האם לנתק את חבל הטבור מוקדם או מאוחר?

חבל הטבור

כלי הדם של השליה נאספים ומתרכזים עד שבמקום החיבור של השליה לחבל הטבור ישנם רק שלושה כלי דם: שני עורקים ווריד אחד. כלי דם אלו עטופים במעטפת המכילה חומר ג'לטיני ועוברים בתוך חבל הטבור המחבר בין השליה לבין העובר המתפתח.

דרך העורקים מגיעים אל העובר חמצן וחומרי מזון מדם האם ודרך הוריד מורחקים תוצרי פסולת מן העובר אל דם האם.

אורכו של חבל הטבור נע בין 50-70 ס"מ, אך נצפו גם כאלו באורכים שבין 20-150 ס"מ.

חיתוך חבל הטבור הוא התערבות בתהליך טבעי.

אין עדויות שלחיתוך חבל הטבור יש יתרונות כלשהם, בני האדם הם היונקים היחידים אשר חותכים את חבל הטבור בצורה גורפת.

מדוע לנתק מוקדם?

הקשירה / הידוק של חבל הטבור נעשה בעצם כדי להיות בטוחים שלא יהיה איבוד דם מהמקום. בפועל אין מעבר דם מהתינוק לשליה.

מטעמי נוחות של הפרדת התינוק מהאם לאחר הלידה

רופאים בהכשרתם לומדים שאי חיתוך חבל הטבור ומעבר דם השליה אל התינוק יכול לגרום לסיבוכים כמו צהבת, גודש יתר של כדוריות הדם (מליאון)  ריבוי כדוריות אדומות , ועוד.  סיבות אלו אינן נכונות ונובעות מחוסר התעדכנות . אלו בעצם סיבות שהומצאו במשך הזמן על מנת להצדיק את החיתוך המוקדם שנוח כל כך למערכת.

מדוע לחכות ולא לנתק מוקדם?

כשליש מכמות הדם של העובר נמצאת בחבל הטבור ובשליה.

בדקה הראשונה לאחר הלידה מקבל היילוד דרך חבל הטבור 20 סמ"ק דם לכל ק"ג ממשקלו. רוב הדם מהשליה מגיע ליילוד אם מחכים עד שחבל הטבור מפסיק לפעום.

היילוד שנשימתו עדיין אינה מלאה, זקוק לכל החמצן שיוכל לקבל, ואת זה מספק לו דם זה שעשיר בחמצן.

הוספת נפח הדם חשובה ליילוד להפעלה מלאה ויעילה של הראות וגם לאיברים נוספים שמתחילים לפעול כמו כליות, כבד, ידיים, רגליים וכו'.

לאחר הלידה התינוק מפרק את עודף כדוריות הדם שלו ואוגר את הברזל שמתקבל מפירוק זה בכבד שלו.

להתפתחותו המלאה של המוח שמתרחשת במהירות בשבועות ובחודשים שאחרי הלידה הברזל הזה הוא חיוני ואין לו תחליף.

גם בחלב אם יש מעט מאוד ברזל ולתינוק קשה לספוג ברזל מבחוץ.

Lotus birth

לידת לוטוס היא לידה שבה משאירים את התינוק מחובר לשיליה באמצעות חבל הטבור עד שהשליה נפרדת באופן טבעי .

לא מנתקים את חבל הטבור, הוא מתייבש ומתנתק לבד.

הסיבות לכך הן פיזיולוגיות ורוחניות:

התינוק מקבל את 43% הדם מסירקולציית הדם שלו שנשאר בשליה ובחבל הטבור.

הדם שנשאר בשליה ובחבל הטבור ולא מצא דרכו לתינוק מועיל להתמודד עם סרטן הדם אם חלילה יתפתח מאוחר יותר בחייו.

אם כך, מדוע לא להפסיק למנוע מהתינוק דם חיוני ומלא חיים זה ע"י ניתוק חבל הטבור?

הרי בדיוק לשם כך נוצר בנק הדם הטבורי – על מנת לפצות על כך שאנחנו מונעים את הדם החשוב הזה מהתינוק.

השליה היא שומרת החיים של התינוק לפני לידתו. מקור החיים שלו בתשעת חודשי חייו הראשונים, אשר מזין אותו ומגן עליו.

ככל החבל הטבור נשאר שלם בעוד הוא פועם, הוא עוזר לתינוק לקבל עוד חמצן.

אחרי שחבל הטבור מפסיק לפעום, מסתיים תהליך ההעברה הפיזיולוגי של הדם והחמצן , אולם תהליך הזרימה האנרגטי והרוחני רק מתחיל.

התינוק יצא לאויר העולם וכעת הביטוי האנרגטי רוחני שלו, האאורה שלו, השדה האנרגטי שלו בהתגשמותו.

השליה נוצרה מאותם תאים שמהם התחיל להיווצר התינוק שילדנו, ובשל הקשר הזה, הם זהים מבחינה גנטית.

לידת לוטוס מאפשרת לתינוק ולשליה זמן היפרדות מתוך כבוד לו הם זקוקים.

איך נושאים את השליה המחוברת לתינוק לאחר הלידה?

ישנן מס' דרכים.

יש אפשרות לשים את השליה במסננת , לשטוף אותה מהדם ולפזר עליה מלח ים ופרחי לבנדר.

אז אפשר לעטוף את השליה בחיתול בד שאותו אפשר להחליף מידי יום לאחד נקי, ואת זה להכניס לתיק שנתפר בדרך כלל במיוחד עבורה .

את התיק עם השליה אפשר להצמיד לתינוק עם חיתול וכך אין בעיה לנייד אותו ממקום למקום יחד עם השליה אליה הוא עדיין מחובר וללא פחד לקרוע לו את הטבור כשנרים את השליה לבדה.

יש כאלו שאינם מפזרים מלח על השליה, בעיקר בלידות לוטוס חוזרות. הבעיה אז היא בריח החזק שמוציאה השליה.

תוך שלושה עד שישה ימים תתנתק השליה מעצמה מהתינוק.

הדוגלים השיטה זאת מאמינים שהשליה נפרדת מהתינוק בדיוק מתי שהוא סיים להפיק ממנה את החומר הפיזי, האנרגטי, הרוחני והרגשי , אז הוא שלם ושבע ויכול להפרד ממנה בשקט.

הימים שלוקח לשליה להתנתק מאפשרים ליולדת, לתינוק ולמשפחה להיות בתוך "חלון זמן של אחרי הלידה" . השליה המחוברת עוזרת להגביר את המודעות של כל הסובבים לחשיבותו של הזמן שאחרי הלידה.  זמן זה מאפשר הסתגלות למציאות החדשה עבור המשפחה כולה והסתגלות לעולם החדש כל כך לתינוק הנולד.

מבחינה אנרגטית – רוחנית:

לשליה תפקיד נוסף פרט להעברת חומרי מזון לעובר, היותה מסננת עבורו ולסלק את חומרי הפסולת שהעובר פולט.

הזנת העובר אינה רק ברמה הפיזיולוגית. כשם שתינוק או אדם בוגר אינם מסוגלים לחיות תוך סיפוק צרכיהם הפיזיולוגיים בלבד, כך גם העובר. בני-אדם הם יצורים שניזונים גם ברמה הרגשית והאנרגטית על מנת להיות בריאים.

אהבה היא צורך ממש כמו צרכינו הפיזיים להתפתחות תקינה.

היותה של השליה המזינה והמגנה על העובר מרמז על תפקידה ברמה הרוחנית –

בין העובר לשליה קיים קשר עמוק הרבה יותר מרק תפקידה הפיזיולוגי.

חיתוך חבל הטבור בלידת פגים:

ב 1993 התגלה במחקר שהחזקת פג שנולד בשבוע 27-33 מתחת לשליה במשך 30 שניות ,פעמים רבות יכול למנוע את הצורך במתן עירוי דם לפג

(שימוש בחוק הכלים השלובים לפיו התינוק מוחזק מתחת לשליה והדם בדומה לכל נוזל שואף לרדת מהשליה לנקודה הנמוכה ביותר שהיא התינוק. גם אם התינוק לא מוחזק נמוך יותר, עדיין פעימות חבל הטבור שולחות את הדם מהשליה לתינוק, אין מניעה לשים אותו על בטן אימו)

מחקרים מראים שאם מחכים בטרם חותכים את חבל הטבור בלידות של פגים,

זה מצמצם את הסיכוי לדימום במוח אצל היילודים וכן את הצורך במתן עירויים,

מוריד את אחוזי הנמיה אצל היילודים, מעלה את לחץ הדם ואת נפח הדם.

אם כך, להמתין עם ניתוק חבל הטבור נותן לתינוקות אלו החלה בריאה וקלה יותר לחייהם.

הבעיה היא שתינוקות שנולדים טרם זמנם סובלים פעמים רבות מקשיי נשימה ולכן

הרופאים ממהרים לחתוך את חבל הטבור על מנת להעבירם לטיפול נשימתי.

מן הצד השני, לחכות עם ניתוק חבל הטבור מאפשר לדם שבשליה לעבור אל התינוק ומסייע לזרימת הדם לראותיו.

הנושא עדיין בחיתוליו ולא מוסכם על כל הרופאים, לכן הטענה היא שמוקדם לקבוע עפ"י תוצאות המחקרים האלו כי יש להמתין עם ניתוק חבל הטבור באופן גורף אצל היילודים כולם.

רופאים צריכים להפעיל שיקול דעת בכל לידת פג לגופה, זאת כיוון שלפגים בעיות רבות אשר לפעמים דורשות טיפול מיידי ומונע את האפשרות להמתין.

רופאים טוענים כי קיימת סכנה בלחכות זמן רב מידי לפני הניתוק , סכנה במעבר של תאי דם אדומים רבים מידי אל הפג, מה שיגרום לדם סמיך מידי שעלול לגרום ללחץ על הלב , לצהבת יילודים ואפילו לנזק מוחי.

אין הוכחות רפואיות לטענות אלו.

ברוב הלידות בסיכון גבוה, חבל הטבור פעם במהירות גבוהה, על מנת לעלות את רמת החמצן בדם ולהחיות את היילוד. ז"א , הטבע יודע לעשות את מלאכתו ללא התערבות כלשהי. ההתערבות היחידה היא ניתוק חבל הטבור לפני שהוא סיים לפעום.

מדוע חותכים את חבל הטבור בבתי החולים ולא מחכים עד שתצא השליה, כשבפועל כל המחקרים מעידים על יתרונות הדם הטבורי לתינוק? –

אין סיבה רפואית המצדיקה ניתוק מוקדם של חבל הטבור.

האם שימוש בדם טבורי לריפוי בעתיד מצדיק את ניתוק חבל הטבור מייד לאחר הולדת התינוק ומניעת הדם הזה ממנו?

לשיקולכם.