|
25/11/2002 12:12
|
ורד 2
|
מאת:
|
שחר נולדה... והרי הסיפור שלנו...
|
כותרת:
|
ביום רביעי שעבר עוד תכננתי לאיתי בעלי מסיבת הפתעה ליום שישי ליום הולדתו ה30 , הרי ד'ר טובבין אמר לאחר בדיקה מקיפה שיש לי לפחות עוד שבועיים... אז תכננתי... אז מה...
בשעה 02:15(שימו לב לזמנים) הרגשתי מתוך החלום על תאילנד שאני שוחה... לרגע חשבתי שקיבלתי מחזור אבל התעשתתי רצתי לשרותים וניסיתי להבין אם זה המים ירדו להם או שזה סתם פיפי ארוך באמצע הלילה, זה היה ממש ארוך ופשוט לא הפפסיק אז פתחתי את הספר של ד'ר בר שאמר " אם יש לך ספק לגבי המים צאי לדרך"
הערתי את איתי ולפי הרשימה (המפורטת יש לציין, שהכנתי בשמירה) ניסינו להכין את התיק, להפתעתי אחרי מס' דקות הבנתי שיש לי צירים סדירים כל שלוש דקות... זה היה מוזר אבל זה היה נכון לפי כל השעונים בבית, אז יצאנו לדרך והצירים התחזקו נסענו לתל השומר עם אורות חניה מהבהבים (בטח הוא קיוה שככה זה יהיה - כמו איזה סרט שהוא בטח ראה לאחרונה?) בין ציר לציר צחקתי ואמרתי לו שאני אשתדל לא ללדת באוטו ולאידעתי שאני די קרובה לאמת...
בביה"ח קיבלה אותנו אשה מקסימה בשם יוספה שחיברה אותי למוניטור אבל בגלל ההתפתלויות שלי לא הצליחה לראות כלום ןביקשה שאנסה להתיצב לכמה דקות בכדי שיוכלו לראות את הילדה כי במצב הנוכחי לא רואים אותה ולא שומעים אותה כמובן שזה שכנע אותי להתעלות על עצמי (היתה פתיחה של 1.5)ולא רקדתי 10 דקות לאחר 10 דקות היא בדקה שוב והיתה לי פתיחה של 5, והתחלנו לזוז לכיוון החדרי לידה, ביני לביני תהיתי אם הכאבים ימשכו כך עוד הרבה שעות
יש לציין שלא כ"כ הבנתי מה קורה.
בחדר לידה פגשתי את יהודית המילדת המדהימה שיילדה אותי ביחד עם בעלי ועם עוד מילדת...לקח עוד 10 דקות לכולם להבין שאני בפתיחה של 9 וכבודה כבר רוצה לצאת החוצה אפשר לאמר אפילו נלחמת...ניסיתי לרמוז שיש לי שמן שקדים בתיק אבל להם כבר היה אחד משלהן והוא אפילו היה בפעולה...
אז צרחתי (צירי לחץ) עד שהבנתי שעדיף לתרגם את הכאב למן לחיצה שכזו שמקדמת את הלידה ולחצתי כשאיתי מחזיק לי רגל אחת המילדת נועה מחזיקה את הרגל השנייה ויהודית מדריכה אותי שהנה הנה זה מגיע... עוד אחת קטנה והנה הראש מבצבץ לו , איתי הרים לי את הראש שאראה אותה יוצאת במלוא הדרה ואכן
04:14 היא כבר היתה לה בחוץ יפה וברורה עם כל החלקים הנדרשים.
בגלל שזה היה כ"כ קצר הייתי בטוחה שעוד רגע אני אתעורר מהחלום היפה הזה ואמצא את עצמי במיטה עם הבטן הענקית שלי וכל הכריות, אבל זו היתה המציאות שלנו שכ"כ חיכינו לה והיא הגיעה ומייד הן שמו אותה עלי והיא נרגעה לה (ככה זה עד עכשיו כמעט שבועיים אחרי)ושכבתי לי שם מוקפת בכל האנשים המופלאים הללו שהיו עדים לנס שלי.
כמובן שאין טוב בלי קצת בעיות אז השילייה שלי לא רצתה לצאת ובאמת שחיכינו לה שעה וכלום לא קרה , אז הוכנסתי לחדר ניתוח לרבע שעה בהרדמה מלאה והיא היתה בחוץ. זהו.
היה מדהים , ורק מחמאות לבית החולים גם בחדר לידה, גם הצוות המדהים במחלקה בה ביליתי יום וחצי וכמובן המלונית שענתה על כל הציפיות.
תודה לאל
תודה בעלי היקר בגברים
תודה לכן שליותן אותי כל ההריון , אין שאלה שנותרה ללא תשובה אם ישירות ואם דרך המנוע חיפוש.
ותודה לך ילדתי היקרה שבחרת בי להיות לך לאם...
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
