בלידה של  מעיין , הגעתי אל חדר הלידה, מבוהלת ממה שהולך להיות , מצאתי את עצמי מאמינה באמונה עיוורת בהחלטת המיילדות והרופאים , שהשתמשו  במונחים רפואיים שהיו סינית עבורי,חוסר האפשרות שלי  לקבל החלטות מכיוון שלא היה לי את הידע ומה שיותר חשוב את הבטחון  ולכן את  כל האחריות ללידה של בני העברתי לצוות הרפואי.
הלידה  היתה ארוכה  וטראומתית מאד עבורי , הרגשתי שלא הייתי שם בלידה , שהחליטו בשבילי - מה "טוב" לי , על הגוף שלי , על התינוק שלי.

לאחר הלידה , גמלה בי ההחלטה שאפשר גם אחרת ושנשים לא צריכות לחוות את התחושה שאני חוויתי, ושידע שווה המון כוח ,שידע מאיר את הלידה באור שונה, שידע גורם לצוות להסתכל עליך אחרת ולתת לך את האפשרות לבחור, שידע מעצים את האישה ובן זוגה.

ולכן מתוך אמונה שנשים צריכות לבוא ללידה שלהן  ממקום של ידע , בחירה, והשתתפות  בקבלת ההחלטות וכתוצאה מזה לצאת מחוזקות ומאושרות , הבנתי שזה הייעוד  שלי -  להיות מדריכת הכנה ללידה.