|
|
|
|
|
|
|
|
 |
צריבת דיסקים מהמצלמה | | | אבייתר לב |
17:18 19/08/2010 |
תגובה |
|
הי לכולם,
בשעה טובה נולד לנו בן קטן לפני שלושה שבועות ושמו בישראל תמיר.
אני רוצה להעביר לדיסק את הברית מילה שעשינו לו ולשלוח לאימי שמתגוררת בקנדה.
יש למישהו מושג איך עושים צריבת" target="_new">www.k-studio.co.il/home-page/%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9D/">צריבת דיסקים מהמצלמה ישר לדיוידי? קיבלתי הצעה קצת יקרה מאיש מקצוע והייתי שמח לפתור זאת בעצמי, רק מתוך האתגר... |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
ועוד שאלה קטנה אם אין פתרון | | | אבייתר לב |
17:20 19/08/2010 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סימום ילדים בריטלין בדימונה - חשיפה | | | רועי |
01:40 15/05/2010 |
תגובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | אמיר |
14:38 10/05/2010 |
תגובה |
|
שלום,
יש לי בת (שנה ועשרה חודשים) מקסימה, מאושרת, חכמה ומפותחת היטב לגילה. לפני כמה חודשים היא החלה לשחק בשיער ראשה כדי להרדים את עצמה. במשך הזמן הפך ההרגל לתלישת שערות. פנינו לרופא המשפחה שלנו. הוא הרגיע אותנו ואמר לנו שאין מה להתרגש ושזהו סתם הרגל שיש להפסיק. הוא המליץ לנו לשים לה כפפות מדי לילה. ניסינו, ואכן זה עבד. אתמול בלילה היא הורידה את הכפפות (כפי שעשתה פעמים בעבר) אולם תלישת השערות חזרה על עצמה בהיקף רציני. אנחנו אובדי עצות ומחפשים מישהו שיוכל לעזור לנו.
נשמח לקבל תשובה, עצה או אמירה מרגיעה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עובר בין גברים במשפחתי | | | אורון |
17:48 28/04/2010 |
תגובה |
|
אני בן 32, יש לי ילד בן שנתיים. בזמן האחרון יש לי נשירה מעבר לנשירה הרגילה ואני מתחיל לחשוב על זה שבגילי גם בני יקבל את התורשה הגנטית במשפחה שלנו ויתחיל להקריח בגיל צעיר, זה מטריד אותי ורוצה לדעת אם יש מה לעשות כדי למנוע את זה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאורון | | | גילי גולדצויג |
21:15 28/04/2010 |
|
|
הי אורון
אני לא יודע למה התכוונת בשאלה אם יש משהו לעשות לגבי זה, אם השאלה עוסקת בנושא התקרחות וגנטיקה אז לצערי זה לא הפורום המתאים וצריך לבדוק עם רופא שמתמחה בנושאים אלו.
בכל זאת כשקראתי מה שכתבת עלה על דעתי שילדים מזכירים לנו תמיד שאנו מזדקנים וגם מעלים הרבה חרדות שמא יקבלו מאיתנו משהו שאנחנו לא רוצים שיקבלוויכול להיות שכאן יש מקום ללמוד לחיות ולהתמודד עם החרדה והדאגה התמידיות שעולות כשאנחנו מסתכלים על עצמנו לעומת ילדנו
גיל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המשך | | | אורון |
16:11 29/04/2010 |
|
|
אני זוכר את אבי מקריח ככה שאני יודע שזה גנטי אצלנו בגיל צעיר.
לא יודע אם יש מה לעשות, אשתי לוחצת שאלך לרופא עור לבדוק את זה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המשך | | | גילי גולדצויג |
18:11 30/04/2010 |
|
|
אורון
בהיותי פסיכולוג ולא רופא קשה לי להגיד, אני מניח שהכיוון שאתה מדבר עליו צריך להיות יעוץ גנטי ו/או רופא /מתמחה בתחום. יחד עם זאת ובין אם יש לבעיה פתרון מעשי או לא אני חוזר למה שכתבתי - שווה שתדברו על זה ביניכם, למה זה מטריד - ילדים מעוררים הרבה דאגה בהרבה כיוונים שבמקרים רבים אין לנו שליטה עליהם, לא תמיד גם יש לנו שליטה על מה שאנחנו מעבירים לילדנו מתכונות פיזיות ועד אוי והתנהגות.
אני מניח שבסופו של דבר חשוב המסר שאנחנו מעבירים להם ולעצמנו - עד כמה אנחנו מגדירים את הבעיה כקריטית לעומת דברים אחרים ולמה הוא בסופו של דבר צריך ליחס חשיבות.
גיל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פשוט חובה לראות | | | שירית |
00:54 05/03/2010 |
תגובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחפשת כתבה | |  | שני |
00:01 03/02/2010 |
תגובה |
|
שלום גיל. רציתי לשאול אותך שאלה שאינה קשורה לפורום. מחפשת אם כתבת מאמר/כתבה בנושא אבהות ודכאון אחרי לידה. האם תוכל לכתוב לי את כתובת המייל שלך כדי שנוכל לשוחח?
תודה
שני
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ריטלין? הפרעות קשב? | | | Freedom |
10:12 14/01/2010 |
תגובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שודדים את נשמות הילדים | | | Freedom |
10:12 14/01/2010 |
תגובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקשר בין תרופות פסיכיאטריות לאלימות - קשה לבלוע את האמת | | | Freedom |
10:11 14/01/2010 |
תגובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך להגיב לילדים | | | מיכל |
19:03 13/01/2010 |
תגובה |
|
שלום
לפני 7 חדשים התגרשתי מבעלי. יש לנו שני ילדים (12, 8),שנמצאים ברשותי. תחילה היו הסדרי ראיה של פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. בהדרגה הוא הפסיק להפגש איתם, היה מדבר איתם רק בטלפון. נכון להיום הוא נמצא בחו"ל כבר כמה חדשים, עזב ללא הודעה, היה מדבר איתם בטלפון מידי פעם אבל גם זה נפסק. בהתחלה הסברתי להם שאבא אוהב אותם, ושהבעיות שהיו ביננו לא קשורות אליהם, אבל בחדשים האחרונים הם כבר בכלל לא שואלים עליו. כאילו שכחו ממנו לגמרי. במצב הזה אני מאד מתלבטת האם לשוחח איתם ביוזמתי מידי פעם, או לעזוב את זה ככה. וגם אם אשוחח איתם אני לא יודעת מה להגיד להם. איך להתמודד עם המצב הזה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למיכל | | | גיל גולדצויג |
21:39 13/01/2010 |
|
|
הדבר הראשון שחשוב לי להגיד לך הוא משפט שאנחנו משתמשים בו ברבה בעבודה עם טראומה - "התגובה נורמלית - המצב לא". על פרידה וביחוד פרידה קשה כמו זו שאת מתארת יכולה לעורר טווח של תגובות אצל ילדים - הכחשה, כעס (עליך ועליו), עצב וגם התעלמות. לפעמים לא לדבר יכול לנבוע מכך שהם חוששים לך - לא להעמיס עליך, אולי רואים שקשה לך.
אני מציע בעיקר לפתוח להם ערוץ דיבור - אי אפשר "להכריח" אותם לדבר אבל בהחלט אפשר להציע,הרעיון הוא שהם ידעו שהם יכולים לדבר אם הם רוצים. את מכירה היטב את ילדיך וודאי תוכלי למצוא את הזמן המתאים להצעה כזו - למשל ארוחה משותפת או מצב שאתם בבית בנחת ביחד (לא כשאת לחוצה ממהרת וכועסת). אפשר להזכיר את הנושא לשאול מה הם חושבים וכו' ולהגיד שאם ירצו לדבר את תהיי מוכנה לשמוע. דרך נוספת היא להגיד משהו על מה את מרגישה (ובכך את מדגימה להם שאפשר לדבר גם על דברים קשים) למשל להגיד משהו על כך שלא פשוט לך שאבא לא יוצר קשר - את כמובן לא צריכה ולא יהיה נכון להכניס אותם לכל מה שאת חושבת אבל בהחלט יכולה להגיד משהו על כך שזה לא פשוט כדי שיבינו את הרעיון של שיתוף.
מקווה שזה עוזר במעט
גילי גולדצויג
|
|
|
