פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

28/11/2002 8:47 אלונה מאת: סיפור אחרי הלידה שלי. כותרת: אני בחודש שמיני בהריון השני שלי.לידה השניה מתקרבת ואיתה התחושה שאני חייבת לספר על כל מה הפריע ופגע בי בפעם הקודמת ,כי זה תקוע לי במוח וברחם ומי יודע עוד. יש לי תחושה שכאן הבמה מאוד סבלנית ואני אנצל אותכן בסיפורי:-). אני רגע אחרי הלידה. תינוקת שלי נראת כל כך מדהימה. היא שוכבת על בטני ומסתכלת עלי,כאילו טלפטית מנסה להעביר לי כל המידע שהיא הביאה איתה,ואני מתאמצת להבין ותוך כדי אני מבינה שהתאהבתי,אולי אפילו לרגש הזה איןמילים ,כי בליבי לא נשאר מקום לכלום חוץ ממנה ואז לוקחים לי אותה. קצת פרטים. ילדתי בליס ביום שכל הארץ ישראל החליטה ללדת. היו חיבים לפנות מיד את החדר לתור של יולדות. בן זוגי שאל ,האם הוא יכול לעזוב אותי, כי היה לו ראיון במקום עבודה חדש, אני אמרתי שכן בלי לחשוב פעמיים. אותי העבירו לחדר התאוששות. ושכחו ממני.לשעתיים. ואני כולי רוצה לרוץ לתינוקת שלי.אני רוצה לקחת אותה על הידיים,הרי קראתי כמה שהשעות הראשונות חשובות,ובלי קריאה אני פשוט יודעת שידיים שלי ריקות ורע לי מזה. חדר התאוששות קר וחשוך. אין אף אחד בו. אני מלאת אדרנלין ומרגישה שאין לי ממה להתאושש,אך פוחדת לקום בלי שאיתנו לי רשות על כך. אין לי תפרים ושום דבר לא כואב לי חוץ מליבי על תינוקת שלי שכל כך רחוקה ממני. אני גם פוחדת שיתנו לה בקבוק. איזה מין שטות זה שצריך להגיד שתינוקת להנקה בלבד והבקבוק תוקעים בלי לשאול. סוף סוף נזכרו בי ומגלגלים אותי למחלקה .משאירים אותי באמצע המשדרון ונעלמים.אני לבד,לפחות במקום מואר. כולי תקווה שמישהו יעבור ואני אוכל לבקש כוס מים. סוף סוף איזה גבר עובר ואני מבקשת כוס מים.הוא אומר שבסדר ונעלם. לא ראיתי אותו יותר. עוד פעם נזכרים בי. (כנראה המיטה שלי מתחילה להפריע לתנוע חופשית). מגלגלים אותי לחדר. במיוחד בשבילי אירגנו מיטה רביעית בחדר של שלוש בנות. אני כמעת בתוך השרותים ולא איכפת לי. ברור שחלום על רומינג ינ הלך (זה רק לאלה שאחרי קיסרי וצריכות להתאושש) אבל עכשיו אני יכולה לרוץ לתינוקת.(קיבלתי אישור מאות :-)) איזו תחושה נפלאה אנו ביחד.כבר נגמר היום מתחיל הערב.כל הזמן מבקרים (לא אותי,אני ביקשתי שיתנו לי לנוח אחרי לידה) אצל הבנות בחדר מצלצלות פלאפונים בלי סוף וכולם מדברים בכל רם. אני מאוד אייפה. עברו עלי שני לילות בלי שינה. לילה אחד של צירים ולילה שני של לידה. אני מבקשת שישלחו עלי מדרכת הנקה ואני מקבלת תשובה שהיא בחופשה,אך כל אחות יכולה לעזור לי. באה אחות. מסתכלת לי על פטמות ואומרת לי שאני בחיים לא אצליח להניק עם פטמות כמו שלי.אז לא בכיתי,כי ידעתי שאני חייבת להיות חזקה. כל הגוף שלי ידע. עכשיו אני בוכה. בוכה מאושר, כי הנקתי שנתיים וחודשיים ומי כאב שהיה לה כל כך קל להרוס לי את זה. היא הסבירה שיש לי פיטמות שטוחות והציע לי לנסות להניק עם פטמות סיליקון. זה היה סיוט. פתאום הגיע אחות אחרת(מלאכית מהשמיים) ואמרה לי שהכל שטויות. עזרה לי לתת שד כמו שצריך והחלב התחיל לזרום לתוך הפה הרעב. לילה.תינוקת לא שקטה.אני רוצה לקחת אותה למיטה שלי,אך יש איסור מוחלט על כך.אני מטיילת איתה במסדרונות .נופלת מהרגליים.נכנסת בסוף למיטה ושמה אותה על בטני.היא נרדמת מיד. אני מתעוררת כל שניה מפחד שמישיה תשים לב שהיא במיטה שלי ויקחו אותה ממני. למחרת. אני מטושטשת לגמרה. שלושה לילות בלי שינה. לא יכולה שמוע יותר את השיחות הקולניות בלי הפסקה, צילצולים וכו'. הורים ומשפחה באים לבקר אותי אני בקושי מגיבה מעיפות ומי התרכזות בתינוקת. לילה שני. תינוקת בוכה, אני מטילת במחלקה. אחות מגרשת אותי לחדר הנקה, כדי שהבכי של התינוק להפריעו לאחרים.אני נכנסת לשם. אור נאון חזק. אמהות מספרות סיפורי זוועה מהלידות,אני עוד הפעם מבינה איזו ברת מזל אני ואיזו לידה קלה היתה לי. מה שאני לא מבינה,למה הן מניקות מרימות לגרפס תינוקות שלהן עושות גפס, יונקים עוד קצת ואמהות חוזרת לחדרים שלהן ורק תינוקת שלי מוצצת בלי הפסקה,לא עשה גרפסים ובוכה עד שאני מחזירה אותה על ציצי. אין מי לשאול.אמהות עוזבות, אני נשארת לבד נרדמת לפרקים ,מתעוררת מפחד להרדם ולהפיל את התינוקת מהידיים ומחכה שהבוקר יבוא.זה כבר לילה רביעי בלי שינה. למחרת סידורים לעזיבה ,הסברים על איך "להפעיל" את התינוק בסיגנון" לא לתת ציצי יותר מ10 דקות.מעבר לזה זה התפנקות." ואני חוזרת הביתה.אחרי לידה נפלאה ובלי תפרים ,לא מסוגלת לטפל אפילו בזבוב כי לא ישנתי 4 לילות. סוף. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 28/11/2002  9:16 אוי אלונה. כ"כ עצוב לי מהסיפור שלכן.. - זהר 28/11/2002  9:21 אלונה את מדהימה - שחר ב 28/11/2002  10:13 אלונה, אני מעריצה אותך - רינת 28/11/2002  10:53 מאחלת לך חויה מתקנת בכל המובנים - אורלי_ו 28/11/2002  21:1 בנות,תודה על מילים כ"כ תומכות. - אלונה 29/11/2002  0:48 הפעם הכל יהיה אחרת... - סאלוש 30/11/2002  0:50 אלונה יקרה, מצטרפת לדברי קודמותיי - רותי קרני הורוביץ 30/11/2002  23:53 שוב תודה על התגובתכן. - אלונה 1/12/2002  8:34 אלונה יקרה רק עכשיו התפנתי לקרוא ומקווה שלא אחרתי ואת עוד פה - Adi

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש