פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
15/1/2003 17:57 חיה של שירי מאת:
לידת הבית של שירי ! (ארוך מאד)
כותרת:
שלום,

טוב אני לא יכולה להתאפק יותר, אז החלק של האבא יתווסף בהמשך.
ואזהרה:לא לבעלי קיבה חלשה... :-)

סיפור לידת הבית של שירי!

הקדמה קצרה:
כמה ימים לפני הלידה תיכננו לללכת לראות את סרט ההמשך של 'שר הטבעות' לכבוד יום ההולדת של רועי שיהיה בחודש הבא אבל אז הרי נהיה מאד עסוקים, לכן הקדמנו את החגיגות.
אבל זה נדחה מיום ליום ואני מאיימת על בעלי שבסוף הלידה תתחיל באמצע הסרט... והוא אומר לי "תתאפקי". :-)

פרק א' הלידה בבית:
אז ביום שני, 23.12 , הלכנו למסעדה ולסרט. בדרך לסרט אבא שלי מתקשר לשאול מה העניינים ואיפה אנחנו ואני אומרת לו בצחוק שאני בצירים. לא ידעתי כמה מהר זה יהיה נכון. חזרנו הביתה וב 1:30 בלילה, תוך כדי הכנת כוס תה במטבח, הרגשתי פתאום נוזל חמים זורם לו בין הרגליים. טסתי לשירותים לבדוק ולקח איזה שתי דקות עד שקלטתי שזה אכן המים יורדים. לא כך רציתי שהלידה תתחיל אבל מילא... (עוד הרבה דברים שלא רציתי יקרו) אני מתחילה להתרגש והולכת לחדר העבודה לבשר לרועי את החדשות. התלבטתי אם להתקשר לקרול (המיילדת) עכשיו כי "לא נעים" זה אחת בלילה... אבל רועי החזיר אותי למציאות "בטח תתקשרי!". קרול אמרה לנסות לישון כל עוד אפשר. הלכתי למיטה. תוך חצי שעה התחילו צירים מסודרים, כל 4 דקות. ולאט לאט נהיו יותר חזקים. התחושה היתה כמו כאבי מחזור בבטן התחתונה, אבל יותר חזק, כמובן. מהר מאד אני יוצאת מהמיטה ועוברת לסלון. אני גם מתחילה להקיא וזה מלווה את כל הלידה כמעט.
כל מה שלא הקאתי בהריון יצא עכשיו, בלידה.
אחרי כשעה של צירים מסודרים התקשרנו שוב לקרול והיא יצאה לדרך. אני בסלון בכריעה על הספה, נשענת אל מול המשענת. רועי אירגן את הדברים בבית: את המיטה, מוסיקה (THE VIRGIN SUICIDE פסקול הסרט –רועי קרא את מחשבותיי), דברים להרתיח וכו'.
התנועתיות שכל כך דובר בה בקורס וכאן בפורום דווקא הכאיבה לי יותר. לשבת על הכדור? לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה אפילו. מה שעזר מאד היו הנשימות והקולות הנמוכים וקצת לעמוד וסלואו עם רועי. לגבי הטנס לא ברור לי אם עזר. אבל מה שאני יכולה לספר זה שלי היה קשה להתרכז בו ובכפתורים שלו.
די בהתחלה, החשמל מתחיל להשתגע והאור בשירותים לא רוצה להיכבות. כנראה האנרגיה של הלידה השפיעה על הבית... J היה לי חוש הומור לפעמים גם תוך כדי הלידה.
הצירים מתחזקים כל הזמן ואחרי כמה זמן אני רוצה לאמבטיה. אבל פתאום מגלים שנעלם הפקק. אוי ואבוי. אני כל כך רציתי ללדת באמבטיה ועכשיו לא אוכל אפילו לשהות בה בזמן הצירים? אבל רועי מצליח לאלתר משהו ממסקינטייפ (כל הכבוד!!) ואני נכנסת לאמבטיה החמה. איזה כיף. המים מאד מרגיעים אבל זה עדיין כואב. אני מתפתלת למצוא תנוחה טובה ואין כזו. צפוף ולא הכי נוח אבל אני נשארת בגלל המים. הכי נוח לי לשכב על הצד. אפילו שרבע גוף בחוץ. מדי פעם רועי מוסיף מים רותחים מהקומקום. קרול נכנסת ויוצאת. עושה כל מיני טלפונים. קצת מפריע לי כל התנועה הזו ובעיקר שפותחים את הדלת ונכנס קור, אבל נורא קשה לי לדבר. ממש כמו שקראתי בסיפורי לידה בפורום, הייתי בתוך עולם אחר, מכונסת בעצמי, רוב הזמן בעיניים עצומות, ללא תחושה של זמן. מדי פעם הצצתי לחלון לראות אם כבר יש אור בחוץ אבל לא העזתי לשאול מה השעה כדי לא להילחץ.
ותוך כדי עוברים לי כל מיני דברים מוזרים בראש. המחשבה שלי "נתקעת" על איזה משחק מחשב ואני מדמיינת קוביות צבעוניות שיורדות וצריך להתאים אותן. אני גם חושבת על הלידה הבאה וממש לא בטוחה שאהיה מוכנה לעבור את זה שוב, ככה, טבעי. מה עשיתי לעצמי...

אחרי כמה זמן קרול מציעה שאהיה בתנוחה יותר אנכית כדי לקדם את העניינים. אני עוברת בין כריעה לעמידה תוך הישענות על רועי או קרול ומדי פעם חוזרת לשכב במים. וגם ממשיכה להקיא כל הזמן. מדי פעם אני מרגישה צורך ללחוץ.
קרול בודקת אותי בתוך המים. אני שואלת כמה זמן זה עוד ייקח.
ועכשיו לקטע המביך בכל התהליך הזה. הדבר שחששתי במיוחד שיקרה: פעילות מעיים. אבל לא סתם, זה נמשך ונמשך וקרול אומרת שצירי הלחץ עובדים כרגע בעיקר על פינוי המעיים וזה קצת מעכב את התקדמות הלידה. יש לי בבית חוקן שהכנתי, שיהיה, אבל קרול חושבת שזה מאוחר מדי לכך ומקווה שתוך חצי שעה שירי תצא. (בדיעבד אני חושבת שזו היתה טעות לא לעשות את החוקן ברגע שהבנו שזה מעכב). קשה לי להשתחרר ולהרפות. ואני מודעת לכך תוך כדי וזה מדאיג אותי.
אני עוברת לשירותים בתקווה ששם, בפרטיות, הכל יצא יותר בקלות. קרול בודקת את המצב מדי פעם. צפוף מאד בשירותים ואני מבלה שם קצת לבד וזה מתאים לי.
כואב... כואב... מתי זה ייגמר?
בסוף נמאס לי ואני רוצה למיטה שלי. אני בעמידת שש ומבקשת את הכדור. (מזל שהספקתי להביא אותו. תודה לנירה ולכרמית). אני נשענת על הכדור בפלג הגוף העליון ובזמן ציר מאד עוזר לי להתגלגל קצת כלפי מטה ולקמר את הגב כמו חתול. בלחיצות אני מוצאת שזה כמעט בלתי נמנע ללחוץ לפעמים כמו שלא כ"כ מומלץ, בנשיפה בלומה, ככה אני מצליחה ללחוץ יותר חזק. אבל לרוב אני משתדלת להוציא אויר בששש... או ב טסססס.... או פשוט בצעקות שהלכו והתחזקו עם הזמן.
אני מרגישה כאילו היא תקועה ולעולם לא תצא. אני אפילו לא מצליחה לדמיין אותה יוצאת.
אחרי זמן, הלחץ גובר ואני ממששת ומרגישה את הראש קרוב מאד לפתח. זה מרגש מאד ונותן לי אדרנלין להמשיך וללחוץ. מתישהו רועי הביא את המצלמה וצילם את שירי יוצאת לאויר העולם. אני זוכרת מאד ברור איך הוא אומר "היא יוצאת" בהתרגשות גדולה. אבל עכשיו צריך לחכות ולא ללחוץ. הראש בחוץ, יחד עם יד ימין. וזה כואב. מזל שזכרתי לעשות "פו... פו... פו..." לפי 'הספר' כי זה ממש עזר לי. ועוד לחיצה והיא בחוץ. קרול מעבירה אותה אליי מלמטה, רטובה וסגלגלה, פיצפונת. חבל הטבור כל כך קצר שהיא מגיעה לי רק עד הבטן (קרול: "הכי קצר שראיתי אי פעם"). ונורא מפתיע אותי שהיא חמימה כל כך... היא מייד פותחת עיניים ומסתכלת עליי.
אני נשכבת על הצד עם עזרה וקרול נותנת לרועי את ה'כבוד' לחתוך את חבל הטבור.
סוף סוף אפשר לשכב ולהניח אותה עליי שתנסה לינוק. די מהר אנחנו מנסים לעזור לה כדי שהשלייה תצא. אני לוחצת ולוחצת אבל מה שיוצא זה שפריץ של דם ישר על המכנסיים של קרול. בסוף אני כורעת מעל קערה ולוחצת את השלייה החוצה שלמה, והכל נגמר ורק מתחיל.

אני מנסה להניק אבל שירי לא רוצה. כנראה בגלל הסקשן. גם שירי עשתה פעולה מעיים משלה בדרך החוצה והיה צריך לשאוב לה מדרכי הנשימה.
קרול עוזרת לי להתקלח. אני בישיבה על כיסא בגלל הדם הרב שאיבדתי. (אח"כ מסתבר שההמוגלובין שלי נשאר 12.3 כמו לפני הלידה אז לא היה מה לדאוג)
אני חוזרת למיטה ואל שירי וממשיכה לנסות להניק אותה. רק אחרי 5 שעות היא יונקת קצת. למחרת כבר יותר.
קרול בודקת, שוקלת ומלבישה אותה. חוזרת איתנו על ההוראות לאחרי הלידה. אני מאד מבולבלת ולא יודעת כמה אזכור מכל זה. אנחנו נפרדים ממנה עד למחר.

מייד מודיעים לכולם ומתחילה מסכת טלפונים מעייפת. בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה להתעקש על מנוחה למרות כל ההתרגשות.
זהו, שירי החמודה כאן סוף סוף. מאד שקטה וחביבה. אוהבת להתמתח ולעשות פרצופים מתוקים ולישון לישון.

פרק ב' : צהבת, ובעיות בהנקה (בקיצור)
למחרת הולכים לביה"ח האנגלי בנצרת. היחס ממש בסדר. הרופאה אומרת לנו שהיא קצת צהובה וכדאי לעקוב אחרי זה. חבל שלא עשו כבר אז בדיקת דם. תוך פחות משעתיים אנחנו בחוץ. למחרת הולכים לקופ"ח להיבדק ואז מתחיל שבוע קשה של התרוצצות לבית חולים ואישפוז יומיים לטיפול באור. היא יונקת המון בביה"ח אבל כנראה שזה לא נותן לה מספיק ובסוף מבינים שצריך לתת לה תוספת.
לא ברור לי מה קורה עם החלב שלי ואני מתפללת שהוא יבוא כבר. עשיתי טיפול של דיקור ואני בולעת כל מיני דברים שאמורים לעזור. ושואבת ושואבת. ויש לי גם את הדי שמלווה אותנו צמוד. אבל אנחנו עוד בדרך לשם. עדיין לא הגענו. מקווה להיפטר מהבקבוקים בקרוב מאד!!!

אבל שירי איתנו וזה הכי חשוב. אני מתה עליה. זה לקח לי קצת זמן להיקשר אליה אבל עכשיו זה ממש כייף להסתכל עליה ולחשוב שהיא שלי שלי ועוד כזו מתוקה. (ואני אובייקטיבית מאד). רועי התאהב בה מייד ומטפל בשתינו במסירות. חמוד שלי.

אז תחזיקו לי אצבעות שאוכל לעבור להנקה מלאה.

המון תודה לרועי (עוזר מיילדת) על שאיפשרת לי ללדת כמו שרציתי ועל האהבה שאתה מרעיף עליי בלי גבול, אוהבת אותך.
ותודה לקרול על התמיכה, השלווה וחכמת החיים שלך.

* * *

דרך אגב, זה מדהים כמה מהר באמת שוכחים את הכאבים. כבר למחרת הרגשתי איך הזיכרון שלהם מתעמעם ואני מוצאת את עצמי אומרת שלא היה כל כך נורא. ולכל מי ששואל אותי, כמובן שאני שמחה על בחרתי לעשות את זה כך ואני לא מתחרטת.
ומסקנות לפעם הבאה: להיות במקום עם בריכת לידה נוחה כך שאוכל ללדת במים כמו שרציתי.











תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
15/1/2003  18:9 מזל טוב - אכן לידה מהסרטים... - ארנה
15/1/2003  20:8 חיה יקרה, שוב מזל טוב - נירה
15/1/2003  20:37 וואוו....כל הכבוד ומזל טוב! - קורן
15/1/2003  20:52 המון מזל טוב והורות מאושרת לשלושתכם. (ל"ת) - שבית
15/1/2003  20:56 שוב מזל טוב - כרמית_מ
15/1/2003  21:6 קורן, תודה על האיחולים אבל נראה לי שהם מגיעים לחיה ((-: (ל"ת) - נירה
15/1/2003  21:22 נירה, את צודקת ..איחולי לחיה וגם לך באשר תיהיי...והמילה "מזין " היא הנכונה ולא כפי שיצא בהקלדה בטעות "מזיון".. (ל"ת) - קורן
15/1/2003  22:0 מזל טוב, וחיבוקים, והמון חלב והנקה מלאה (ל"ת) - שרה
15/1/2003  22:27 וואוו חיה! איזה מרגש. המון מזל טוב ומחזיקה אצבעות להמשך - נועה השניה
15/1/2003  22:38 וואוו נורא מרגש - הדס של עדן
15/1/2003  23:8 ואווו חיה, נורא נורא התרגשתי לקרוא את הסיפור - אסתית
15/1/2003  23:12 wonderful story, mazal tov and col hacavod to a strong mama. Regards to Carol (ל"ת) - Ilana Shemesh, natural midwife
15/1/2003  23:56 חיוש - סאלוש
16/1/2003  1:2 אושר, בריאות, חלב לרוב ואהבה אהבה כל הזמן! כל הכבוד! (ל"ת) - ענבל ל
16/1/2003  1:39 מזל טוב! הרבה אושר - דנה השניה
16/1/2003  5:8 איזה סיפור נפלא, - שרון-ש
16/1/2003  9:30 מזל טוב חיה'לה אישה אמיצה אהבה וחלב לרוב !!נ.ב סאלושית איפה את כפרות נעלמת ?? (ל"ת) - מעיין של ליב
16/1/2003  9:34 איזה יופי סוף סוף קראתי ועשה לי אור שיהיה לכם רק טוב (ל"ת) - Adi
16/1/2003  9:47 חיה שירי ורועי המון מזל טוב !!! חיה אני שולחת לך חיזוקים לשפע חלב - זהר
16/1/2003  10:7 חיה, שירי, רועי - תתחדשו ותהנו! מזל טוב !!! (וכל הכבוד !) (ל"ת) - ליאתיתי
16/1/2003  12:13 חיה'לה המוני המוני מזל טובים - איריס גוב
16/1/2003  13:9 חיוש-אושר, בריאות, שמחה וששון וכמובן חלב לרוב (ל"ת) - לילוש
16/1/2003  14:48 חיה - איזה מרגש! מחזיקה אצבעות להנקה... (ל"ת) - איימי
16/1/2003  15:4 כמה מילים מפי האבא... - רועי של שירי
16/1/2003  15:5 כמה מילים מפי האבא... - רועי של שירי
16/1/2003  15:18 תודה לכן על התגובות החמות ומזל טוב ונשיקות לבעלי. (ל"ת) - חיה של שירי
16/1/2003  15:47 מזל טוב כפול לאבא רועי (ל"ת) - לילוש
16/1/2003  19:18 מזל טוב לאבא בן שלושים, תודה על כל מילה, בכלל לא ארוך מדי... - זהר
17/1/2003  0:30 רועי יקר, - ענבל ל
17/1/2003  0:33 מזל טוב גם לאבא של שירי! - דנה השניה
17/1/2003  9:57 חיה, רועי ושירי יקרים, מזדנבת באיחור לאחל המון מזל טוב - אסנת ש.
17/1/2003  15:3 רועי - מזל טוב ליומההולדת ולהפיכתך לאבא! כתבת מקסים. (ל"ת) - שרון-ש
17/1/2003  22:4 חיה רועי ושירי - המון מזל טוב שוב... - שרי
20/1/2003  15:9 כמה מילים מהסבתא הטריה... - שרה


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש