עד עכשיו הייתי משתתפת די פסיבית בפורום אבל קראתי הרבה – כל יום, בהחלט התמכרתי. לכן אני מרגישה שבא לי לשתף אתכן בלידה של אלה, לפני שבועיים ביום שבת בבוקר.
הצירים המסודרים התחילו ביום ששי בשבע בערב, ותוך כדי קשר טלפוני עם גוני אבלמן – המלווה שלי ללידה – החלטנו לצאת לבית חולים בחצות. ג'וני אפילו לא הספיקה להגיע אלינו כי היתה בלידה אחרת. פגשנו אותה בהדסה עין כרם. כשהגעתי להפתעתי הייתי כבר בפתיחה של 5 ס"מ (עדיין לא האמנתי שאלה צירים אמיתיים). תוך שעתיים, בשלוש לפנות בוקר כבר הייתי בפתיחה ומחיקה מלאות, והייתי בטוחה שהנה תיכף נגמרת הלידה, תוך 3 שעות. אבל אז התברר שאולי לאלה הצירים היו מהירים מדי והיא לא הספיקה להסתובב לגמרי כך שנתקעה בשלב צירי הלחץ. אחרי שעתיים של לחיצות הגיע הרופא והחליט שצריך לזרז עם ואקום. פעמיים הוא ניסה ואקום ולא הצליח. בעלי כמעט התעלף כשהואקום לא הצליח כי הוא היה בטוח שנתלש לה הראש. ואז החליטו להזניק את הכונן הבכיר שיחליט אם חייבים ניתוח (חדר הניתוח כבר הוכן בשבילי). למזלי, הרופא הבכיר התמהמה ולקח לו זמן להגיע ובזמן הזה ג'וני והמיילדת המופלאה של בית החולים – יאנה – הצליחו איכשהו לגרום לי להמשיך ללחוץ עוד שעה, בשינוי תנוחות כשבקושי כבר יכולתי לזוז מרוב תשישות. כולנו דיברנו אל אלה וביקשנו שתסתובב, בסוף כשהיגע הרופא הבכיר היא היתה כמעט בחוץ, ונשאר לשלוף אותה עם ואקום אחרון קטן. ברור לי שבלי עבודת הצוות של ג'וני, יאנה ואורי, היינו מסיימים בחדר ניתוח. לי כבר ממש לא היה אכפת, הייתי הזויה לגמרי, העיקר שיגמר כבר.
כשאלה יצאה אחרי כמעט ארבע שעות של צירי לחץ ג'וני הניחה אותה עלי, וזהו, כלום כבר לא היה משנה, כמה ארוך זה היה. אחרי שאבית מים מיקנויאלים הנקתי אותה והיא פשוט מקסימה.
|
תוכן ההודעה:
|
