פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

23/10/2002 14:16 shachar מאת: סיפור לידת הבית של שיר... קצת ארוך כותרת: כבר כמה פעמים ניסיתי לכתוב על הלידה המדהימה של שיר, ומתברר שזה קשה ממה שחשבתי ממספר סיבות (אין זמן פנוי וכשיש אני עייפה מדי, עברית איננה שפת אם בשבילי והכתיבה בה 'נשמעת' לי מאוד פורמלית), אך הסיבה העיקרית היא שמאוד קשה להשתמש במילים כדי לתאר חוויה מסעירה שכזו. ובכל זאת... Here I go... שיר נולדה בים רביעי לפני ארבע שבועות, ב-25 בספטמבר, בשעה 10:25 בבוקר, בלידת בבית בעומר – בבית הורי (השוהים עתה בחו"ל) - בית בו גדלתי, התחתנתי ועכשיו... גם ילדתי. למעשה התחילו צירים כשבוע לפני כן, ובהתחלה בתדירות די גבוהה ואני חשבתי שתוך כמה שעות (ואולי יומיים-שלושה) אני אלד. אך לא כך היה. הצירים הפסיקו והתחילו ושוב והפסיקו ושוב התחילו, ולפעמים היו סדירים ולפעמים לא... גם אם זה נשמע מצחיק, ניסיתי להבין מבחינת הנפש למה העניינים לא מתקדמים מהר יותר. בשלב כלשהו הבנתי שאני לא כל-כך מוכנה ללדת. מצד אחד בוודאי שכבר רציתי ללדת. הייתי כבר בשבוע 39 או 40 (תלוי לפי מי...) וחשבתי ש'זהו זה! אני מוכנה!!!'. מה גם שהייתי בדיאטה עקב סכרת הריון וכבר חלמתי על פיצות ועוגות מוס שוקולד J. אך למעשה גיליתי שאני די מחוברת לעוביה (כך קראנו לעובר, לא ידענו את המין וגם לא החלטנו על שמות) ואני נהנית מהתחושות מהרחם ואל הרחם. הייתי צריכה, בעצם, להיפרד: להבין שבאמת הולך להסתיים השלב הקצר של ההיריון (שהרגיש ארוך מאוד) וגם של זוגיות כפי שידענו אותה עד כה, ועומד להתחיל החלק האינסופי של חיי משפחה והורות. אפילו כתבתי על זה בפורום, אני חושבת. בכל מקרה, בנוסף לפרידות, שלומי ואני היינו צריכים לעבור תהליך יחד בכדי להתכונן ללידה עצמה – מבחינת הציפיות שלנו עם ההתמודדות עם הלידה, הצירים ועוד כל מיני נושאים שעלו בינינו, והניסיון במהלך השבוע הזה היה מאוד חשוב. ביום שלישי, ה- 24.9, הלכתי להירגע קצת בג'קוזי אצל אחותי ואחר-הצהריים נפגשתי עם הרפלקסולוג שלי שעשה ככל שביכולתו כדי להביא לצירים בתדירות גבוהה יותר וחזקים יותר (לא רק כל עשר דקות – כך זה היה כבר מיום ראשון)– כדי שהלידה עצמה ממש תתחיל! אחרי שהוא הלך, בכלל כל העסק נרגע. הוא אמר שאני לא צריכה להיבהל, שאחרי שבוע של חוסר שינה, הגוף שלי צריך לנוח לפני הלידה. בערב, למרות שעדיין לא היו ממש צירים, הרגשתי שאני מוכנה ללידה – נפשית ופיזית. שלומי לא היה בבית אלא עם צבאים בדירה שלנו (שאליה נכנס בינואר), והתעקשתי שיקפוץ לחברה לקחת ממנה כסא מיוחד המיועד ללידה בכריעה, וגם שיקנה לי שמן קיק (למקרה ויפסקו הצירים במהלך הלידה) ועוד כל מיני דברים... ואמרתי לו שאני חושבת שהלילה זה קורה באמת. נכנסתי לחדר שינה וסידרתי נרות ושמתי דיסקים שונים להרגעה (ביניהם גם הדיסק של רותי, מהספר "אומנות הלידה"), ונרגעתי. כשיצאתי מהחדר הכלב שלנו חיכה לי שם והוא כל הזמן עקב אחרי בבית – התנהגות מאוד מוזרה בשבילו. הבנתי שכנראה באמת משהו יקרה. בסביבות חצות התחילו לי שוב צירים סדירים כל עשר דקות. שלומי רצה לישון הלך לישון בסביבות אחת, ואני צפיתי בטלוויזיה. בשלוש ושש דקות לפנות בוקר היה לי ציר חזק וגם צורך ללכת לשירותים. הלכתי לשירותים בריקודים תוך כדי הציר (תודה למירב שרמן על השיחה/הדרכה אצלה לפני כמה חודשים) ופתאום הרגשתי זרם קל של נוזל ברגליים שלי. מרוב פחד להתאכזב, כנראה, חשבתי לעצמי שזה בכלל לא ציר ושהשתנתי על עצמי. אבל אחרי מספר דקות אותו דבר קרה, והפעם, כשניגבתי את עצמי היה פס אדום... חשבתי שאולי... ירדו המים? החלטתי להעיר את שלומי ולשאול אותו לדעתו ואולי להתקשר למיילדת שלי – הילרי. שלומי לא כל-כך רצה לקום "כל כמה זמן יש לך ציר?" הוא שאל. כשאמרתי לו שזה היה כל עשר דקות, ועכשיו נראה לי שאולי זה השתנה, הוא אמר "אבל זה עוד לא סדיר בתכיפות גבוהה, נכון? אז בואי נחזור לישון..." – אבל היה עוד ציר, ועוד מים ועוד קצת דם על הרצפה... אז התעקשתי שיתקשר להילרי, תוך כדי שאני בציר. מסכן, הוא היה כל-כך עייף, ואחרי השבוע הזה - זה כבר הרגיש כמו הקריאה "זאב! זאב!". הילרי דיברה עם שנינו והחליטה שהיא צריכה להגיע מיד. אני לא הבנתי למה דחוף כל-כך שהיא תגיע... "את לא מבינה שירדו לך המים?" היא שאלה אותי. כלאחר דבר היא אמרה שהיא הבינה שזה לא ייקח יותר מדי זמן, בגלל שאני הייתי כל-כך מעופפת ולא "בשליטה" כמו שאני בד"כ. אז שלומי נכנס להתקלח, כי חיכינו לאחותי, בר, שתגיע אלינו (אני הייתי בלידת הבית של אחיין שלי לפני שנתיים ועכשיו היא איתי... איזה נפלא!). בעשרה לארבע שלומי נסע ואחותי הגיע תוך עשר דקות. אני הרגשתי מ צ ו י י ן !!! ממש התרגשתי שירדו המים. עוד לא היו צירים קרובים מדי, וחוזק וכאב זה עניין של השקפה... הם היו חזקים, אבל לא מדי – לאורך כל הלידה. אחותי ואני פטפטנו בסלון והיא ארגנה כמה דברים בחדר שינה לקראת הלידה. אני רקדתי קצת והייתי גם על הכדור האורטופדי. בסביבות ארבע וחצי או עשרים לחמש התחילו לי צירים יותר חזקים וסדירים (סוף, סוף!) בערך כל שתיים וחצי דקות. ישבתי על הברכיים שלי ונשענתי על הברכיים של אחותי, תוך כדי חיבוק, כאשר היא בישיבה. אני לא יודעת איך מצאתי את התנוחה הזו – אך היא הייתה לי נפלאה. אחרי כמה דקות הלכתי להתקלח, ובמהלך המקלחת "איבדתי את ההכרה". כלומר – התחלתי להעביר את הצירים על אוטומט. הרגשתי כאילו אני מסוממת או משהו. ממש התעופפתי. אני זוכרת ששלומי והילרי הגיעו, וביקשתי שידליקו את הנרות בחדר ושישימו את הדיסק של הים (גלים ושחפים...). משום מה לא רציתי מוסיקה וגם לא דיבורים. הייתי זקוקה לשקט במהלך כל הלידה. גם אני הייתי בשקט רוב הלידה. מפעם לפעם אני זוכרת שאמרתי, לפעמים בלחישה, שכואב לי, ובתגובה מישהו היה אומר "נכון. זה כואב. אבל את בסדר". ואז זהו זה. שוב שקט. אחרי המקלחת עברתי לחדר והייתי באותה תנוחה במשך כשעתיים עד שלוש. הצירים הרגישו כמו גלים ואני נסחפתי איתם. פשוט נשמתי אותם. שלומי, אחותי והילרי היו מדהימים. השילוב של שלושתם היה מצוין. הייתה כימיה טובה בחדר ביניהם, והם העבירו לי תחושות טובות, וליטפו אותי ועודדו אותי, ממש כמו שהייתי צריכה. בשלב כלשהו הילרי ביקשה שאנסה לשנות תנוחה, ואלי לקום לשירותים... כך עשיתי. ובעצם, נכנסתי לשלב המעבר. עליתי למיטה ושמתי הרבה כריות מאחורי (כמו שהיה שהתאמנתי עם האפי-נו). שלומי ו/או אחותי היו בצדדים שלי. הצירים היו הרבה יותר חזקים, והעברתי אותם באמצעות דמיון מודרך (היפנוזה אישית) – פשוט ספרתי גלים, כל פעם עד חמש ושוב עד חמש, עד שהצלחתי להירגע ו/או עד שהציר עבר. אני חושבת שנרדמתי או ממש התעופפתי בין הצירים ושבאופן אוטומטי התעוררתי שנייה לפני שציר חדש הגיע. בשלב כלשהו הרגשתי שאני צריכה לדחוף - שלב הדחיפות נמשך שעתיים!!! שיר הייתה במנח posterior, כלומר עם הפנים כלפי מעלה והיא לא רצתה להסתובב. במנח זה, מתברר יש כאבים קשים בגב התחתון והלידה נחשבת קשה יותר (כך הזהיר אותי הרופא באותו שבוע שבאנו לבדיקה). בנוסף, אני הייתי עייפה. הילרי אמרה לי שאין לחץ של זמן, ושאני צריכה להקשיב לגוף שלי ולדחוף רק כשיש ציר ושאני מרגישה שאני רוצה לדחוף. אז הקשבתי לגוף שלי, ורוב הזמן נתתי שתי דחיפות ארוכות ואז... נחתי. לקראת הסוף היה לי יותר כוח, וגם יותר חשק לדחוף יותר וחזק יותר. הראו לי עם מראה את הראש המלא שיער שהציץ בפתיחה כל פעם, והרגשתי אותו גם. אבל, בעיקר רציתי להתרכז ו'להדריך' את עוביה (שיר) החוצה בצורה הטובה ביותר. במהלך הלידה כולה, כל כולי הייתי מרוכזת פנימה באופן עוצמתי מאוד. הגוף שלי פשוט לקח אותי איתו למסע מדהים ומרגש. ואז... היא נולדה. “It’s a girl” הילרי אמרה. וואו!!! כל-כך התרגשתי. הבלתי יאמן קרה. נולדה לנו בת, בת-אדם, נפש חייה, גוף ונפש... באות לי עכשיו דמעות לעיניים. זו הייתה תחושה כל-כך מדהימה. הילרי הניחה אותה עלי וחיבקתי ונישקתי וליטפתי אותה, וברכתי אותה. כולנו התרגשנו. שלומי, בר והילרי היו חלק בלתי נפרד מהתהליך וההבאה של שיר לעולם בצורה טובה ונעימה ומרגשת, עם הרבה מאוד אהבה. אחרי כמה זמן שלומי חתך את חבל הטבור, ואני הנקתי אותה, ופשוט התחבקנו באהבה רבה, המשפחה החדשה. שיר ממש הביטה בנו, כאילו שהיא מכירה אותנו. והיא, עם כל זה שהיא חדשה כל-כך, נראית כל-כך מוכרת. אי אפשר להבין איך היינו רק שנינו קודם (טוב, יש גם את תות, הכלב...). שיר נולדה ביום הולדתי ה-29 (איזו מתנה!!!), בהפרש של שעה משעת לידתי (אם מתחשבים בהפרשי הזמנים של ארה"ב-ישראל) במשקל יפה של 3.405 ק"ג, עם היקף ראש של 34.5 ס"מ (ללא קרע או חתך – תודה אפי-נו והילרי שהשתמשה בשמן כדי למתוח ולמנוע). שיר, כשמה כן היא. אין מילים לתאר את האושר והאהבה שהיא הביאה למשפחה שלנו. וואו, אני מצטערת על האורך... יש עוד הרבה דברים שרציתי לכתוב, אך הוצאתי בעריכה... ויש עוד יותר תחושות שרציתי לשתף בהם, אך אני חסרה את היכולת השפתית לעשות כן. תודה על העצות, העזרה והתמיכה שקיבלתי במהלך ההיריון והצירים מנשות הפורום. תודה!!! תוכן ההודעה: תגובות נוספות 23/10/2002  14:32 שחר שלומי ושיר היקרים- המון מזל טוב - לירון 23/10/2002  14:32 שחר שלומי ושיר היקרים- המון מזל טוב - לירון 23/10/2002  14:33 עונג - ורד 23/10/2002  14:34 וואו! מעורר קינאה. איזו לידה חוויתית!! - שרון-ש 23/10/2002  14:41 שיר - איזה שם וסיפור לידה מקסים- מזל-טוב (ל"ת) - ליזה 23/10/2002  14:43 המון מזל טוב ותודה על הסיפור. - נונה 23/10/2002  14:46 לשחר, אמנית הלידה! מזל טוב ענקי! עשית זאת בכזו אמנות כאילו שהיית כבר בסרט הזה, או לפחות ביימת אותו! הרבה אושר, רכות ואהבה לך ולמשפחתך הטרייה! (ל"ת) - אמא 10 23/10/2002  15:9 דמעות בעיניי - עלמה נדבר 23/10/2002  18:43 שחר היקרה, מזל טוב - סאלוש 23/10/2002  18:44 למשפחת השי'נים... אושר ואהבה, ושתמיד תשירו... (ל"ת) - זהר 23/10/2002  22:18 לשחר היקרה -המון מזל טוב... - mommy 23/10/2002  22:39 אוי שחר כל כך נהניתי לקרוא ! - שרי 23/10/2002  22:55 כל כך מרגש - איריס גוב 24/10/2002  0:39 מרגש עד דמעות.כל כך חזק וגדול.נותן לי המון חומר למחשבה בתור יולדת בבית חולים+אפידורל.. (ל"ת) - דפנה$ 24/10/2002  6:57 איזה יופי! המון מזל טוב (ל"ת) - רותם ו שות 24/10/2002  9:6 תודהעל ששיתפת - זה מסוג הסיפורים שאני חוזרת וקוראת ברגעים קשים (ל"ת) - Adi

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש