שלום לכן בנות יקרות.
אני, כמו רבות אחרות, הייתי קוראת פאסיבית במשך תקופה ארוכה. אני יותר משלושה חודשים אחרי הלידה, ואני מרגישה שאני חייבת לכן את הסיפור, שכן בזכותכן הוא יצא נפלא כפי שהוא.
ניסיתי לכתוב את כולו, אבל זה יצא כ"כ ארוך, שאפילו אני התייאשתי. בנסיון הכתיבה הראשון הרגשתי צורך לספר גם על הלידה הראשונה, וכמה היתה שונה מהשניה, וזו חלק מהסיבה לאורך ולהתייאשות באמצע.
אבל בלי כלום אי אפשר, אז אני אכתוב רק את התקציר:
התוודעתי לאתר ולפורום הנהדר איפשהו באמצע ההריון השני שלי, ובזכותו התחילו להשתנות ולהתגבש אצלי דברים, גישות וכו'. החלטתי שהלידה השניה תהיה שונה מהראשונה, והיא אכן היתה כזו. ילדתי בהדסה עין-כרם, עם דולה נפלאה שהצוות עובד איתה היטב מזה שנים רבות. אני חושבת שבזכותה לא הייתי צריכה לבקש כלום מהצוות, כיוון שעצם נוכחותה הבהיר להם איזו מין לידה אני רוצה. לכל אורך הלידה הם פעלו בדיוק כפי שרציתי ותכננתי בבית. ההתכוננות הנפשית והפיזית עבדה! למרות חששותיו של רופאי, שהעדיף לראות אותי שבוע קודם לכן בקיסרי, או לפחות בזירוז (היתה הערכת משקל של 4 ק"ג ויותר, והגעתי כבר לתאריך המשוער), ילדתי בלי אפידורל (בשונה מהפעם הקודמת), בכוחותיי שלי, תינוקת של 4 ק"ג, בלי קרעים! כמעט מייד לאחר הלידה כבר הלכתי להתקלח. אין מה להשוות בין תחושת הסמרטוטיות שהרגשתי בימים שלאחר הלידה הראשונה לבין תחושת העוצמה וההנאה שהרגשתי אחרי זו.
אני חייבת לציין שהרופאים היו צעירים ונחמדים כולם. עין כרם לא ידוע במיוחד ביחס האנושי שלו או באהדתו לגישה הטבעית, אבל ג'וני הדולה סיפרה שהיא מרגישה שינוי בשנה-שנתיים האחרונות, וכאמור - נראה לי שעצם נוכחותה כבר השפיעה לטובה.
אני עדיין שיכורה מהחוויה, ונהנית להזכר בה שוב ושוב.
אני לא אחזור על כל מה שנכתב כאן בעבר - ידע זה כוח וכו'. אבל אני מאמינה שזה באמת נכון.
זו לא אמירה ריקה או קלישאה לומר שבלעדיכן הלידה הזו לא היתה יוצאת כפי שיצאה. ועל כך - תודה!
|
תוכן ההודעה:
|
