קורס הכנה ללידה בחיפה / עפולה והעמקים
| תהליך הלידה |
| חיתוך חבל הטבור |
| הילינג-הריון-לידה |
| תפילה |
עמוד הבית אודות קורס הכנה ללידה מי אני מבצעיםפורוםשלבי הלידה:
שלב ראשון מורכב משני חלקים:
1. השלב הלטנטי – סמוי – פתיחה 0-3 ס"מ
2. השלב האקטיבי – פתיחה 4-10 ס"מ –
כולל בתוכו את שלב המעבר
שלב שני: יציאת התינוק החוצה
שלב שלישי: לידת השליה
יציאת העובר מהרחם החוצה
שלב ראשון:
1. העובר ברחם
2. צוואר הרחם נמחק ונפתח
3. צוואר הרחם נפתח לפתיחה מלאה, 10 ס"מ, בשלב זה ראש העובר מחוץ לרחם עד לאוזניו, והרחם פתוח ומוכן לאפשר לעובר לרדת למטה לתעלת הלידה
שלב שני:
4. העובר יורד בתעלת הלידה , ראשו מתברג דרך עצמות האגן
5. כיתור – קודקוד הראש מופיע ונשאר בפתח הנרתיק.
6. ראש התינוק יוצא החוצה
7. התינוק מסתובב על צידו ומתאפשרת יציאת הכתפיים בזו אחר זו
8. הגוף כולו מחליק החוצה
שלב שלישי:
9. לידת השליה
שלב ראשון: מתחלק לשני חלקים:
(מחיקת ופתיחת צוואר הרחם)
1. השלב הלטנטי (סמוי) –
מחיקה ופתיחה של צוואר הרחם 0-3 ס"מ.
כשבועיים לפני הלידה הגוף מפריש הורמונים – פרוסטגלנדינים, שגורמים להתרככות והבשלת צוואר הרחם, כדי שיהיה מוכן להיפתח בשעת הלידה.
פרוסטגלנדינים מופרשים מתחתית הרחם ומצוואר הרחם , מרככים אותו.
צוואר הרחם שהיה אחורי עד עכשיו, בזוית 90 מעלות מהנרתיק, הופך להיות קדמי –
ז"א במקביל לנרתיק.
מחיקה: צוואר הרחם הופך להיות חלק מהחלק התחתון של הרחם. עולה למעלה. נמחק. נעלם.
בלידה ראשונה תהיה קודם מחיקה ואח"כ פתיחה. בלידות חוזרות זה קורה ביחד.
לפני הלידה ראש התינוק מתבסס במבוא האגן, בקוטר המרבי של מבוא האגן.
צוואר הרחם הולך ונפתח וככל שהוא נפתח כך יורד ראש התינוק בהדרגה לתוך מרחב האגן.
כשהראש יורד הוא לוחץ על צוואר הרחם שנמשך ומרחב סביב הראש וכך גורם להתקדמות הצירים והלידה ע"י הפרשת אוקסיטוצין .
מה יכול לעזור לקדם את הלידה ?
שמירה על רמת אדרנלין נמוכה ועל רמת אוקסיטוצין גבוהה
יחסי מין הם רעיון מצוין כדי לזרז תהליך לידה שהתחיל כל עוד אין ירידת מים.מלבד הפרשת אוקסיטוצין, בנוזל הזרע יש פרוסטגלנדינים שעוזרים בריכוך צוואר הרחם.
עיסוי פטמות - נחשב גם כמזרז לידה. בכלל מגע ואינטימיות עוזרים מאד.
נשיקות וחיבוקים יכולים לעזור ולהחזיר לגוף את התחושה של הבטחון שבהעדרו הופסקו הצירים.
אמבטיה או מקלחת יכולים מאד לעזור (מים לא חמים מדיי).
חימום החדר והיולדת
"אוהל לידה"
לנשום עמוק , להרפות נשימה.
שיאצו ורפלקסולוגיה יכולים לזרז תהליך שהתחיל ובתנאי שיודעים מה לעשות והיכן ללחוץ. כך גם שיטות טיפול נוספות.
תנועתיות - תנועה וטלטולי אגן עוזרים בקידום הלידה, ישיבה על כדור, השענות קדימה, השענות על חפץ (מאפשר גם קבלת מסג' בגב התחתון).
תנוחות זקופות, הליכה
השלב הזה יכול להמשך גם שבועיים, אבל בדרך כלל מדובר בפרק זמן קצר בהרבה.
יש לקחת בחשבון שיש נשים שאין להן צירים מסודרים עד לסוף הלידה – להיות קשובים.
2. השלב האקטיבי – נגמר בפתיחה גמורה:
3-8 ס"מ,
ציר כל 2-4 דקות באורך 45-60 שניות, כאבים יותר חזקים. ככה לפחות צריך להגיע לחדר לידה.
קצב הפתיחה בערך 1-2 ס"מ לשעה. אם זה פחות מכך הלידה תהיה דיספונקציונלית.
משכך כאבים עלול לגרום ללידה להיות כזאת, לכן נותנים אפידורל כמה שיותר עמוק בפאזה האקטיבית .
סופו של השלב האקטיבי הוא פתיחה מלאה, לכן אם נתקעים בשלב זה – יהיה ניתוח קיסרי.
שלב זה יכול להמשך מס' שעות מוגבל. אפשר להיות תקועה בפתיחה מסוימת בין שעתיים לארבע שעות.
אפשר ומותר לחכות 4 שעות כשאין חום, אין בעיות, המוניטור תקין ואין מצוקת עובר.
שלב המעבר – השלב האחרון של השלב האקטיבי:
8-10 ס"מ, ציר כל 1.5-3 דקות, עוצמת הצירים גוברת, לפעמים מלווים בלחץ.
הצירים חזקים ותכופים כמעט ללא רווחים ביניהם.
שלב זה הוא נקודת מפנה בין השלב שבו צוואר הרחם מגיע לפתיחה מלאה לבין כניסת התינוק לתעלת הלידה ותחילת צירי הלחץ הראשונים.
כך ששלב המעבר מציין בעצם את תחילת השלב השני .
שלב המעבר יכול להמשך דקות אחדות או שעות. זהו זמן רגיש מאוד עבור היולדת הרחם פתוח לרווחה והיולדת נמצאת במצב רגיש מאוד. צוואר הרחם מסיים להיפתח והיולדת עומדת בפני הלידה עצמה, יציאת התינוק החוצה.
אופי הצירים משתנה –
הם נעשים חזקים מהירים ותכופים.
עלולים להופיע בחילה או רעידות וכן פחד, אפילו פחד למות.
רמת האדרנלין בגוף עולה – ואיתו סימניו: צמא, התרחבות אישונים
בפתיחת הס"מ האחרונים של צוואר הרחם מתרחשת תופעה המכונה "שוליים" – שולי צוואר הרחם צריכים להמשך כלפי מעלה כדי שתיפתח הדרך לדחוף את התינוק החוצה.
חשוב לא ללחוץ לפני שיש פתיחה מלאה כיוון שאם יש תופעה של שוליים ולחיצות עלולות לגרום לבצקת בצוואר הרחם שתקשה על המשך הפתיחה.
לכן כדאי לחכות לדחף בלתי נשלט לדחוף ולחכות אם אפשרי לחכות.
תנוחה שעוזרת להעביר את העובר: ברכיים – חזה "על הבטן"
בגלל הצירים החזקים והלחץ הגובר תיתכן פקיעה טבעית של הקרומים, מה שיגביר עוד את עוצמת הצירים .
הורמונים:
הפרשת האוקסיטוצין מוגברת עוד ועוד, וכך גם האנדורפינים, מה שמאפשר ליולדת "לצלול" את תוך הלידה ללא מודעות לסביבה.
זהו שלב אינטנסיבי שדורש מהיולדת מאמץ וריכוז , ודורש ומהמלווים אותה תשומת לב מקסימלית לצרכיה. הריכוז העצום שנדרש גורם לנשים רבות לכך שכל מגע יפריע להן.
מבחינה רגשית, זהו שלב של "אי שפיות זמנית", יש לנשים נטייה להיכנס למעין טראנס בשלב זה.
העלייה ברמת האדרנלין בשלב זה גורמת ליולדת לצמא, התרחבות האישונים
היולדת מתכנסת בתוך עצמה.
בסוף שלב זה כשהפתיחה היא מלאה, ראש התינוק יצא מהרחם עד לאוזניו והרחם פתוח כדי לאפשר לו לצאת ולעבור בתעלת הלידה.
מה יכול לעזור לקדם את הלידה ?
תנועתיות ותנוחות מתאימות – להימנע משכיבה על הגב
אם העובר נמצא במנח או מצג חריג – להימנע מכריעה עמוקה. לחכות שהעובר ישנה את תנוחתו.
כריעה היא התנוחה האידיאלית בזמן הצירים והלידה: האגן נמצא בפתיחה מירבית, כוח הכבידה פועל עם הלידה, הצירים מתחזקים בעקבות הלחץ המוגבר של ראש התינוק על צוואר הרחם.
כריעה בזמן צירים תגרום ליולדת להרגיש את הצירים בעוצמה רבה יותר, לא לכל הנשים זה נוח.
כריעה ביניהם עוזרת לאגן להתרחב ומעודדת את ירידת התינוק.
ישיבה היא תנוחה נוחה לרוב הנשים, עוצמת הצירים פחות חזקה מאשר בכריעה וקל יותר להתמודד איתם, ועדיין כוח הכבידה פועל יחד איתם. בין הצירים – להישען קדימה על משהו ולנוח.
תנוחות על הברכיים: עמידה על שש או עמידה על הברכיים בגב זקוף - תנוחות אלו טובות לסוף השלב הראשון של הלידה כשהצירים מתחזקים, בעיקר עוזרות תנוחות אלו לצירים המורגשים חזק בגב.
ניתן לנווט את עוצמת הצירים בעזרת התנוחות – תנוחה אופקית תוריד את הלחץ ואת כוח הכבידה מצוואר הרחם ותוריד את עוצמת הצירים ולהיפך.
שכיבה על הצד – עדיפה משכיבה על הגב.
עיסוי פטמות – יש להיזהר, על אף שזהו מזרז לידה טבעי יש לזכור שרמות האוקסיטוצין שמופרשות בעקבות עיסוי פטמות אינן ידועות מראש ועלולות להיות גבוהות ולהביא לעלייה חדה ברמת הצירים. לכן להשתמש רק אם נדמה שהלידה "נתקעת".
הרפיה של רצפת האגן והmind- הניחי לקצב הטבעי של הצירים להוביל אותך, הרפי את גופך, השתמשי בדמיון והניחי לרחם לעשות את עבודתו. הוא יודע איך.
משככי כאבים טבעיים:
כדור פיזיו -
נשימה עמוקה -
קולות וצלילים – השמעת קול ממריצה את הגוף להפריש אנדורפינים
שימוש במים לשיכוך כאבים – אמבטיה במים חמימים, ניתן להוסיף שמנים אתרים , כיוון זרם המים של הטוש אל הבטן
עיסוי גב + בטן
עידוד וחיזוק חיובי ע"י בן הזוג
שימוש בבקבוק חם
תנועה של האגן
בשלב המעבר קל לשכוח את היעד ולהיכנע לייאוש. חשוב לא להפוך את ההתמודדות עם הצירים למאבק, פה נכנסת עזרתו של בן הזוג. מילות תמיכה, להזכיר את היעד, מילות העצמה, יעזרו בשלב זה .
חשוב: להתערב רק אם צריך. אם יולדת מסוגלת לבד – להניח לה, ורק להיות.
הזמן הזה נתמך ע"י שחרור דחפים בלתי רצוניים והסחת דעת כלשהי עלולה לעכב.
אין צורך בבדיקה וגינאלית.
פתיחה גמורה מוגבלת בזמן– כיוון שהלחץ הרב על הרחם עלול לגרום לקרע ברחם.
קרע ברחם עלול לגרום למותה של האישה תוך חצי שעה.
מיילדות מושכות בבית 5-6 שעות, הרופאים חושבים שזה מסוכן.
בלידה ראשונה עם אפידורל – מחכים עד 3 שעות.
בלידה ראשונה ללא אפידורל – מחכים עד שעתיים.
בלידה חוזרת עם אפידורל – מחכים עד שעתיים.
בלידה חוזרת ללא אפידורל – מחכים עד שעה.
אפשר לחכות 4 שעות כשאין חום/בעיות/מצוקת עובר, מוניטור תקין.
פרקי הזמן האלו מתייחסים לאי התקדמות בלידה בכלל.
אם יש התקדמות כמו ירידה של הראש או התקדמות בצירים – אין צורך להתערב.
אם אין התקדמות לפרקי זמן אלו ההחלטה איך לסיים את הלידה תלויה בגובה הראש:
אם הראש גבוה באגן– ניתוח קיסרי.
אם הראש נמוך באגן– לידה מכשירנית.
אם הראש באמצע מתחילים לידה מכשירנית בחדר ניתוח כדי שאפשר יהיה לעבור בקלות לניתוח קיסרי.
כשלידה נתקעת ואישה עייפה , ארניקה 30 CH תעזור לגוף להתאושש ולהתחיל שוב בפעילות הרחמית שלו.
אין תופעות לוואי.
שלב שני - מפתיחה גמורה עד ליציאת התינוק:
שלב המנוחה:
עם תחילת השלב השני, כשהעובר עדיין לא התחיל את הירידה לתוך תעלת הלידה ,תיתכן הפוגה בצירים, כיוון שהראש "צף" באגן, האוקסיטוצין מופרש פחות, וליולדת יש הזדמנות להתכונן לשלב הבא.
הפוגה זאת יכולה להמשך כמה שעות, היולדת "נזרקת", נרדמת, נחה לפני שלב הלחיצות.
הפסקה זאת מאפשרת לרחם להמשיך להתעבות בחלקו העליון ולהתארגן מחדש לקראת דחיפת התינוק החוצה דרך תעלת הלידה.
בשלב המנוחה יתכן וימשיכו להיות צירים חזקים אך לא יהיה דחף ללחוץ. זאת במקרה שראש התינוק עדיין גבוה ולא מגרה את נקודת הלחץ.
אז חשוב להתנועע ולהשתמש בתנוחות שיעזרו לראש התינוק לרדת למטה.
אם אינך מרגישה דחף ללחוץ: צרי סביבך אוירה אינטימית ובטוחה, חמימה, שקטה, שתי ואגרי כוח להמשך. חכי בסבלנות. אפשר להתחיל להתנועע, ניתן להיעזר בעיסוי פטמות או שיטות אחרות להעלות את רמות האוקסיטוצין.
אם יש צירים חזקים ללא דחף ללחוץ, זה כיוון שראש התינוק עדיין גבוה ולא נוצר הדחף העצבי ללחוץ.
חשוב לרצפת האגן – לא להתחיל ללחוץ באופן יזום.
הגישה הרפואית המקובלת עדיין ברוב בתי החולים היא להורות לנשים להתחיל ללחוץ באופן יזום ברגע שצוואר הרחם שלהן מגיע לפתיחה של 10 ס"מ, גם אם אינן חשת כל דחף ללחוץ, זאת מתוך מחשבה שהלחיצות יקדמו את הלידה ואפילו "יקצרו את הסבל של האישה".
ממצאי מחקרים מצביעים על כך שלחץ יזום שאינו נובע מתחושת דחף של היולדת עצמה או מרפלקס פליטת התינוק, אינו מקדם את תהליך הלידה.
לעומת זאת, הוא מתיש את היולדת, עלול לגרום למצוקה עוברית, וכן מסכן את היולדת בסיבוכים הקשורים לצניחת איברי האגן וגורם לנזק בלתי הפיך לשרירי וסוגרי רצפת האגן.
כמו כן לחיצה יזומה בשלב זה עלולה לעכב את התעוררות רפלקס פליטת התינוק
למרות זאת, לפעמים השלב השני איטי וקשה, ולפעמים הדחפים הטבעיים שלך פחות יעילים בגלל נתוני המקום או שימוש במשככי כאבים. במקרה כזה את יכולה לעזור לפעולת הדחיפה של הרחם ע"י שמירה על גו ישר וארוך, ועל ידי הוצאת האוויר בזמן פעולת הדחיפה.
נשיפה בלומה: נשיפה כמו בניפוח בלון תוך ריכוז המאמץ לכיוון קרקעית האגן.
תנוחה זקופה יעילה יותר מבחינת כוח הכבידה – עמידת כריעה נתמכת או כריעה תלויה.
שני תנוחות והניעי את האגן
השמיעי קולות באופן אינסטינקטיבי. לא לעצור צעקות. שחרור המתח במיתרי הקול מגרה את שרירי רצפת האגן להשתחרר באופן דומה. כמו כן בזמן צעקה / שחרור אויר, הסרעפת עולה ומושכת אחריה את שרירי הבטן והאגן ואת הרחם. רצפת האגן מתרוממת ונפתחת כלפי פנים, מאפשרת לתינוק להחליק החוצה.
היי קשובה לתחושות של גופך והיעני לו.
היולדת מרגישה בדרך כלל עם כל ציר דחף ללחוץ. דחף זה מתעורר כתוצאה מהלחץ שמפעיל ראשו של התינוק עם ירידתו בתעלת הלידה. הוא גורם לגירוי עצבי שמעורר דחף זה ולכן הצירים בשלב השני נקראים "צירי לחץ".
צירי הלחץ מגיעים למלוא עוצמתם כשראש התינוק מגיע ונדחף כנגד לרצפת האגן. הם מזכירים את הצורך לשחרר צואה, רק עוצמתם רבה יותר כי הגירוי להם נוצר מלחץ על אזור החיבור שבין החלחולת לפי הטבעת.
הורמונים:
בגוף היולדת יש בשלב זה עליה ברמות האדרנלין שמציף אותה באנרגיה וחיות , אוקסיטוצין שמכווץ את הרחם בחוזקה, ואנדורפינים שמרגיעים את היולדת ונכנסים אותה פנימה להקשבה לגוף שלה ולתהליך הלידה ונותנים לה את האפשרות להתמודד עם הכאב ותהליך הלידה.
גם אצל התינוק עולה רמת ההורמונים כדי להכין אותו למאמץ של המעבר בתעלת הלידה ולהתמודדות עם העולם שבחוץ.
התינוק מתקדם דרך צוואר הרחם הפתוח אל תעלת הלידה, ודרכה החוצה מבעד לפתח הנרתיק.
הוא נדחף דרך תעלת הלידה ע"י הרחם המתכווץ, ע"י צירי הלחץ שגורמים לו להתברג דרך תעלת הלידה שהיא המעבר בין עצמות האגן.
כשראש התינוק עובר מעל אזור הפרינאום בדרכו לכיוון פתח הנרתיק נוצר גירוי חזק:
אז מופיע "רפלקס פליטת התינוק" , השלב הסופי ביציאת התינוק החוצה לאויר העולם, שנמשך בדרך כלל צירים ספורים שמתאפיינים בתחושת לחץ חזקה מאוד, והתינוק נפלט החוצה כמעט באופן בלתי נשלט. יציאת התינוק היא פעולה רפלקסיבית של הגוף.
את רפלקס פליטת העובר מעוררים העליה ברמת האדרנלין והאוקסיטוצין, וכן הלחץ של ראש התינוק על מערכת העצבים הלא רצונית באזור חיץ הנקבים.
בזמן רפלקס פליטת העובר אי אפשר להתאפק ולא ללחוץ.
שרירי הבטן העמוקים מתכווצים, הסרעפת עולה בכוח (מתבטא בנשימה / צעקה) וראש התינוק נדחף למצב של כיתורבפתח הנרתיק.
רקמות פתח הנרתיק מכתרות בעיגול את ראש התינוק.
התערבויות רפואיות בתהליך הלידה, או דיכוי התנהגות ספונטאנית אצל האישה ע"י מתן הוראות או השכבתה במיטה, או חוסר בטחון של האישה בעצמה וחוסר נעימות להוציא החוצה את הדחפים ברמתם החייתית , עלולים לדכא את רפלקס פליטת העובר.
תנוחות זקופות בשלב זה יעזרו לספק לתינוק את כמות החמצן שדרושה לו וגם יפחיתו את מידת הלחץ על ראשו.
בשלב ההכתרה, על היולדת לעבור לתנוחה שמתאימה ללידה עצמה.
חשוב לא לעשות זאת קודם, כיוון שעד לשלב הכיתור לתנועתיות שלך יש חשיבות עליונה בקידום ראשו של התינוק.
לפעמים המיילדת תנחה לא ללחוץ בשלב ההכתרה – על מנת שלא ייגרם קרע בפרינאום.
מישוש הראש שמתאפשר עכשיו יוצר אצל היולדת את ההבנה האינטואיטיבית של מה קורה ומה עליה לעשות.
תנוחת שכיבה לוחצת את ראש התינוק קדימה לכיוון קשת החיק הגרמית במקום ללחוץ אותו אחורה לכיוון הרקמות הרכות ומפרקי העצה והזנב שיכולים לזוז אחורה ולהרחיב את המעבר.
לכן יש חשיבות גבוהה לתנוחת עמידה / כריעה או אפילו שכיבה על הצד.
הציר הבא דוחף את התינוק שמכופף לאחור את ראשו כנגד קשת הפוביס וראשו יוצא החוצה.
תחושי הקלה עצומה כיוון שהחלק הרחב ביותר עבר.
הציר הבא אחריו גורם לתינוק להסתובב על צידו, ראשו מסתובב הצידה ומתאפשרת יציאת הכתפיים בזו אחר זו והוא יוצא החוצה במהירות.
כשראש התינוק עובר בין עצמות האגן בדרכו החוצה מופעלים עליו לחצים, אולם עצמות הגולגולת שלו רכות והמרפסים מאפשרים להן להיכנס למצב של חפיפה קלה. לכן ראש התינוק עשוי להראות בלידה מוארך או א-סימטרי, אך הוא יתעגל לאחר מכן.
הורמונים:
כשהראש יורד בתעלת הלידה אוקסיטוצין משתחרר כתגובה לפתיחה האגן ולמעבר הראש והתינוק בנרתיק.
כשהראש מגיע לפרינאום יש מתיחה של השרירים והרקמות באזור ויש עליה משמעותית ברמת האוקסיטוצין כדי לשמר את תחושת הלחץ והרצון ללחוץ ולהבטיח רמות גבוהות של אוקסיטוצין גם לאחר יציאת התינוק, זאת על מנת להבטיח הנקה טובה, כיווץ של הרחם חזרה ואת הקשרות התינוק והאם.
עם העליה ברמות האוקסיטוצין יש עליה ברמות האנדורפינים וברמות האדרנלין והפרולקטין.
האם ערנית כשהתינוק נולד, חווה תחושה של אופוריה, מגנה ומטפחת את התינוק.
אחרי שראשו יוצא התינוק ייקח נשימה של אויר, אך רצוי לחכות עם חיתוך חבל הטבור למקרה שלנשימת התינוק ייקח עוד זמן להסתדר לגמרי.
שלב שלישי - יציאת השליה והקרומים:
היום ברוב בתי החולים מזריקים פיטוצין לכיווץ הרחם ויציאת השליה כנוהל שגרתי.
מנסים לתת לשיליה לצאת באופן ספונטני תוך חצי שעה.
כשהשליה בתוך הרחם היא מפריעה לו להתכווץ ולכן יהיה דימום.
האוקסיטוצין גורם לרחם להתכווץ ולשליה להפרד מדופן הרחם .
הנקת התינוק תגרום לעליה ברמת האוקסיטוצין ולכן חשובה.
תנוחה זקופה בשלב זה מסייעת לניקוז מי השפיר והדם מן הרחם וכן ליציאת השליה.
התינוק מחובר לשליה דרך חבל הטבור וכשהיא עדיין מחוברת לרחם חבל הטבור פועם ומעביר לתינוק דם וחמצן דרך האם.
חשוב לחכות להפסקת הפעימה של חבל הטבור לפני חיתוכו, וזה גם גורם לשליה להיות פחות מלאה בדם ולכן בעלת נפח קטן יותר וליולדת קל יותר להוציאה.
כשהשליה נפרדת מדפנות הרחם הרחם מתכווץ שוב ומאפשר להוציא את השליה.
חשוב לבדוק שהיא שלמה, אום לא יהיה צורך בהתערבות רפואית.
במקרים בהם הרחם מצולק או פגום כתוצאה מגרידות או ניתוחים קיסריים והשליה מחוברת בחלק הפגום, יהיה לשליה קשה להשתחרר כיוון שהיא דבוקה לשם, לכן מזריקים פיטוצין לזרוז יציאת השיליה וכיווץ הרחם.
הזרקת הפיטוצין נעשית היום כנוהל שבשגרה.
כשאישה מקבלת פיטוצין בלידה, מאזן האוקסיטוצין נפגע ויש הפרעה ביציאת השליה.
אז היא מקבלת עוד פיטוצין. אין צורך בקבלת פיטוצין בשיטת הסרט הנע , אפשר להתעקש ולא לקבל
לעזור לשליה לצאת:
נקודות לחיצה – L.I 4
רפלקסולוגיה
הומאופטיה – ארניקה, פולסטילה
עיסוי פטמות
להתרומם לעמידה כריעה
תה פטל וילקוט הרועים
.השלב השלישי מהווה זמן חשוב ליצירת הקשר הראשוני עם העובר וכמשפחה.
|