פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/12/2002 15:29 Mori מאת: חויית לידה ראשונה - בבית (ארוך אבל שווה!) כותרת: אני משתתפת חדשה עם סיפור לידתי הראשונה-בבית. למעשה אני משתתפת פסיבית בפורום מתחילת ההריון, סופגת מידע ואווירה ומשתפת את בעלי בהוויית האתר. לצערי התפנתי לסיים את סיפור הלידה רק עתה, כמעט 3 חודשים אחרי. לפני שאתחיל לספר על הלידה עצמה רציתי לציין שמפריע לי שכדי לתאר לידה טבעית צריך להוסיף את המילה "טבעית" ואילו המילה "לידה" לבדה, הינה ברירת המחדל ללידה ההתערבותית. לדעתי לידה היא קודם כל טבעית ודווקא צריך להוסיף תיאור אם מתכוונים למשהו אחר...(מקווה שהרעיון ברור). כמה פרטים מעניינים לפני שאתחיל: ילדתי בדיוק בתאריך המשוער (24.9.2002) שהיה גם תאריך יום הולדתי ה-28 !!! כך שאני ובני, "מתוקי", נחגוג מעתה יומולדת באותו יום! בנוסף, ילדתי בחדר שהיה חדר הילדות של בעלי (בבית הוריו). אנחנו גרים בבית הוריו ביחידת דיור נפרדת. הקדמה: ניתן היה לצפות ממני כמי שעוסקת במקצוע רפואי ועובדת בבי"ח, ללדת במקום "המוכר"...אבל אני חושבת שדווקא מתוך הבנת המערכת, השכלתי לדעת שבאשר ללידות, החסרונות עולים על היתרונות... וששיקולי "כיסוי תח.." מופעלים יותר מידי (יתכן שבצדק אם אתה נמצא בצד השני של המתרס...). בלידת בית נתקלתי לראשונה כשאחותו של בעלי ילדה את לידתה השלישית בביתv עם אילנה שמש (את השתיים הקודמות במשגב לדך, גם כן עם אילנה). היא זו שהחלה לעודד אותי (בטרם חשבנו על ילד) להתעניין בנושא וביוזמתה הגעתי לכנס של נשים קוראות ללדת שבו פרופ' ווגנר נתן הרצאה מדהימה! מהרגע שרצינו ילד, למזלנו הלך מאוד מהר, הרגשתי בטוחה בהריון שלי, רגועה יותר מתמיד, הפחתתי בשעות עבודתי ובמקביל לדוקטורט שעליו אני עובדת כבר 3 שנים, בעלי טוען שעשיתי גם דוקטורט בנושא של לידה "טבעית". לכל אורך הדרך שיתפתי את בעלי במידע וברגשות, עד שבשלב מסוים, בערך בחודש החמישי הרגשתי שאני רוצה ללדת בבית. בעלי, לעומת זאת, התנגד, אבל המשיך לקרוא מאמרים בנושא, סיפורי לידה ומחקרים סטטיסטיים. לי לא היתה ברירה והחלטנו שנלד בלניאדו כיון שהתרשמתי שהם מאפשרים חופש פעולה גדול יחסית ופחות נתונים לשיקולי פרוטוקולים. כשהייתי בשבוע 30 נסענו לאילנה שמש בכדי לקנות את האפי-נו, אבל גם כי רציתי לפגוש אותה, לשאול שאלות וכדי ש בעלי יוכל להתרשם...כמובן שלא תיארתי לעצמי עד כמה... בתום הפגישה כשנסענו חזרה הביתה בעלי נתן הסכמתו ללידת בית- בבית שלנו (שהוא גם בית הוריו) ושנינו הסכמנו שחשוב שנקבל גם את ברכתם. ההורים לא שמחו אבל, את ברכתם נתנו. ולבסוף גם הורי שהיו עוד פחות שמחים ובשבוע 32 תואמה הלידה עם אילנה סופית. סיפור הלידה: ההריון עבר בהנאה ובהתרגשות עצומה במיוחד לקראת ה'תאריך' המשוער שהוא גם יום הולדתי, לא חשבתי שאלד בדיוק בתאריך וכבר חששתי שיהיה זה הריון עודף... יומיים לפני התאריך המשוער קצת לאחר חצות התחלתי להרגיש מעין כאב בגב שמרגיש כמו גל, מיד הבנתי שאלו צירים ואם מההתרגשות ואם מכאב, להירדם כבר לא יכולתי והתחלתי לטייל בבית. הצירים לא היו סדירים ולפנות בוקר נפסקו לחלוטין ואז חזרתי למיטה. בבוקר סיפרתי לבעלי וקבענו שעובדים כרגיל ושיהיה זמין בנייד. במהלך היום היו צירים לא סדירים, כאלו שאפשרו לי לערוך קניות שיהיה מה ל"זלול" בלידה. בערב התגייס אביו של בעלי ושניהם הכינו את "חדר הלידה": פינוי החדר, ניילון המזרון שיהיה מונח על הרצפה ועוד מזרון של המיטה למקרה שארצה דווקא אותה ווידוי תקינות הג'קוזי. בשלב הזה לא חשדנו שזה כ"כ קרוב. כשהגיע חצות הלכנו לישון או יותר נכון בעלי הלך לישון, היה לי חשוב מאוד שיצבור כוחות. בשלב הזה כבר הרגשתי שהכאב מתחזק אבל לא סיפרתי לו, כיוון שרציתי שישן, ידעתי שנזדקק לכוחותיו אח"כ. שכבתי לצידו רבע שעה ולאחר שנרדם קמתי וכך התחיל לילה לבן נוסף. כל הזמן הסתובבתי בבית ותזמנתי צירים שהיו די סדירים (כל 5-7 דקות), אבל לפי ההוראות של אילנה זה עדיין לא מספיק בשביל להתקשר עימה וחוץ מזה היה אמצע הלילה. בערך ב-2 בלילה כשהכאב התגבר התחברתי למטרניטי יוניט, שדעתי הספקנית לגבי יעילותו, התבררה כשגויה. הוא עזר לי במשך ה-15 שעות הבאות..בשעה 7 בבוקר לערך שהכאב התגבר הערתי את בעלי והודעתי לו שהוא לא מגיע היום לעבודה, כי נראה לי שזה מתקדם וכך סיכמנו שנחכה ל-9 בבוקר (שעה טובה לקום) ונתקשר לאילנה. בדיעבד התברר שאילנה בכלל לא ישנה בלילה ההוא כי ב-11 בלילה הסתיימה לידה אצלה בקליניקה ואח"כ ב-3 לפנות בוקר היא נסעה ליילד (גם באזור השרון ובמקרה קרוב אלינו) לידה שהסתיימה כמה דקות לפני שהתקשרנו אליה. היא הגיעה בערך ב-11:30 וספרה לנו שבעצם היא אחרי 2 לידות... כשאילנה הגיעה היתה שמחה גדולה, במקרה היתה אצלינו אותה אחות של בעלי, בקיצור הרבה חיבוקים ונשיקות. לאחר קבלת הפנים הזו אילנה ניגשה לבדוק אותי לפני הבדיקה היא הספיקה להגיד שלפי איך שאני נראית ("טוב מדי..."), אני די בהתחלה. ואכן-אצבע בלבד. רק להזכיר, אני אחרי 2 לילות לבנים...ואז הסבירה שכיוון שהיא לא ישנה כל הלילה כדאי שתצבור כוח. מיד אורגנה ארוחה ומיטה מוכנה. בנתיים היא המליצה על עיסוי פטמות. בשעה 18:00 בערך אילנה באה ודיווחה שישנה מצוין והתקלחה והיא מלאת כוחות חדשים (איזו אישה!) ואז בבדיקה (להזכירכם/ן, אחרי 6 שעות של צירים סדירים 5 דק') קבעה שבסה"כ הפתיחה עומדת על 1 וחצי (בדיעבד, היא הוסיפה חצי למטרת עידוד...). בשלב הזה התחלתי להתבעס, מזל שלא ידעתי מה עוד מחכה לי... כיוון שהכאבים התגברו, אילנה המליצה שננסה את המקלחת או הג'קוזי. ואכן נכנסתי למקלחת ובכל ציר התזתי מים על הבטן (שם בעיקר כאב לי לאורך כל הלידה). היה לי כואב וקשה ומתיש אפילו שבעלי הצטרף אלי ועיסה אותי בכל ציר. בעלי שהיה שבור מלראות אותי כל כך סובלת ששל את אילנה אולי ניתן לעשות עוד משהו כדי להקל על כאבי או לזרז את הלידה. אילנה אמרה שיש אפשרות להזמין מומחה בדיקור סיני שמתמחה בדבר ואולי זה יזרז או יקל. בעלי ביקש שתזמין כמה שיותר מהר. אילנה התקשרה למספר אנשים עד שמצאה את ינאי שהגיע בסביבות 20:30 ונשאר כמעט עד 23:00. הוא היה מאוד נחמד ואנושי ובנוסף לדיקור גם עשה לי טווינה שקצת הקלה, עזר בנשימות ועודד אותי שאני חזקה וכל הכבוד לי וכו'..שזה בהחלט תרם למורל השפוף. יש לציין שבדרך כלל אני ומחטים ממש לא מסתדרים, אבל כשנמצאים בצירים כנראה יש איזה שהוא ניתוק שמאפשר... בנוסף לכאבי הצירים הטרידו גם המחטים ונראה שזה עזר לבחילה הקשה שהרגשתי, אבל, לגבי הפתיחה, לא יודעת, כיוון שבשעה 23:00 הייתי בסה"כ בפתיחה של 3...בשלב הזה הייתי כבר בדיכאון! ולפי אשרת פניה של אילנה הבנתי שהמצב לא משהו. היא הציעה לפקוע את המים וציינה שבד"כ לא עושה זאת רק שבמקרה שלי נראה שהלידה לא מתקדמת וזה יכול לעזור. לעומת זאת, ללא פקיעה, אם הקצב ימשיך להיות כזה היא ממליצה ללכת לבי"ח לקבל זירוז. מבחינתי כמובן שהיה כדאי לנסות פקיעה ואם זה לא יקדם ,בכל מקרה, אחרי פקיעה וחוסר התקדמות, גם אפשר (צריך) ללכת לבי"ח. שוב, מזל שלא ידעתי שרמת הכאב תתגבר מאוד לאחר הפקיעה...והאמת היא, שגם אם היו אומרים לי את זה, לא הייתי מאמינה שיכול להיות יותר כואב ממה שכבר היה. מזה כואב!!! וצירים בלי הפסקה! מה שהכי עזר לי לשמור על שפיותי הוא בן זוגי היקר שלאורך כל הלידה ליווה אותי ותמך ועיסה וטיפל בי ודאג להקל עלי כמה שניתן, בלעדיו לא הייתי שורדת ! מ-23:00 ועד 2:00 בלילה שהיתי כל הזמן בג'קוזי במצב של כמעט עילפון מרוב כאבים, צרחתי, בכיתי וגם ניסיתי לשכנע עצמי בקול שלא נשאר עוד הרבה... בעלי כמובן עודד ואמר שזה בטוח כבר הסוף ואוטוטו יוולד בנינו ...אח"כ רק גילה לי שבעצם היה גם מיואש וחשש שיש עוד המון זמן והיה לו מאוד מאוד קשה לראות אותי סובלת, אבל שום דבר מהיאוש הזה לא נראה על פניו וזה מה שעודד אותי. כל הזמן הטרידה אותי המחשבה שמרוב כאב אני עלולה לאבד את שפיותי עד כדי פגיעה נפשית. אבל מתברר שזה בדיוק הפוך, המין הנשי מותאם באופן מפליא לחוויה המדהימה הזו . לגבי ההרגשה כיום היא שהחוויה רק העצימה את כוחי ותרמה לחיזוק הנפש והאמונה בעצמי. אז נמשיך בסיפור, בערך בשעה 2:00 אני מתחילה להרגיש פתאום שעם כל ציר בנוסף להרגשת הכיווץ האדירה שיש בגוף, התווספה פעולה שהזכירה לי לחיצה לא רצונית. אמרתי לבעלי שיקרא לאילנה, ובליבי חשבתי שזה בטח לא "שלב הלחיצות" כיוון שהפתיחה ממש לא מתקדמת וזה רק פרי דמיוני משהו כמו wishful thinking כיוון שאני יודעת ששלב הלחיצות מבשר על סיום הסבל לו כ"כ ייחלתי... אילנה הגיעה ובדקה אותי בתוך הג'קוזי, תוך רגישות מופלאה, ובשניות הללו לפני שבישרה על תוצאות הפתיחה, הספקתי להתפלל שרק תגיד שהתקדמתי. שלושתנו היינו בשוק כשהיא בשרה שהפתיחה היא 9!!! היא בדקה את דופק העובר ( גם בתוך הג'קוזי כשהבטן מבצבצת החוצה) והכל היה תקין ואז היא אמרה לי להשתדל לא ללחוץ ולשמור כוחות לאח"כ כשתהיה פתיחה מלאה, בנתיים אמרה שהיא הולכת לארגן את הציוד ללידה ואחליט איפה אני רוצה ללדת (במים או בחדר שהכנו). מתוך אינסטינקט לא מוסבר אמרתי שאני רוצה ללדת בחדר וביקשתי מבעלי שיעזור לי לצאת כיוון שבקושי יכולתי לעמוד על הרגליים והוא פשוט הרים אותי עם כל ה-12 ק"ג הנוספים... בחדר התמקמתי, לגמרי בלי לחשוב יותר מידי, כאשר ידי ופלג גופי העליון נשען על המיטה והברכיים על מזרון שהוצמד למיטה וכך ילדתי במצב של חצי קריעה וחצי עמידת שש. תנוחה שאני מאוד ממליצה עליה כיוון שחוסכת את הקושי של החזקת הגוף בקריעה אבל כן משיגה את אפקט כוח הכבידה ומשלבת את יתרון ההגנה על רצפת האגן במצב של עמידת שש. ומרגע ההתמקמות, תוך רבע שעה בערך בהן היו כ-4 לחיצות והמתוק שלנו היה בחוץ ועלי!!! אילנה תפסה אותו תוך שהיא רוכנת על הרצפה כמעט במצב שכיבה. מדהים!!! בכינו. שלושתנו עלינו למיטה והסתכלנו זה בזה. רגע של אושר שכל ניסיון לתארו רק יוריד מערכו. תוך 5 דקות מתוקי גם כבר ינק, כאילו הוא עושה זאת שנים... לכל אורך הלידה ובמיוחד בסוף אילנה הפליאה אותי בשלוותה באנושיותה ובמקצועיות שראויה להערצה. רבע שעה אח"כ יצאה השליה עם ציר נוסף, גם כואב, אבל שולי כיוון שבזרועותיי היה פרי אהבתנו. התקשרנו להזמין את ההורים ולבשר לאחים. אילנה הלכה כ-3 שעות לאחר הלידה ועד אז המשיכה ללוות אותי, להכין חליטת תה של ילקוט הרועים, עזרה לי להתקלח, הדריכה, בדקה את מתוקי, שקלה והתברר שדייקה במשקל שאותו שיערה מיד כשיצא (3.400), תינוק עגול, גדול, יפה ודומה לאביו. שעה אחרי הלידה הייתי כבר אחרי מקלחת והרגשתי בכושר מלא, למעט עייפות הגוף מהמאמץ האדיר. ההורים הגיעו חצי שעה אחרי הלידה ונדהמו לראות תינוק שרק נולד ובסביבה ביתית, השמחה היתה גדולה. הרגע הנוסף (חוץ מרגע הלידה) שאני מרבה להיזכר בו היא מנוחת ה"לוחמים" שהרגשתי לאחר שכולם הלכו ונשארו ביחד רק שלושתנו בחדר וניסינו קצת לישון. למה רק ניסינו? כי היינו בכזה "high" שלא איפשר להירדם. אני הייתי ב"high" עוד 3 ימים אח"כ ופשוט לא הצלחתי להירדם בכלל וגם לא הייתי עייפה. כנראה להשפעת האנדורפינים שהגוף הפריש לקח הרבה זמן לפוג. גם לאכול לא הייתי ממש זקוקה, אבל מובן שאכלתי כי כולם מסביבנו דאגו והכינו אוכל כ"כ טעים... פה המקום לציין שתמיכת המשפחה הייתה מעל ומעבר מה שאיפשר התאוששות מאוד מהירה, שלווה והתמסרות לצורכי ההנקה. ולסיום הסיפור, בעוד אני כותבת אותו אני חשה געגועים עזים לרגעי האושר הללו ונאמר והיה אפשר לקבל את מתוקי כך סתם ללא תהליך הלידה המדהים הזה, לא הייתי מוכנה ולא הייתי רוצה לוותר על תהליך חשוב זה שלא רק חיזק אותי נפשית ורוחנית אלא גם העמיק אאדיר ואהדיר עוד יותר את הקשר ביני ובין בעלי (שגם קודם היה מצוין). אני חושבת שתהליך הלידה הוא חשוב מאין כמוהו להתבגרות לבשלות ולחיזוק הכוח הנשי. ועכשיו להמלצות: 1. דבר ראשון, כמובן ה-אפי-נו !!!! מדהים ללדת בלי חתך ובלי קרעים. בזמן יציאת ראש התינוק לא הורגש כמעט כאב או לחץ חריג, למעשה, אני זוכרת את אימוני האפי נו כיותר כואבים ולוחצים מאשר יציאת הראש!!! ואגב, אם משהי דואגת, האזור לא נשאר מורחב והכל חוזר לעצמו בדיוק כמו קודם וזה מניסיון... בכל מקום אני מפרסמת את המכשיר המופלא הזה כאילו שאני מקבלת אחוזים ואני לא. אה, נזכרתי, לי היו דימומים קלים כתוצאה מהשימוש באפי נו, אילנה הסבירה שזה כתוצאה מגודש של כלי דם באזור, דבר האופייני להריון ואין בו כל נזק ואי לכך המשכתי והתאמנתי והגעתי להיקף הנדרש. מתוקי נולד עם היקף ראש של 35 ס"מ "ולא השאיר כל סימן". 2. מטרניטי יוניט שווה לנסות! לי זה ממש עזר וזאת למרות הספקנות. מנהלת החברה שממנה משכירים אישה נפלאה והשרות אדיב ומהיר. גם כאן לצערי אין לי אחוזים... 3. פעילות גופנית- לפני ההריון ובעצם מאז ומתמיד עסקתי בספורט. לפני ההריון זה היה spinning והתעמלות אירובית המשלבת עיצוב (גם משקוליות). בהריון המשכתי הכל כרגיל למרות הפצרות הסביבה שזה יגרום לנזק. אני מאמינה שמה שהגוף היה מורגל לפני ההריון, הוא יכול להמשיך לעשות ואפילו אם זה spinning. עם זאת, התייעצתי עם מאמן שהמליץ על דופק סף, כדי למנוע התחממות הגוף ואני הקפדתי לשתות הרבה מים, לפני הפעילות, במהלכה ואחריה כדי למנוע התייבשות. אמנם בחודש התשיעי בקושי "השתחלתי" לאופניים אבל spinning בכל זאת עשיתי. היה לי כוח וכושר ממש כמו לפני ההריון. גם במשקוליות המשכתי להשתמש. אני חושבת שהכוח והכושר היו גם תודות להמוגלובין גבוה שדאגתי שיהיה לכל אורך ההריון, בעזרת תזונה נכונה וקצת תוסף של סולגר. בתחילת התשיעי היה לי המוגלובין של 12.5 (בד"כ הוא 14). כחודש וחצי אחרי הלידה הוא 12.9. אני חושבת שכדאי לדאוג שרמות ההמוגלובין לא יצנחו מידי. 4. אין כמו שיתוף של בן הזוג ועבודה כצוות ביחד, האיחוד הזה יוצר משאב כוח אדיר! אנו השתתפנו בקורס מרתון (מפאת חוסר הזמן) של שישי שבת של דרך אם, שהיה קורס נפלא ואני קראתי וחקרתי את הנושא במשך כל ההריון. השתמשנו בכל מה שלמדנו: נשימות, קולות, עיסויים, נקודות לחיצה, ועוד... השלושה הראשונים מאוד עזרו ובעלי הוא זה שהזכיר לי כל הזמן לנשום ולהוציא קולות. 5. לנסות להפחית גורמי לחץ במהלך ההריון ואם אפשר להוריד את ה"קצב". כלומר, אם אפשר פחות לעבוד ויותר לנוח. לנסות לבלות לטייל ולנפוש יותר עם בן הזוג- לנו זה היה נפלא ואפשר לנו להגיע ללידה עם כוחות. 6. ואחרון, עדכון לגבי הברית, לאחר בירור בחרנו את ד"ר אטיאס, שעדיין אינני יודעת איך הביצוע, זאת נדע בהמשך השנים, אבל לפחות אני יכולה שלא להמליץ עליו מבחינת היחס שהיה אדיש לחלוטין, הוא מיהר לסיים ולהסתלק... וכשבא למחרת להוריד את התחבושת, גם נכנס כמו רוח סערה, אפילו לא רחץ ידיים (על כפפות בכלל מי מדבר...) וברח החוצה לפני שהצלחתי להשחיל שאלה. בקיצור יחסי אנוש לא משהו. באשר לכאב, הוא הבטיח שיש לו חומר מאלחש שהוא ישים (החלטנו שאנו לא רוצים להזריק לתינוק כ"כ קטן חומרי הרדמה) ואני מרחתי אמלה כשעתיים לפני הברית. הוא את שלו לא קיים ולא שם שום חומר (כך מדיווחי בני המשפחה, אני כמובן לא הייתי באיזור) ולצערינו מתוקי מאוד סבל וצרח למעלה משעה, סירב לינוק ובקושי הצלחנו לתת לו אקמולי, לבסוף נרדם לשעתיים ואח"כ שוב קם וקצת בכה. בלילה הוא כבר היה יותר טוב ולמחרת ממש בסדר. לגבי הכאב אין לי תובנות כי אני מכירה תינוקות שבכו מאוד גם עם הזריקה. מקווה שתרמתי מסיפורי וניסיוני, אם יש שאלות אשמח לענות. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 21/12/2002  15:41 וואוו... מדהים! מורי- המון מזל טוב!!! (ל"ת) - גלית.ג 21/12/2002  17:12 איזה סיפור מרגש ומפורט היטב!!!גם אני לקראת הלידת בית וסיפורך מחזק אותי בבחירתי .יש לי שאלה לכולם. - אלונה 21/12/2002  17:23 מורי - המון מז"ט, סיפור מקסים ומרגש. ודרך אגב, מעניין שגם אני שילדתי בבית חולים ועם אפידורל, מתגעגעת ללידה. ולאלונה - טנגה 21/12/2002  19:32 מורי איזה יופי של לידה.ממש הייתי שם איתך - דפנה$ 21/12/2002  23:7 מזל טוב! יופי של לידה! (ל"ת) - כרמית_מ 21/12/2002  23:8 שווה ביותר! יופי של סיפור. המון מזל טוב לשלושתכם! (ל"ת) - דנה השניה 21/12/2002  23:20 וואו מורי איזה סיפור לידה מדהים. תודה ששיתפת אותנו ומזל טוב. (ל"ת) - יעל.ש 21/12/2002  23:59 סיפור מקסים, שתראו רק נחת! (ל"ת) - RON 22/12/2002  1:5 מורי יקרה... - שרי 22/12/2002  2:7 מורי, סיפרת סיפור מקסים ומרגש - ענבל ל 22/12/2002  8:18 וואו, מורי, איזה סיפור יפיפה! - שרון-ש 22/12/2002  12:54 מורי - מזל טוב! תודה על סיפור לידה מפורט ומעניין (ל"ת) - אמיליה 22/12/2002  13:18 תודה לכל אחת/ד מכן/ם על הברכות , כבוד הוא לי להיות חלק מהפורום הזה . ואגב, אילנה, מה שלומך? (ל"ת) (ל"ת) - Mori 22/12/2002  13:20 התכוונתי אלונה ולא אילנה, סליחה. (ל"ת) (ל"ת) - Mori 22/12/2002  15:59 מורי תודה על הסיפור שאקרא במלואו בהמשך. וברוכה המצטרפת (ל"ת) - Adi 22/12/2002  16:14 שיהיה במזל והרבה אושר!!! (ל"ת) - חיה 23/12/2002  7:10 מזל טוב מורי! - סאלוש 23/12/2002  8:55 מזל טוב! חוויה נהדרת :) - שרה 23/12/2002  15:43 WOW ...קראתי בנשימה אחת. המון המון מזל טוב (ל"ת) - אלכס

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש