אחת ממטרות הטיפול הסיעודי היא לאתר ארועים משמעותיים בחיי המטופל ולאפשר טיפול בהשלכות השליליות של ארועים כאלה, אם ישנם, על בסיס מניעה. המחקר הנוכחי עוסק באוכלוסייה בריאה מבחינה גופנית ונפשית, המתמודדת עם אירוע חיים משמעותי היכול לגרום להתערערות במישורי חיים שונים, בטווח המיידי ולטווח ארוך.

בישראל מתרחשות כ-140,000 לידות בשנה. מטרת העל של הסיעוד האמהי לאפשר לאם להצליח במשימת האמהות, לכך יש השלכות על חייה, חיי היילוד וגם על יתר בני המשפחה. מחקרים מצביעים על הקשר בין הרווחה הנפשית של היולדת לאחר לידה והקשר אם – ילוד (Niven, 1992). לשם כך חשוב להתייחס לתהליכים הנפשיים שנשים אחרי לידה עוברות על מנת שהן תוכלנה ותרצנה לשוב ולהרות, וללדת בהרגשת ביטחון.

הריון ולידה נחשבים לאירוע חיובי ומשמח. למרות זאת, הניסיון מלמד כי חווית הלידה מעסיקה את היולדת לאורך זמן ועלולה לעורר בחלק מהיולדות תחושות של פחד, חרדה, התפרצויות רגשיות, ירידה בביטחון העצמי ורגשות אשמה (רפאל-לב, 1996). כמו כן, הניסיון בקרב נשים אחרי לידה מלמד, שנשים משקיעות זמן רב בניסיון להבין את האירועים שעברו בחדר לידה, אוספות מידע מהספרות ומאנשי מקצוע ועוד. יש הטוענים כי העיסוק בניתוח חווית הלידה גוזל זמן ומשאבים רגשיים ומפריע לטיפול ביילוד ולחיזוק הקשר עמו, להסתגלות למצב החדש ולחזרה לתפקוד כאישה וכאם. 

חשוב לזכור, שעבור נשים רבות נתפס תהליך הלידה כארוע מסכן חיים. האיום הוא על עצמן ו/או על העובר. לעומת תפיסת היולדת את התהליך כמאיים ומסוכן, הסביבה תופסת את ארוע הלידה כאירוע חיובי ומשמח. מאחר ותקופת אישפוז אחרי לידה הינה קצרה, האישה עוזבת את בית היולדות אחרי 72 שעות בממוצע, דבר הגורם לחוסר יכולת של הצוותים הסיעודיים והרפואים  להתייחס לרגשות ולפחדים המתעוררים אחרי הלידה.

מהספרות המחקרית בתחום הרפואה והפסיכולוגיה עולה, שאירוע שלילי עלול לגרום להתפתחות בעיות בריאותיות ו/או נפשיות, בין היתר משום שהאדם נוטה להיות מוטרד מהאירוע לתקופה ארוכה תוך כדי העלאה חוזרת ונשנית של פרטי האירוע בזכרון  בצורה של "הרהור טורדני" (Rumination). כדי למנוע השלכות אלה פותחו שיטות להתמודדות עם הרגשות השליליים המתעוררים בעקבות האירוע.

מחקרים רבים, ובתוכם עבודתו של Rime (מתוך Pennebaker, 1997) דנים ביתרונות של איורור רגשות בעקבות אירוע שלילי, בעזרת דיבור או כתיבה, דבר אשר עשוי לסייע ליחיד להתמודד יותר ביעילות, ועקב כך למתן את התוצרים הלא רצויים ואף למנוע את הופעתם. אחת השיטות לטיפול ברגשות המתעוררים בעקבות אירוע, היא תחקור (Debriefing). התחקור היא שיטה מקובלת להתערבות בקרב אנשים, שחוו אירוע קשה ומשמעותי.  מדובר בתהליך של דיבוב מובנה הנעשה בדרך מקצועית שבמהלכו מספר האדם בפרטי פרטים את האירוע שחלף ומשתף את המתחקר (אדם מקצועי מתוך הדיסיפלינה) ברגשות הנלווים. בתום החלק הסובייקטיבי מועברת אינפורמציה מקצועית על-ידי המתחקר (Rapheal, 2000). התחקור שונה מדיבור על החוויה עם חברים ו/או משפחה בכך שהוא פורמלי, מובנה ומנוהל על-ידי איש מקצוע ולא מתבסס על רשת תמיכה חברתית או משפחתית על כל הטיותיה (Rapheal, 2000).

הטיפול בפאן הנפשי אצל נשים אחרי לידה אינו זוכה לתשומת לב מספיקה בארץ ובעולם.מכל השיטות האפשריות לטיפול בתחום הנפשי אצל נשים לאחר לידה, שיטת התחקור נראית הרלבנטית ביותר, מכיוון שמדובר באוכלוסייה בריאה, בטיפול קצר וממוקד, כלי התערבות זול, זמין וניתן לשימוש סמוך לאירוע, ניתן ללמד אחיות לבצע אותו בהתחשב במיומנויות הנדרשות לביצוע התערבות כזו, ושחלק גדול מהמיומנות הזו נרכשת כבר בבתי הספר לסיעוד.

כאמור, לשיטה זו יש פוטנציאל במסגרת הטיפול שלאחר לידה להשפיע על תפיסת חווית הלידה ולקדם ולהקל על התאוששות נפשית וגופנית גם יחד. מוצע לבצע את התחקור, במקרים מסוימים, ע"י הצוות הסיעודי בבית היולדות במהלך תקופת האישפוז. טיפול ממוקד במסגרת האישפוז מאפשר ליולדת להבין ולהפנים את ההתרחשויות שאותן חוותה ולהבין את שיקולי הצוות המטפל בהתערבות כזו או אחרת וכך לסגור את מעגל הלידה ללא משקעים מהלידה הנוכחית.

עיקר תרומתו של התחקור יכול לבוא לידי ביטוי במקרים של ביטויי אכזבה מהלידה. הקשבה והסבר של המתחקר לאותן נשים מאוכזבות מחווית הלידה מאפשרת ליולדות לבטא רגשות, לקבל מידע אודות דברים שלא היו ברורים להן בתהליך ולהבין את החוויה שעברו וכתוצאה מכך לשפר הרווחה הנפשית. יש לזכור שנשים אלו צריכות לחזור לתפקוד מלא כנשים וכאמהות.

ייחודה של עבודה זו מתבטא בשלושה אספקטים. ראשית, עד כה עסקו מחקרים רבים בהשפעת תחקור לאחר אירועים טראומטיים מיוחדים או חד פעמיים. המחקר הנוכחי מיישם את שיטת התחקור לאירוע יומיומי ונפוץ הנתפס כאמור כארוע חיובי ושמח מחד,ומאידך גיסא הגורם לתהליכים בעלי השפעה שלילית, בחלק מהמקרים. שנית, בעבודה זאת נעשה שימוש בכלי תחקור בו משתמשים ,בדרך כלל ,בארועי אסון או מקרי טראומה שאינם קורים בכוונה תחילה, לעומת המחקר הנוכחי שיעסוק באירוע הנחשב לחיובי ,רצוי ומתוכנן מראש ,ברוב המקרים, אך כזה הגורם לשינויים מרחיקי לכת בחיי היולדת ומשפחתה. יחוד נוסף של עבודה זו, הוא בכך שהנחקרות הינן נשים בקבוצת סיכון נמוכה, ללא רקע של מחלות נפש או הפרעות אישיות או הפרעות התנהגותיות וללא גורמי דחק סביבתיים או גופניים.

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את השפעת תחקור נשים אחרי לידה על הקשר בין תפיסת חווית הלידה וחשיבה חוזרת ונשנית עליה בצורת הרהור טורדני לבין הרווחה הנפשית של הנשים בתקופה שלאחר הלידה. חקירת נושא זה חשובה עבור הסיעוד עקב האחריות והמחויבות המתמשכת של הצוות הסיעודי לדאוג לרווחת הנשים אחרי לידה, לא רק מההיבט הגופני, אלא גם מההיבט הנפשי.

 

המחקר מבוסס על התיאוריות של Pennebaker (1993, 1989) ו- Rime (1992) הדנות בחשיפת רגשות אחרי אירועים משמעותיים ו/או טראומטיים והשפעתה על הבריאות הפיזית והנפשית. Pennebaker (1993, 1989) טוען, שחוויות טראומטיות עלולות לגרום לבעיות פיזיות ונפשיות. הוא טוען כי זיכרונות החוויה הרגשית נוטים להתפרץ במחשבות בזמנים שונים ולאורך זמן. עיכוב בהבעת הרגשות והמחשבות הנלוות לחוויה, לא מאפשר עיבוד קוגניטיבי שלה ומגביר הופעת מחשבות טורדניות אודות האירוע, המלוות בפחד, חרדה וייסורי מצפון. על פי Wellenkamp (1997), מחשבות אלה עלולות לגרום לערעור נפשי ופיזי ובמקרים קיצוניים גם למוות.

יודגש כי המסגרת התאורטית של עבודה זאת נשענת על תאוריית חשיפת רגשות לאחר אירועים משמעותיים (9Pennebaker, 1993,198) ועל נסיון למתן את ההרהורים הטורדניים (Rime, 1992) באמצעות הליך התערבותי, חד פעמי, קצר מועד- התחקור.

Pennebaker (1993) מצא, שדיבור על חוויות רגשיות מפחית חרדה, מקדם הטמעה של החוויה הרגשית ומגביר ביטחון עצמי. הוא טוען, שתהליך חשיפת הרגשות חשוב לא פחות מכל משוב שהמטופל יקבל מהמטפל. הוא מצא שגם כתיבה על האירוע משפרת את  תפקוד מערכת החיסון ומפחיתה ביקורים אצל רופאים ומשפרת תפקודים בעבודה. לעומתו טוען 1992) Rime), שכתיבה על האירוע מסייעת לאדם רק ברמה הסימבולית וכדי שההקלה הרגשית לא תישאר ברמה הזו בלבד יש לדבר על האירוע עם אדם בעל אותה שפה (מילולית ומקצועית).

מושג מרכזי בתיאוריה של Rime (1992) הוא "הרהור טורדני". המושג מתייחס לכך, שבשעות, בימים ואף בחודשים שלאחר אירוע טראומטי נוטים הזיכרונות להתפרץ שוב ושוב כמחשבות שליליות, להעסיק ולהטריד את האדם. מחשבות אלה ואי חשיפתן עלולות לגרום לבעיות נפשיות ופיזיות. דיבור על האירוע עשוי להפחית את ההרהור הטורדני בו. תהליך תרגום החוויה למילים מביא להבנת האירועים שהאדם עבר. כמו כן, כשהאדם מדבר על האירוע שעבר הוא יכול לארגן, להבין ובסופו של דבר, גם לעבד את האירוע והחוויה הרגשית שבאה בעקבותיו. (1992)Rime טוען, שדיבור על החוויה הרגשית משפיע על תפיסת החוויה וגורם לתחושת הקלה ורווחה.

התחקור מוגדר כתהליך התערבותי אצל אנשים שעברו אירוע גדול ו/או טראומטי, ומטרתו לגרום לתחושת הקלה ולאפשר התמודדות עם האירוע שחלף (Rapheal, 2000).

מדובר בתהליך מובנה של חיזוק ביטויי רגשות על-ידי ארגון קוגניטיבי, מתן מידע ושילוב משמעות ותמיכה של החוויה. בעבר, תחקור היה נעשה במקום הארוע מיד אחרי התרחשותו. האדם שמוביל את התחקור הינו אדם מקצועי מתוך הדיסיפלינה, והתחקור מותאם למקרה ספציפי – תלוי בסוג האירוע ובחומרתו, ובמבנה המערכת (Sigman מתוך Repheal 2000). בספרות מודגש, שתחקור אינו פסיכותרפיה למרות שיש בו שילוב של טכניקות פסיכותרפיות, כמו: שימוש במודלים פסיכותרפיים, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שימוש בתהליכים קבוצתיים, חשיפת חוויות, ביטויי רגשות, קטרזיס, חיזוק ותמיכה.

חוקרים שעסקו ופיתחו את תורת המשבר הדגישו את החשיבות של גורמים מתווכים המסייעים לאדם להתמודד עם אירוע חיים. לדוגמא, גורמים המתווכים בין תפיסת האירוע ואופן פתרון המשבר, כשאחד הגורמים הבולטים במן הפתרון הוא מתן מידע מקיף על האירוע (תדמור, 1985).

Raphael (1986) מדגישה, במחקרים על תחקור אחרי אירועים משמעותיים, כי בזמן התחקור ישנה הזדמנות מצד העוסקים בו להאיר את הנקודות החיוביות שהיו באירוע, ובכך להשפיע על תפיסת האירוע על-ידי החווה אותו. בנוסף בתחקור, אחרי אירועים משמעותיים, ישנה הזדמנות להבהיר למשתתפים בו את האירוע ולהפוך אותו ליותר ריאליסטי ממה שהוא נתפס על-ידי החווה אותו (Armstrong מתוך (1986. אלמנט זה מקבל משנה תוקף במקרים שהאדם שעבר את האירוע חש רגשות אשמה או בושה ממה שעשה או לא עשה באירוע.

באופן כללי, תחקור מבוסס על ההנחה, שהאירוע משתנה, נעשה מתון יותר דרך הסיפור ודרך חווית השחרור הרגשי כתוצאה ממנו, שימנע או יקטין את הסיכון לתגובה רגשית יותר רצינית ((Dunnig, 1990; Rapheal, 1986.Sigman  (מתוך Rapheal, 2000) טוענת, שכל דיסיפלינה צריכה ליצור לעצמה טכניקת תחקור מתאימה למצבים השכיחים והחוזרים על עצמם באותה מערכת תוך התחשבות במשתנים אישיותיים, אומדן קוגניטיבי של האדם וסגנון התמודדותו.

התחקור כשיטת התערבות התפשט במהירות לשטחים נרחבים ונמצא כשיטה יעילה לטיפול בנפגעי אסונות, לעובדים בשירותי חירום ואנשים שעברו חוויות שונות בכל תחומי החיים (Ersland, 1989; Pennebaker, 1988; Rapheal, 2000). מקובל כי התערבות לאחר אירוע משמעותי (להלן: לידה), חייבת להיעשות על-ידי מטפלים הבאים במגע עם האדם סמוך לאירוע והדוברים את אותה השפה (Caplan, 1964).