טוב, האמת שאני יכולה למלא דפים שלמים ועוד כי כל כך הרבה למדתי מהלידה של אור המדהים שלי. כל כך הרבה על הכוח והעוצמה, על הקבלה והויתור, מילים יפות שמכילות עולם שלם כל אחת. אז מה שרשום כאן הוא על קצה מזלג.
הכל התחיל ביום האחרון של ספטמבר, עם צירים, אז עוד לא הבנתי שזה זה, כל שעה שעתיים. התכווצות טיפה כואבת וזהו. כך מהצהריים עד שאישי חזר מעבודתו, וכבר ערב, והתחלתי לשים לב שיש מחזוריות! ההפרשה החומה שהיתה לי כבר כמה ימים התגברה וגם כאב ההתכווצויות התגבר אבל אני...חוששת שזו אזעקת שוא. הייתי כבר באמצע שבוע 42 וכבר כמעט התרגלתי להתבדות.
אבל בשעה אחת עשרה בערב כבר היה לי ברור שיש כאן התפתחות בעלילה. התקשרתי לאילנה (הנפלאה מכולן) והיא אמרה שנראה לה שאכן אנחנו בכיוון. היא השאירה צימר פתוח והוראות והלכה לישון. הזעקנו את הורי אלינו, לקחנו את הדברים שהיו מוכנים מזמן ונסענו. איזו תחושה משכרת זו לצאת מהבית עם תיק וכסא לאוטו ובגדים קטנים בשביל האדם החדש שמגיע לעולם. אין מילים.
הגענו אליה והצירים כבר היו באמת כואבים. אחרי התמקמות קצרה אני מוצאת שכשיש ציר אני לא מסוגלת לזוז. נתתי לגוף שלי להחליט והנה אני על קצה המיטה, גב קעור נשענת אחורנית על הידיים ונושפת ושואפת בקול, לאט וזה מקל.
ידעתי על תנוחות לצירים אבל כאן משהו אחר הנחה אותי וזה לא הראש. בערך בארבע בבוקר קראנו לאילנה. היא הגיעה ובעדינות בדקה אותי והפתיחה 3 ס"מ, צואר כמעט מחוק לחלוטיו. היא הציעה שנקרא לה שוב בשש, ועד אז שנסתובב קצת. אחרי הבדיקה המאד עדינה של אילנה הצירים התחזקו, וההפרשה גדלה. ניסינו להסתובב קצת בחוץ, בחדר, אבל התחיל להיות ממש צפוף וכואב. איכשהו עבר הזמן והגיעה השעה שש. אילנה חזרה ושוב בדקה – 4 ס"מ. אילנה הציעה לי להיכנס לג'קוזי ומילאה את המים. 4 וחצי, ואני במים.
מכאן התחילה החוויה העמוקה ביותר שלי. שכבתי במים, באותה תנוחה כל הזמן, נשמתי בכל ציר, קולות יצאו מתוכי ללא שליטה, לא צעקות אלא קולות גרוניים עמוקים כאלה. איבדתי את תחושת הזמן. סביבי מים חמים מתערבלים, חושך בחדר, מוסיקה שקטה שהבאנו מהבית, מולי נר. מצאתי את עצמי מתמקדת על אור הנר כמו עוגן פרטי בים של סערה. עם הנשימות וההתכווצויות, עם הקולות ואישי שנרדם סחוט על המיטה, ואילנה שמדי פעם מופיעה עם טיפות רסקיו או בקבוק שמן תפוז ונותנת לי להריח, אני והנר לבד בכל העולם. אני נושמת בגרון פתוח, מדמיינת פרחים נפתחים, גלים מתפשטים בבריכה, אומרת לעצמי להפתח, להרפות, שהגרון הפתוח קשור לצוואר רחם פתוח, אז אני שומרת על פתחי אוויר רפויים. ואני כבר עייפה מאד. אמרתי לאילנה שאני עייפה והיא חיזקה אותי, אמרה שהצירים סוערים וזה סימן שהכל מתקדם נהדר. כל מילה שלה היתה רק של חיזוק והרגעה. ידעתי שאיתה אפשר לעבור את הכל ושהיא יודעת.
לאט ובאופן לא ברור התחלתי להרגיש מין לחץ למטה. הלחץ הידוע. לא חשבתי שזה זה, אבל באיזשהו שלב אילנה ראתה מה קורה לי ושאלה אם אני צריכה ללחוץ, עניתי שכנראה שכן. טוב, בדיוק אישי התעורר, היא הדליקה אור מעל הג'קוזי, ועשתה עוד כל מיני דברים בחדר, אני באמת לא יודעת מה, הייתי בעולם של אור נר, נשימות, לחץ מתגבר. ואני מוצאת פתאום שהכי נוח לי על הצד, במים.
הלחץ הלך והתחזק, ואני לוחצת... לא מאמינה שזה הגיע. היא בודקת והראש כבר בתעלה. איך הוא הגיע לשם? מה אין הפוגה בין השלב הראשון לשני? לא יודעת, רק ללחוץ. הראש מתקדם וזה מתחיל הכאיב, לשרוף, ואני פוחדת, מבקשת לבכות קצת. אישי מחזיק לי יד ונותן לי קונטרה, ואני שואגת, קולות שלא ידעתי שאני יודעת לשחרר מהגרון. האמת, ארבע לחיצות והראש בחוץ. אני נוגעת והוא רך ועגול כל כך, ההתרגשות עולה ודמעות בעיניים. פתאום הוא מסתובב בתוכי וזו תחושה מוזרה, חזקה, ענקית. אילנה מבקשת שאלחץ ועם הציר הבא אני "על החיים ועל המוות" נותנת את כל מה שיש לי, והוא בחוץ. אור נולד באור גדול.
כל מה שקרה אחר כך הצדיק עוד יותר את ההחלטה ללדת בבית/אצל אילנה. יצאתי מהמים כשאור עדין מחובר אלי והשליה בפנים. על המיטה הוצאתי את השיליה, ואור נשאר מחובר אליה כחצי שעה, כמו שרציתי. ואנחנו ככה על המיטה מחובקים, רטובים, עם שמיכות, עור בעור. פשוט חלום. הוא ערני כל כך. הכל שקט מסביב, תחילה של יום חדש. אחרי כמה זמן הנקתי אותו, ואז...אני מתקלחת, אילנה מלבישה את אור, אישי מצלם, ומחזיק את הפשוש. אישי ואילנה יצאו לקבור את השיליה תחת עץ פרי והכל פשוט ורגוע ונינוח כזה. אין לי חתכים או קרעים, רק שפשוף קטן שעבר אחרי כמה ימים. משם, לאחר פרידה מרגשת ואדם חדש בסל קל נסענו לאסף הרופא לרשום, וזה כבר סיפור אחר.
הלידה הזו היתה המתנה שלי לעצמי ולאור. מתנה לכל החיים. תודה לך אילנה שהיית שם כל כך נכון ומתאים. הלוואי על כולנו לידות מעצימות ונכונות כל כך. תודה לבן זוגי שתמך ונלחם על זכותנו, כשכל כך הרבה ניסו להראות לנו שאנו טועים ומסתכנים. לא טעינו. היה נפלא.
|
תוכן ההודעה:
|
