25/12/2002 14:3
|
יעלי ב.
|
מאת:
|
לידה שהתחילה באמא בוכיה ונגמרה באושר גדול!-סיפור הלידה הארוך שלנו
|
כותרת:
|
ביום שלישי 26/11/02 הגעתי כהרגלי בשבועיים שקדמו לתה"ש למוניטור ואולטרהסאונד-ביקורת של מי שעברה את שבוע 40. זה היה כבר לקראת סוף ה-42 וידעתי מה מצפה לי.אחרי שבמשך השבועות שקדמו עשינו ה-כ-ל כדי שהילדון שלנו יוולד, הרופא אמר לי את מה שממנו פחדתי יותר מהלידה עצמה. צריך לעשות זירוז. נגמר שבוע 42 הערכות המשקל היו 4.00-4.200 ולא רצו יותר למשוך. כמו שכתבתי כבר אז לפורום הייתי בדיכאון ואכזבה עמוקה מעצמי שאחרי הריון מושלם הלידה שלי תהיה כל-כך לא ספונטנית, לא אחוש פתאום בצירים או בירידת מים, וכל ה"רומנטיות" וההפתעה שבלידה לא יהיו. העברתי את המשך היום בבכי וניסיונות זירוז אחרונים, עוד רפלקסולוגיה, עיסויים שמנים ובכי בכי בכי. בלילה החלטתי שדי לרחם על עצמי, נדחסתי עם בטני הענקית לכותונת לילה סקסית מימי מסיבת הרווקות העליזה שלי ועוד זירוז אחרון של רווקות... בבוקר קמתי כמו חדשה. היום הולכים ללדת! חוץ משמן הקיק ששתיתי (ובדיעבד לא הועיל)ניצלתי את הזמן לסידורים וטלפונים והכל בחיוך גדול ואמיתי. אחה"צ נסענו חגיגיים לתה"ש, התייצבנו בשעה שקבעו לנו, קיבלנו חדר ואחרי התארגנות - קדימה לעבודה. התחברתי לאינפוזיה ומתחיל הזירוז... לאט לאט התפתחו להם צירים בעודי שוכבת במיטה עם אור עדין, מחכה לצירים וקוראת לאישה. למרבה ההפתעה הצירים לא היו נוראיים, מה שפחדתי ממנו כל-כך ממש לא היה בשמיים, וככה העלו את המינון והצירים התחזקו להם לאיטם. באמצע הלילה אחרי שכבר הגעתי לציר של 40 שניות כל דקה בעלי קרה לאחות שתבדוק מה העיניינים אולי כבר אפשר לעבור לחדר לידה וסוף סוף אחרי 11 שעות עברתי כלאחר כבוד לחדרי הלידה! למרבה ההפתעה המרדים חיכה לי בחדר, אחרי התלבטות האם לקחת אפידורל או לא, החלטתי להקשיב לעצת חברותי המנוסות ולהתחבר לאפידורל ולא להתחכם. הפיטוצין כבר נגמר ואיתו שכחו הצירים... שכבתי מחוברת לאפידורל ו-כלום לא קרה, ציר כל 20 דקות... האחיות לא רצו לתת עוד פיטוצין כי הפתיחה ומחיקה מעט התקדמו וככה זחל לו השעון... בסוף הבינו שבלי זירוז אני לא מייצרת צירים וחוברתי לאינפוזיה שוב. ואז הגיעה המיילדת המדהימה מכולם, אסתי, (עברתי 3 עד עכשיו) והודיעה לי שבמשמרת שלה אני הולכת ללדת-הלוואי! הצירים התפתחו והתחזקו ואפילו הגענו לפתיחה ומחיקה מלאה. ההתרגשות הגדולה מתחילה... אסתי אמרה שהעובר עוד לא ירד. אמרתי לאסתי שאעשה הכל כדי שהלידה הזו תהיה כמו שצריך. אסתי והפרופ' הציעו שאתנתק מהאפידורל שאוכל ללחוץ יותר טוב וככה היה. עד שהאפידורל הפסיק להשפיע שכבתי בתנוחה מוזרה שנקראת "הצרפתיה" על הצד כשרגל אחת למעלה (הם טענו שזה יעזור לו לרדת) ואח"כ אסתי הצטרפה אלינו וההצגה הגדולה התחילה! אמרתי לאסתי שתעשה הכל ואני מבטיחה לשתף פעולה רק שלא תחתוך כי אני התאמנתי באפי-נו ואני לא רוצה חתכים ותפרים. אסתי הושיבה אותי על הברכיים עם הפנים למשענת המיטה והתחלנו ללחוץ עם כל ציר. הרופאה לא אהבה את התנוחה הנפלאה הזו ולמורת רוחנו הפכה אותי על הגב שתוכל לראות את התקדמות העיניינים. ואז הלחץ התחיל, הפרופ' אמר שאם תוך חצי שעה הילד לא יוצא עושים ואקום. לשמע המילה ואקום התחלנו במשנה מרץ ללחוץ וללחוץ רק לא ואקום! רק לא לחתוך! אחרי עוד חצי שעה שהייתי כבר כמעט מיואשת לגמרי וכאובה עד מאוד שמעתי שהמיילדת מתחילה לסדר ולארגן ואז הפרופ' אמר לי את מילות הקסם-רוצה להרגיש את הראש שלו? זהו, הוא הולך לצאת, עוד שתי לחיצות חזקות והאושר הגדול שלנו בא לעולם! הוא שכב עלי ואבא שלו חתך את הטבור... אין מילים להביע את ההרגשה המופלאה הזו. הילד שלי שוכב עלי יונק ממני. אנחנו משפחה! שאלתי את אסתי האם היא חתכה, והיא אמרה שלא. אחרי ששקלו אותו 4.170, היא אמרה שתבדוק האם יש קרעים פנימיים, ולא!!! אחרי 25 שעות-ילדתי ילד מושלם ונשארתי ללא תפרים!
זה המקום להודות בפעם המיליוןלכולכן על 9 חודשים שליויתן אותי ותרמתן לי המון ידע וביטחון בעצמי ובדרך שבה אני הולכת. תודה שהכרתן לי את האפי-נו מכשיר הפלאים שאני בטוחה שבזכותו הלידה שלי עברה כמו שעברה, ללא תפרים למרות שהעובר היה כל-כך גדול... וכמובן תודה לרותי ואילנה שבזכותן המכשיר הזה כאן...
תודה גדולה גדולה למיילדת האחת והיחידה שהתמזל לי מזלי וילדתי במשמרת שלה, אסתי אולמר מתה"ש שנתנה לי לחוות את הלידה במלוא עוצמתה ועשתה הכל כדי שלא יהיו תפרים ולא יעשו לי ואקום.
והתודה האחרונה הגדולה מכולן, לאיש שבזכותו האושר הגדול הזה קרה, שבלעדיו הכל היה נראה אחרת, והיתה לי הזכות הגדולה ליצור איתו ביחד את הייצור המושלם בעולם, בעלי האהוב היחיד והמיוחד.
אני מאחלת לכולכן חוויות טובות כאלה ואושר גדול כמו שאנחנו זכינו לו.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|