פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

13/11/2002 7:56 בלו מאת: סיפור הלידה המלא שלנו..אחרי חודשיים וחצי כותרת: פורום יקר, לאחר חודשיים וחצי מדהימים ומפתיעים התיישבתי סוף סוף לכתוב. ובכן - סיפור הלידה של אליענה התחיל הרבה הרבה זמן לפני כניסתי לחדר הלידה. ב-19.8 בחמש בבוקר התעוררתי עם ירידת מים בלתי מתפשרת.. ישבתי בשרותים בערך רבע שעה כשפרפרים מפרפרים בבטני כמו לפני פגישה עם אהבה חדשה. ואז הערתי את יעלת החן שלי, יעל ,וביחד התחלנו לצחוק ולהתרגש. בשבע וחצי בבוקר התקשרתי לדולתי (שתחיה)אביבה גרבובסקי החד פעמית וכמו שכבר ידעתי לדקלם בע"פ אבל בכל זאת רציתי לשמוע אותה אומרת את זה - לא להילחץ, לא לעשות אמבטיות וכו' וכו'.. מה שמדהים הוא שירידת מים ללא צירים הייתה הדבר שהכי פחדתי ממנו וחשבתי עליו כל הזמן לקראת הלידה ורק טבעי היה שזה מה שיקרה. בכל אופן, יעל נסעה לשינקין להביא לנו סרטים להעביר את היום, התקשרתי לעבודה להודיע שלא אגיע (ושכנראה לא אגיע בחודשים הקרובים אבל ששש..), שלומי,החבר הכי טוב שלי שהגיע במיוחד מצרפת להיות בלידה ושהגיע יום לפני -בא אלינו והעברנו שעות ממש נחמדות בלכות לצירים שכבר יגיעו. אז זהו.. שהם לא הגיעו. הרגשתי חסרת צירים לחלוטין, גם אחרי שיעל נסעה להביא מיני הפתעות מבית המרקחת "הום גליל" וצרכתי למופת, גם אחרי שניסיתי מיני מזמוזי פטמות וכיו"ב. ב-19:30 בערב לאחר כ- 14 שעות מירידת המים נסענו לתה"ש. לאחר הבדיקות הרגילות ,המבוכה של האחיות מנוכחותה של יעל (בעיקר לאחר שענינו בטבעיות כי היא בת הזוג שלי נוכח הנחתם כי היא אחותי..), השקר הגדול ("ירדו לי המים לפני ארבע שעות" דקלמתי שוב ושוב..)עמדנו מול הנחמד מכל: התעקשות על טיפול שמרני. כמובן שניסו לשכנע אותנו מכל הכיוונים ושמחו להסביר לנו את הסכנות וכן הוסיפו ופרטו כי הטיפול השמרני הוא ל- 48 שעות בלבד. "עוד נראה" עניתי להם. כך התאשפזתי לי במחלקה להריון גבוה עם הריונות של תאומים, שלישיות וכאלה כאשר שותפתי לחדר היא בחורה שתחביבה הוא לנהל שיחות קולניות בפלאפון אל תוך הלילה באנגלית בריטית שגרמה לי לשנוא את הממלכה הגדולה. ובכן שעות באו ושעות הלכו, והליכות בלתי סופיות במתחם בית החולים, עוד מזמוזי פטמות, עוד ממתקים הומיאופתיים ו.. נאדה!!! בינתיים גם פקע הפקק הרירי, קיבלתי אנטיביוטיקה על ימין ועל שמאל יעל ואני ניהלנו שיחות ללא הרף עם אביבה והשבענו את כל מי שאנחנו מכירות בערך להתפלל לצירים. כשעתיים לפני פקיעת ה"אולטימטום" אביבה מתקשרת ושואלת אם אכפת לי לנסות דיקור- מישהו שהיא מכירה וסיפרה לו על המצב והוא מוכן לבוא לבה"ח. האם אכפת לי??? לא אכפת לי בכלל. לאחר שני לילות ללא שינה וספוגי בדיחות בריטיות מעצבנות ואחרי שראיתי את הלידה הטבעית שלי הולכת ומתפוגגת מול עיני לא היה אכפת לי לנסות כל דבר.. אחרי חצי שעה הגיע דרור המדהים - סגר את הוילון כשיעל לידי והתחיל לעבוד. תאמינו או לא - עם הדקירה הראשונה(!!!)החלו פניי מתעוותות בכאב נסבל אמנם אך קיים.לאט לאט עם הדקירות הכאבים הלכו והתגברו..דרור המלאך גם נתן לי טיפים מדהימים כיצד לנשום,להוציא קולות מה שהקל מאוד על העניין. אחרי משהו כמו שעה וחצי שאני כבר צועדת במסדרון דקורה להפליא (כולל "אנטנה" באמצע הראש - אתם מתארים איך הביט בי הצוות הרפואי..)ודרור מודד לי צירים, הוחלט כי אני בפתיחה ואפשר להסכים לבדיקה וגינלית. הרופא המעט זעפן ("נו, החלטת להפסיק להתעקש??") מכריז על פתיחה של 3 ס"מ ושיכורה מנצחון אני מובלת לחדר הלידה כשבאמתחתי הערכת משקל של 3900 גרם. עד שאביבה מגיעה וגם קצת אח"כ דרור נשאר איתנו (זה שהוא מלאך כבר אמרתי?) וממשיך לדאוג שיהיו לי צירים יפים. אחרי מקלחת וחוקן (שלא היה נורא בכלל)אני נשכבת שוב למוניטור, המוניטור נפלא, אני קצת באמבטיה ,קצת על הכדור, בדיקה נוספת, אני כבר בפתיחה של 4 ס"מ ומרגישה שאני יכולה לצלוח את הלידה בגדול.אנחנו נפרדות מדרור בחיבוקים ונשיקות ואני בחגיגה- מוסיקה, ריקודים עם יעל ואביבה..שמח!! עובר עוד קצת (סתם..הרבה)זמן ונכנסת מיילדת זעפנית קמעה,אביבה לא בחדר באותו רגע, היא בודקת אותי ואומרת שהפתיחה 3.5 ס"מ.. אני כבר דומעת ואביבה חוזרת ומרגיעה. עובר עוד זמן,הרבה זמן ושוב בדיקה (הפעם רופא חביב)ואני עדיין בפתיחה של 4!!! עפ"י המוניטור הצירים הולכים ןנחלשים ובשלב מסויים כמעט נעלמים וכאמור אני כבר המון שעות בירידת מים וגם אותי זה קצת מלחיץ. כמובן שמתחילים לדבר על זרוז ואני מבקשת לחשוב על זה.. אחרי התייעצות עם הכח הנשי בחדר הוחלט להיענות לזרוז , כמו שאביבה הגדירה, אולי יספיק לי "להריח קצת" כדי לחזור לצירים יפים וסדירים. הזרוז מתחיל לטפטף לתוכי ו..כן. כל מה שאמרו על זרור הוא נכון. צירים חזקים מפלחים ולא נחמדים הגיעו. המצב עוד היה נסבל ועדיין הרגשתי שאני יכולה לעבור את זה בהצלחה. אבל אז התקיפו אותי ללא הכנה מוקדמת צירי לחץ נוראיים (רק מלהזכר בהם אני מקבלת צמרמורת) וכמובן אסור ללחוץ ןלדחוף. אביבה מגייסת את כישורי הדרכת הדמיון המודרך שיש לה (ויש לה..)ואני מנסה להעיף בלונים,לפזר עננים ועוד ועוד רק כדי לא ללחוץ. שוב בדיקת רופאה(נוראית) אחרי המון זמן (משהו כמו ארבע שעות) אשר הכאיבה לי מאוד וגם בחוצפתה העזה לומר את הנורא מכל: 5 ס"מ!!! אני כבר מתחילה להתייאש לגמרי, אני סחוטה לחלוטין, מדי פעם מפשלת ולא מצליחה להימנע מהלחיצה, אני בוכה, מבין הדמעות רואה גם את יעל בוכה..אני לאט לאט נשברת. אני אומרת לאביבה שאני לא יכולה ללדת, אני מבקשת עזרה, אני רוצה שזה ייגמר ,אני מפחדת כ"כ ואביבה מחבקת ומדברת ולאט לאט זה יוצא..אני מפחדת ללדת את התינוקת, אני מפחדת שלא אוהב אותה,שלא אסתגל לשינוי. אני כבר מבינה שככה אני לא יכולה להמשיך ואני לא רוצה חוויה כזו. עם קבלה ותמיכה אדירות מיעל ואביבה אני מחליטה לקחת אפידורל. תוך דקות מתאגנים בחדר לעניין. מגיע המרדים, יעל יוצאת מהחדר, אני כולי רועדת, מקיאה,והמרדים (משועשע ונחמד) מתחיל לעבוד.אביבה מחבקת ומחזיקה אותי ואני מסתכלת לתוך העיניים שלה והיא מדברת איתי, ופתאום הכל מתחיל להרגע ותחושה מדהימה של הקלה עוטפת אותי.אני נרדמת. נרדמת כ"כ שאח"כ אביבה מספרת שניסו להעיר אותי ממש בכוח ללא הצלחה. אני זוכרת בדיקה שבישרה על פתיחה של 7 ס"מ ולאט לאט התחלתי להתעורר. בפתיחה של 8 ס"מ האפידורל החל להתפוגג ולא חודש,כך שאת הביקה שבשרה על פתיחה מלאה הרגשתי לגמרי ואז הגיעו צירי הלחץ!! לא האמנתי שהגוף מסוגל לייצר כאלה כאבים אבל עכשיו היה מותר לי ללחוץ!!! ןאני לחצתי..מה זה לחצתי - חשבתי על התינוקת שלי ונתתי את כל מה שהיה לי. שכבתי על הגב בלי להתרומם כשבכל ציר יעל ואביבה דוחפות כל אחת את רגליי לכוון הבטן - אביבה מעודדת בלי הפסקה ויעל אומרת כל הזמן:"וואו" וככה הבנתי שהיא ממש רואה את התינוקת וזה עודד אותי כ"כ להמשיך, ואז אביבה הובילה את היד שלי להרגיש את הראש..ואז נכנסה המיילדת שהצטרפה למעגל המעודדות ואני לא מבינה מאיפה יש לי כוח להמשיך ללחוץ אבל אני עושה את זה בדבקות מלאה ואני שומעת את המיילדת אומרת להפסיק ללחוץ ולקצת זמן לפזר עננים קטן עליי ואז אני שומעת את אביבה שהראש בחוץ ופתאום אני מסתכלת ואליענה שלי על הבטן שלי ואני בוכה ומבקשת שיביאו אותה אליי ועונים לי שחבל הטבור ממש קצר בצורה יוצאת דופן (מה שמסביר את הלידה הארוכה..הקטנטונת שלי סחבה את השילייה אתה)אז מבקשת שיחתכו אותו מהר ולא כמו שבקשתי בהתחלה והנה היא עליי ואני מדברת איתה ואז לוקחים אותה לשקילה (3,780 גרם!!) ואני שואלת אם חתכו אותי ונענית שלא.. (שאלוהים יברך את הבלון הכחלחל ואת רותי ..) ואביבה עוזרת לי להניק..ו..ו...ו... ויש עוד הרבה פרטים ודברים אבל ממש קשה לי להמשיך לכתוב..אני רק רוצה לחבק מכאן את אביבה שעזרה לי ללדת ולהיוולד. נשיקות לכולכן בלו תוכן ההודעה: תגובות נוספות 13/11/2002  8:10 באמת תהיתי לאן נעלמת המון מז"ט!! (ל"ת) - טלי ר 13/11/2002  8:16 כל הכבוד על - שחר ב 13/11/2002  8:26 איזה כייף. - בת-אל 13/11/2002  8:40 בלו יקרה, המון מזל טוב - איזה סיפור! - אסנת ש. 13/11/2002  9:13 WOW!!!! - mommy 13/11/2002  9:22 בלו יעל ואליענה הנפלאות !!! המוני מזל טוב - זהר 13/11/2002  9:44 ואווווו, איזה סיפור!!! - אסתית 13/11/2002  9:59 לבלו הנהדרת! מזל טוב, אושר ועושר ושמחה ובריאות למשפחה החדשה! - ואפשר לקבל עוד פרטים על דרור? (ל"ת) (ל"ת) - רינת 13/11/2002  10:50 סיפור מקסים ומרגש. היה שווה לחכות לו. ועכשיו עדכונים על המשפחה הטריהבבקשה.... (ל"ת) - שרי 13/11/2002  10:58 מזל טוב! אושר ובריאות! (ל"ת) - גלי 13/11/2002  12:28 הרבה הרבה מזל-טוב!!! (ל"ת) - חיה 13/11/2002  12:28 הרבה הרבה מזל-טוב!!! (ל"ת) - חיה 13/11/2002  13:7 וואו!!! איזה סיפור מקסים. - שרון-ש 13/11/2002  13:32 מדהים - פולינה 13/11/2002  14:19 המון אושר ובריאות לך ליעל ולאליענה. באמת סיפור מדהים (ל"ת) - רויטל 13/11/2002  14:22 מזל טוב!!!! המון אושר!!! מזל אריה - מזל מצויין :) (ל"ת) - טובה קראוזה 13/11/2002  14:26 וואו, מאוד מרגש! הרבה אושר. ואגב, השם שבחרתן לילדה מאוד מיוחד. יש לשם גם סיבה מיוחדת? (ל"ת) - גיל 13/11/2002  15:51 מזל טוב מזל טוב! - סאלוש 13/11/2002  17:46 מזל טוב ענקי לבלו יעל וללביאה החדשה- עליאנה (ל"ת) - לירון 13/11/2002  19:41 תודה רבה רבה וחיבוק לכולכן - ולרינת: מס' הטלפון של דרור הוא: 08-9766724 או 052-516708 (ל"ת) (ל"ת) - בלו 13/11/2002  20:0 בלו יקרה - איריס גוב 14/11/2002  10:51 בלו יקרה מאד - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש