|
25/2/2003 15:1
|
איילת
|
מאת:
|
סיפור הלידה שלי 8.5 חודשים אחרי ארוך
|
כותרת:
|
שלום סוף סוף אחרי 8.5 חודשים אני מעיזה לכתוב את סיפור הלידה שלי אותו אני ממשיכה לשחזר בראש ומנסה לראות כיצד הלידה הזו היתה יכולה להיות מושלמת אולם כאבי הגב האיומים מהם אני עדין סובלת לא מאפשרים להכתיר אותה ככזו . ולהלן סיפור הלידה :
זה התחיל בשבוע ה 30 אז החלו צירים מוקדמים בדיוק ביום הולדתי וכך בילתי את יום הולדתי בבית החולים ומשם עברתי לשמירת הריון אך המלאך שלי כנראה בכל זאת לא מהרה לצאת ויומיים לפני סוף שבוע 40 הרגשתי צירונים. ביום חמישי היה לי דימום קל וכל הלילה חשתי בצירונים שלא נתנו לי ולבן זוגי הנפלא לעצום עין. למחרת הלכתי לרופא והוא אמר שזה עדיין לא זה . אולם במשך כל אותו היום הצירים באו והלכו. יום שישי אצלנו מוגדר כיום סידורים די עמוס . והחלטנו שנמשיך כאילו כלום. אז הלכנו לבנק ומדי פעם נאלצתי לעצור את הפקיד מהסבריו, הוא כמובן היה המום שאני לא טסה לביה"ח. אבל אני הייתי נחושה בדעתי שאני רוצה למשוך כמה שיותר בבית . ואח"כ הלכנו לקניות. בצהרים התחלתי כבר להתקפל ואז הבנתי שאין ברירה וניסתי להשיג את המיילדת הפרטית ששכרתי אולם נאמר לי שהיא ישנה לכן את כל הצהרים ואחה"צ בילתי במקלחת שמאוד עזרה להתגבר על הכאבים תוך כדי שבן זוגי מעסה את גבי . מדי פעם התקשרתי למיילדת אך שוב ושוב נאמר לי שהיא ישנה וזו כנראה היתה הטעות שלי הנימוסין שלי לא איפשרו לבקש להעיר אותה. מכל מקום ב18:00 בערב כבר ממש התקפלתי ובן זוגי אמר לי שאם לא נצא עכשיו הוא יאלץ ליילד אותי בבית והוא ממש לא מוכן לזה . לכן הסכמתי לצאת ובדרך התקשרנו שוב למיילדת וסוף סוף ביקשנו שיעירו אותה . היא אמרה שלדעתה חבל שאנחנו נוסעים לבי"הח אבל אם אנחנו בדרך אז שווה לבדוק . אגב ביה"ח רחוק מביתי . ביקשתי שהיא גם תגיע אך היא אמרה שנודיע לה מה המצב ואם זה זה אז היא תגיע. בביה"ח קיבלתי אותי מיילדת נוראית ואכזרית שהכאיבה לי בבדיקות ונתנה לי חדר בו המקלחת בקושי עבדה (וכמובן סירבה לתת לי חדר עם זקוזי). היא אמרה שהפתיחה היא רק 1.5 אבל הצירים כ"כ דחופים שלא ניתן לשחרר אותי ושכחה אותי בחדר. לפלאפון שלנו לא היתה קליטה ואני בשום פנים לא הסכמתי לוותר על בן זוגי שעיסה את גבי כל הזמן.(אגב לא הכנסנו את התיקים פנימה כי האמנתי שיגידו לי לחזור הביתה). מכל מקום כעבור חצי שעה הפתיחה היתה שתים וחצי עם צירים של ברקים שבאו אחד אחרי השני עם בקושי דקה הפסקה בינהם כך בקושי יכולתי לנשום התחננתי לאפידורל או לפחות שיתחילו לתת נוזלים עד שיגיע המרדים אבל בגלל שידעו שיש לי מילדת פרטית אף אחד לא התייחס אליי וסירבו לקבל אותי לחדר לידה כי המיילדת טרם הגיעה והפתיחה עדיין לא הספיקה . כעבור שעה וחצי (בסה"כ שעתים מאז הגעתי לביהח) המיילדת שלי הגיעה הפתיחה כבר היתה 6.5 ולמרות תחנוני לאפידורל עדיין לא קיבלתי אותו אבל מרגע שהיא הגיעה הכל כבר נראה יותר טוב. עברתי חדר והיא החלה עם הנוזלים עבור האפידורל. היא עשתה לי בדיקה בעמידה מאחר ולא יכולתי לשכב או לשבת כך שעברתי את רוב הלידה בעמידה. וכעבור שעה הפתיחה היתה 9 צואר מחוק. המרדים סוף סוף הגיע ואני צרחתי מכאבים ולא האמנתי שזו אני שצורחת, היה שלב שבו ראיתי מלא מיילדות שהגיעו לחדר והיא סילקה אותם. הסבירה שבחיים היא לא ראתה לידה כזו הצירים היו ככ דחופים בלי יכולת לתת לי זמן לאזור כוחות קראו לזה לידת ברקים . ואז המרדים נורא נלחץ כי לא הייתי מסוגלת שלא לזוז אבל למען האפידורל היתי מוכנה לעלות למיטה ולשכב והמיילדת התחננה לפניו שיתן כבר את האפידורל וגם אני ביקשתי למרות שאני טענתי שאני מרגישה שהתינוקת כבר יוצאת המרדים נורא כעס שזו פעולה מסוכנת אך לבסוף הסכים להרדים תוך כדי שהוא צועק עלי והמיילדת מרככת אותו. בנתיים אני התחננתי שהיא לא תעשה חתך אבל, השמן שקדים נשאר ברכב, יחד עם כל הדברים. אז היא אמרה לבן זוגי לרוץ ולהביא את השמן וזה השלב היחיד שהסכמתי שהוא יעזוב את החדר. וסה"כ 20 דקות אחרי האפידורל שכלל לא השפיע וללא חתך נולדה לנו תינוקת יפהפיה עם צבעים מאוד מיוחדים שגורמת לנו אושר לא יתואר . המיילדת הפרטית היתה כמו מלאך בגיהנום בו אף אחד לא התייחס אלינו לפני שהגיעה. אבל נעשו כמה טעיות אותן אני משחזרת ומהן מנסה ללמוד לקח לפעם הבאה . מכל מקום מאז אני סובלת מכאבי גב איומים ואין לי מושג האם אי פעם הם יחלפו בינתים זה רק מחריף ואני עוברת מצילום ומעבר לזה איני יודעת מה לעשות
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
