ליווי בלידה

מה בעצם אנחנו רוצות מהמלווה שלנו בלידה? איזה תפקידים אנחנו מייעדות לה?

אם נסכם את זה בכמה מילים – התפקיד העיקרי של המלווה היא לפנות את היולדת ללדת. לעזור ליולדת להגיע למקום בו תוכל, ותעיז, אם תרצה, להיכנס למקום הפנימי המיוחד, שבו מוח הראש מסכים לפנות את המקום שלו למוח הגוף.

לידה זורמת וטבעית יותר, ככל שאנחנו מרפות יותר ומסכימות יותר לשחרר את השליטה. ככל שהחלק במוחנו שאחראי על ניהול העולם, על המחשבות האנליטיות, על ההבנה, על הקוגניציה, על הדעות שיש לנו על כל דבר – מסכים להיכנס לשקט, כך הוא מאפשר לחלק הקדום יותר, ההורמונלי, הנמצא עמוק עמוק בתוכנו – לקחת מקום ולגרום ללידה לקרות.

(מיילדת בית מקסיקנית מפורסמת שביקרה בישראל – אמרה בהרצאה שלה, שככל שהיא מיילדת יותר מנוסה, היא מבינה שהיא צריכה לעשות פחות ופחות. כשהיא תהיה ממש ממש מנוסה – היא פשוט תשב ותסרוג..)

האמירה הזו מאוד נכונה מצד אחד, וכמעט בלתי אפשרית מצד שני. כדי להגיע למצב בו לא נצטרך לעשות כלום, ונסכים למה שקורה לקרות – צריך אומץ ואימון ואמונה והסכמה. וגם ליווי תומך ומקצועי יכול לעזור

לפנות את היולדת מהמטלות הטכניות

וזה מתחיל כבר מהשלב הלטנטי בבית. לגמור לארוז את התיק, לדבר בטלפון עם ההורים/עבודה/חברים/בייבי סיטר. לדאוג מראש מי ינקה את הבית וימלא את המקרר בזמן שתהיו בבית חולים. וזה ממשיך בבית החולים: להביא ולהחזיר ולהאכיל ולהחליף מוזיקה, ולהביא עוד כרית, ולחמם ולקרר.

לפנות את היולדת מהמטלות התקשורתיות

כשיולדת נכנסת לשלב האקטיבי של הלידה היכולת התקשורתית שלה הרבה פעמים יורדת מאוד. היא מכונסת בעצמה, או שהיא לא מצליחה להתרכז בדיבור – וטוב שכך. למלווה יש כאן תפקיד קריטי בתקשורת הן אם הצוות הרפואי, וגם עם שאר העולם. לפעמים הוא צריך להשיג באסרטיביות משהו ספציפי מהצוות הרפואי – שיבוא רופא, או מיילדת. ולפעמים הוא צריך להדוף בני משפחה שרוצים לקחת חלק בלידה. ולפעמים הוא צריך להיות זה שמפייס את הצוות הכעוס והפגוע בגלל אסרטיביות יתר..

להרגיע פחד – להרפות מתח

תפקיד מרכזי מאוד למלווה. להזכיר ליולדת את יכולותיה, להסביר לה מה קורה (כן, הרבה פעמים בלידה אנחנו נהיות קצת האבלות..), לעסות שכמות וכתפיים שצוברים מתח, להזכיר נשימות, להבטיח לה שאת/ה לא הולכ/ת. יש חשיבות עליונה לתחושה של יולדת ששומרים עליה. למרות שכל הצוות הרפואי רוצה בכל מאודו שהיולדת והתינוק יעברו את הלידה שלמים ובריאים – בתחושה של היולדת הרבה פעמים כל התהליך נחווה כסוג של איום והתקפה. המילים המפחידות, המכשירים המצפצפים, המקום הלא מוכר, ההליכה אל תהליך לא נודע, הההלם מעוצמת הכאב. הידיעה שיש מישהו לידך שהוא 100% בשבילך, היא חשובה לאין ערוך, וקשה להבין איך פעם נשים ילדו בלי ליווי..

להקל על הכאב, לעזור בהתקדמות הלידה

בעיסוי, בהצעה של תנוחות אפשריות, בלהציע מקלחת, בלהזכיר לעשות פיפי, בתזכורת נשימות, במתן טיפות הומיאופטיות כשצריך, בהרפייה ובשימוש בטכניקות של שיאצו או רפלקסולוגיה או כל אחד מהכלים שעומדים היום לרשות היולדות.

לכן – מה חשוב שיהיה למלווה כדי לעשות את התפקיד הזה כמו שצריך?

ידע:

·        להכיר את מה שקורה בבית חולים, להבין  את התהליכים כדי להיות מסוגל/ת להסביר אותם ליולדת.

·        להכיר טכניקות עיסוי והקלה, וכלים טכניים לסיוע הן בהקלת כאב והן בקידום הלידה

מיומנויות תקשורת:

·        אסרטיביות ויכולת לתקשר היטב אם הגורמים המעורבים מכל הצדדים

·        יכולת לגייס ולהשיג שיתוף פעולה

יכולות אישיות:

·        ביטחון עצמי – יכולת לא להיעלב, ולהיות בנוחות בתפקיד ה"משרת", הסופג, להיות השני בחשיבותו, לדעת לשים את היולדת במרכז.

·        יכולת לתמוך תמיכה כנה שמתאימה לצרכים של היולדת ולא של התומך.

·        יכולת להכיל כאב של היולדת, פחד של היולדת, פדיחות של היולדת (כן, היא יכולה פתאום להתנהג בצורה מאוד לא מכובדת, והיא יכולה להשמיע קולות מביכים, ולהפריש הפרשות מביכות – לפעמים היא אפילו מפליצה...).

·        הסכמה להיות, לא לעשות מה שלא התבקשת, לא לפתור את מה שלא צריך. להיות ב Being ולא ב Doing!!!

·        דיוק – להיות כמה שיותר מכוונים ומדוייקים לצרכים של היולדת, ולהיות יכולים לקבל ביקורת ולשנות תוך כדי, בלי להיעלב.

קצת על בעלים (או באותה מידה על בני זוג שלא עשו העברת בעלות, או על בנות זוג):

בשנים האחרונות, נתנו לגברים בחיינו מקום מאוד חשוב ונהדר בלידה. אני חושבת שהשיתוף של בעלים בלידות הופך אותם ברוב המקרים לאבות טובים יותר, וקשורים יותר לילדים שלהם. אני חושבת שברוב המקרים, השותפות בתהליך המדהים הזה יכולה להרים את הזוגיות עוד שלב ולאפשר הזדמנות לאינטימיות וקירבה.

יחד אם זה, הצורך לתמיכה מדוייקת, שתעשה ככה ולא ככה, שתהיה עכשיו כאן לידי ולא תסתכל על המוניטור, ולמה אתה לא עושה מסאג' כמו שהסברתי לך.. ומה פתאום חשבת שאני ארצה לדבר אם אמא שלי עכשיו.. – יכולה להשאיר בין בני זוג טינות קשות שנסחבות הלאה לתוך החיים. ההרגשה שלא היית שם בשבילי בדיוק כמו שהייתי צריכה, ולא הבנת מה אני צריכה בדיוק כשהייתי כל כך צריכה אותך – היא קשה לסליחה. ההרגשה שאיכזבתי אותך ולא הצלחתי למלא את התפקיד, ולא זיהיתי נכון מה את צריכה, היא מתסכלת וכואבת. בגלל העוצמות של התהליך – גם התגובות אליו הן עוצמתיות.

יש עוד גורם שעשוי להיות בעייתי מעט בתמיכה של הבעל שקשור דווקא למי שאנחנו הנשים. בחינוך שלנו כנשים, אפילו באופן לא מודע – קשה לנו להשתחרר מהתפקיד הטיפולי שלנו. פינה במוח שלנו ממשיכה לדאוג לו לבעל או למי ששם כדי לעזור לנו: אולי הוא רעב? אולי הוא עייף? אולי נמאס לו כבר? אולי הוא משתעמם? זאת פינה שלא תאפשר לנו לצלול לאן שצריך לצלול..

נתנו לבעלים שלנו תפקיד מאוד גדול, מאוד תובעני, שהרבה פעמים הם לא ממש יודעים או מוכשרים לבצע. חלקם יכולים להיות במצוקה אמיתית אם ישמעו את הציפיות שיש לכן מהם. הלידה, קורית אמנם מתוך הגוף שלנו, הכאבים והצירים הם שלנו – אבל הלידה היא גם שלהם. בסוף התהליך הזה הם הופכים להיות אבות, והם מעורבים רגשית ולפעמים גם גופנית בכל מה שקורה. הליווי שאנחנו צריכות, והציפיות שלנו עשויות לפעמים להפוך למטלה שלא נותנת להם להינות מהלידה ולעבור את התהליך שלהם איתה..

דולה

מחקרים מראים שנוכחות של אישה אמפטית תומכת שנשארת צמודה ליולדת כל הלידה (גם ללא שימוש בטכניקות טיפוליות – פשוט נוכחות אמפטית צמודה) – מקצרת את משך הלידה, מורידה את כמות ההתערבויות, מורידה את כמות השימוש במשככי כאבים, מורידה את רמות הדיכאון אחרי לידה,  מעלה את שביעות הרצון של הנשים מחווית הלידה שלהן.

·        ידע רפואי: מכירה את התהליך מבפנים, מבינה מה קורה בחדר הלידה. מבינה את השפה הרפואית.

·        ידע על הלידה הפיזיולוגית הטבעית: מכירה גם את התהליך בלי "ההפרעות" הרפואיות

·        טכניקות סיוע: סל כלים שמשתנה בין הדולות שעוזר להתמודד עם הכאב, להקל עליו, לקדם לידה תקועה, להרפות מתחים.

·        הכירות קודמת אך לא מעורבת: הדולה לרוב פוגשת את היולדת לפני, ומגיעה ללידה כשהיא "מהצד של היולדת" – מצד שני, יש לה את הריחוק המקצועי המאפשר לה לא להיכנס להזדהות יתר (זה יותר קל להכיל כאב של מי שהוא לא אישתי, אמא שלי או הילד שלי..).

·        יכולות תמיכה: הדולה מביאה איתה את הידע איך לתמוך "נכון", איך להכיל את היולדת על כל הקושי שהיא מביאה, דולה טובה צריכה להיות מומחית לענווה. לזכור שהלידה היא לא שלה.., לקבל את הרצונות של היולדת גם אם הם שונים ממה שאני חושבת, יכולת להיות ברקע.

לא חושבת שחייבים דולה בשביל לידה טובה, יש בני זוג, שיכולים להיות מלווים טובים, ויש מיילדות שנותנות לך את תחושת הביטחון והתמיכה שדולה נותנת. בכל מקרה, כדאי לעשות לפני הלידה תיאום ציפיות טוב טוב, ולהתכונן. קורס הכנה ללידה, חשוב יותר בשביל הבעל מאשר בשביל היולדת. היולדת תלד גם אם לא תדע כלום. לתהליך הלידה יש כוח אדיר שפשוט יסחף אותה לתוך זה. אבל הבעל, או אמא או חברה או כל מי שאת בוחרת -  כדי לתת את התמיכה הראויה – חייב להתכונן וללמוד.

דולה ובעל

הרבה אני שומעת את הטענה, שדולה מפריעה לאינטימיות בין הבעל לאישה. אני חושבת שדולה טובה באה לתמוך גם בבעל וגם באישה, ודווקא לאפשר להם להתפנות לאינטימיות ביניהם. אם הבעל עסוק בלתת עיסוי לגב, והידיים שלו כבר כואבות, והוא לא יודע אם הוא עוזר לך או לא, והוא מרגיש שהכאב שלך כל כך גדול והוא חסר אונים מולו – הוא עסוק בקושי שלו, ולא בשלך. לעומת זאת אם יש שם דולה – שמראה לו איך הוא יכול לעזור, ונותנת לו פידבק, (או אולי אפילו מסאז' לגב שלו..), ומידי פעם מתחלפת איתו ומפנה אותו לחבק וללטף את היולדת, ומרגישה כשקשה לו והוא צריך הפסקה או איוורור, ונותנת לו את זה כי הוא יודע שיש שם מי שדואג לאישתו, וכשהבעל יודע, שיש מי ששומר גם עליו – הפניות הרגשית שלו לאשתו, לחוויה המשותפת שלהם, לילד שעומד לבוא אליהם, לאהבה ולאינטימיות – גדלה לאין ערוך.

שתהיה לידה קלה וחוויתית