו במקום להצביע עליהם בגופו. התופעות הללו חזקות במיוחד בתאומים זהים.

השפה גם היא אמצעי המשמש להפרדה בין דימוי העצמי לבין ייצוג האובייקט. תוצאות מחקרים מצביעות על עיכוב בהתפתחות יכולת הביטוי המילולי לבין עוצמת הקשר התאומי. התאומים יוצרים להם שפה פנימית משלהם - "שפת התאומים" (קריפטופאזיה), המונעת יצירת קשר של התאומים עם הסביבה החיצונית וזו מחזקת את התלות ביניהם ומעכבת את תהליך המובדלות שלהם.

כדי לתפקד כיישות אחת (צוות, יחידה אחת) התאומים "בוחרים" בתפקידים משלימים. כל תאום מפתח יכולות המשלימות את אלה של התאום האחר. התאומים, אם כן, מבחינה פסיכולוגית אינם בבואה זה של זה אלא שתי ישויות המשיגות שלמות הרמונית הודות להתפתחותם של דפוסי השלמה הרמונית.

קיימים שלושה דפוסי השלמה וקשר בין תאומים:

      התמחויות בתחומים שונים: תאום אחד יצטיין בספורט ואילו האחר יצטיין בלימודים עיוניים. סה"כ "היחידה" תשיג הצטיינות בכל.

      אקטיביות-פסיביות הן עמדות קיצוניות של כל אחד מהתאומים. תאום אחד הוא השולטני (דומיננטי) ואילו האחר הוא פסיבי. ה"מינויים" ב"יחידה" אינם קבועים.

      דפוס הזהות: כל אחד מהתאומים מהווה אישיות בפני עצמה שיש בה הרחבת העצמי. כל אחד מהתאומים יכול להוות אישיות חצויה כחלק מיחידה אחת שתכונותיה מתחלקות בין שני מרכיביה. שלמות היחידה מאפשרת לכל אחד מרכיביה לחוש כמו פרט יחידאי. דפוס זה אופייני יותר לתאומים זהים בעוד ששני דפוסי ההשלמה וקשר בין תאומים האחרים אופייניים יותר לתאומי אחווה.

ההבדלים באישיות ובאופי מתגבשים כבר מגיל צעיר. למשל, ההבדלים ביניקה, במציצה, בתכיפות הארוחות ועוד. ההבדלים בהתנהגות התאומים משתנה כתלות בגילם. בשנת חייהם הראשונה ההבדלים יתבטאו במזגם ובתשומת הלב, בשנת חייהם הרביעית יהיה עיקר ההבדל בדרגת החיברות (סוציאליזציה) שלהם. ההבדלים בהתנהגות בולטים במיוחד בתאומי אחווה.

ההבדלים הללו הם מזעריים בתאומים זהים. הורים נבונים ישקיעו מאמצים בטיפוח תחומי ההתעניינות של תאומיהם.

טיולים נפרדים של התאומים עם הוריהם רצויים תמיד ומסייעים לתאומים להשתחרר כבר בגיל רך מהתלות ההדדית שביניהם.

לבוש דומה אינו גורם בהכרח להתנהגות דומה בתאומים. יתכן שדווקא הדמיון בלבוש מכתיב את הצורך בהתנהגות שונה.

התנהגות שגויה של הורי תאומים עלולה לעודד התחזקות תכונות אופי לא רצויות. הורים נוטים לחפש את ההבדל בין ילדיהם ולדבר על כך, הסביבה עלולה להגיב לתאומים בהתאם להגדרת ההורים ויתרה מזו, הילדים מגשימים בהתנהגותם את ציפיות ההורים.

גידול שני ילדים או יותר בו זמנית מבליט יותר מכל את התבנית הפרדוקסלית שביסוד ההתפתחות של חיי האדם: התחברות לצורך היפרדות, היפרדות למען התחברות. תבנית זו היא ציר מרכזי בהתפתחות האנושית האוניברסלית: תינוק מתמזג עם אימו, והיא עימו בחזרה, על מנת להבשיל ולהיות מסוגלים לקיים חיים משותפים, אך נפרדים.

פרקי התפתחותו של כל ילד - וכן של הוריו - בנויים משרשרת של התחברויות והיפרדויות, אשר דרכן נבנית הזהות האישית והייחודית שלנו, אך גם השייכות המחברת לבני המשפחה.גידול תאומים - המגע והקשר במהלך גידול שני ילדים או יותר בו זמנית - מכפיל ומשלש תבנית זו. תאומים גדלים תוך פיתוח זיקה וקשר ייחודי וקרוב במיוחד זה לזה, אך בו זמנית עליהם לפתח נפרדות ונבדלות, אשר תאפשרנה לכל אחד מהם את הזהות הפסיכולוגית המייחדת והמובדלת שלו. תאומים ישארו לעולם תאומים, אך בתוך הקשר הנפלא הזה תתפתחנה להן שתי אישיויות, נפרדות ומובחנות, אם כי קרובות, ולעיתים גם דומות בהיבטים מסוימים.