פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

27/2/2003 23:13 iriti מאת: סיפור הלידה של זואי. ארוך. אני מתנצלת אבל לא הצלחתי לקצר... כותרת: עכשיו כבר אחרי חודש (בעוד יומיים) החלטתי להושיב את עצמי מול המחשב ולכתוב את הסיפור הנפלא שלי. התוכנית: לידה טבעית עם מירב קריספיל במאיר. מהלך הריון: לחץ דם 80-90\140 מאמצע שמיני. זה התחיל בתחילת שבוע 38 בדיוק. היה יום עמוס ולא כל כך הרגשתי תנועות עובר כמו תמיד. חשבתי שאולי לא הקשבתי לה מספיק... למחרת, שוב אותו הסיפור. לכן מיד אחרי העבודה הלכתי לבדיקת מוניטור שהראה הכל תקין, אז על הדרך עשיתי גם אולטרסאונד וממש במזל גילו גדילה של 70 גרם ב-3 שבועות. לא טוב. משקל משוער 2.370. משם לבית החולים. יום שני בערב. הולכים לבית החולים רק לבדיקות כמובן כי סביר להניח שהכל תקין (המחשבות האלו עובדות עלי). רופאה לא סימפטית באיכילוב בודקת. מחיקה של חצי סנטימטר ופתיחה של סנטימטר. אני מרגישה שהיא מציקה לי שם למטה יותר מדי ואז היא אומרת שהיא עושה סטריפינג. חוצפנית!!!!!!!!!!!!!!!!!! אמרתי רגע!!! חכי! אבל היא כבר עשתה, אגב, זה לא כאב כמעט למי שמתעניינת אבל כל כך התעצבנתי. הרי אני כבר חודשים מתכננת איך להמנע מהתערבויות שכאלו. היא טענה שהעוברית נראת לה יותר גדולה, אפילו 3.000. אבל, בלילה אין אולטסאונד אז הבטחתי לחזור מחר בבוקר. האנטלגנטית לא זכרה שזה יום שבתון בגלל הבחירות לכן שוב לא היה אולטרסאונד. ושוב, הרופאים לא מאמינים שהעוברית כל כך קטנה אבל, כל עוד אין הוכחות... ממליצים אישפוז עד מחר. אני טענתי שאני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה, הבאתי תיק לידה ממש לא מסודר כי סביר להניח שהאולטרסאונד בבית החולים יראה לפחות 2.600 ואז ישלחו אותי הביתה. במידה והיא באמת קטנה עושים זרוז בכל דרך אפשרית, כך לפי דברי הרופא. טוב, השתכנעתי להתאשפז. שום טלפונים לחברים כי אני במילא אחזור הביתה למחרת. 4 בבוקר השכמה. אני מתעוררת עם כאבי גב. קיללתי את המיטה הנוראית! המכנסיים שלי רטובות ואני תוהה אם זה ירידת מים או בריחת שתן. כל כך ברור שזה לא בריחת שתן אבל ההתכחשות בשיאה. ואז חשבתי שאולי יש לי צירים כי כאבי הגב התחזקו אז הלכתי לטייל במחלקה. אחרי חצי שעה שכנעתי את עצמי שאלו אכן צירים. שעה 5:10 השכמה לבעל המסור. בכי היסטרי של 2 דקות ואחריו הודעת הרגעה שאלו רק צירים. אני מחוברת למוניטור כי לא יכולתי להבחין מתי מתחיל או נגמר ציר. אחרי חצי שעה בדיקת רופאה והופ לחדר לידה... אבל עדיין רק סנטימטר פתיחה!!!! ירידות דופק של העוברית בצירים לא משאירות אופציה אחרת. ב-6 אני בחדר לידה. בציניות אני שואלת: "אין סיכוי לחדר טבעי"?... לרופאים, שכבר הכרתי יום קודם והיו מקסימים, אני פונה בבקשה שרציתי לידה טבעית וסיפרתי להם על הסטריפינג ללא רשותי וביקשתי שרק יידעו אותי מה הם מתכוונים לעשות. אחרי כמה דקות מגיע גם בעלי המסור. טוב, בעיה. אני באיכילוב, מירב כבר לא תוכל להגיע. תקועה בחדר לידה רגיל. מחוברת לאנפוזיה או רק פתיחת וריד (לא זוכרת כבר). שוכבת עם המוניטור. הם מבחינתם מוכנים גם לקיסרי. לכי תחפשי את החברים שלך! שושי מלכה, מיילדת בדיוק התחילה משמרת. נכנסת לחדר. נראית בסדר. לא משהו מיוחד. החלטנו שלא נתקשר עדיין למשפחה כי נורא מוקדם ולפי ההיסטוריה המשפחתית, הלידות לא פחות מ-14 שעות. אני לא מבינה מה כל הרעש סביב הלידה שלי. הרגשתי מצויין. אמרתי לעצמי שהרופאים תמיד לחוצים סתם. ומכאן הכל רץ . הצירים מתקדמים, תהרגו אותי אני לא זוכרת מתי התחיל לכאוב לי ממש ואפילו לא זוכרת כמעט את הכאב. אני רק זוכרת את עצמי נתלת על בן זוגי ונושמת כמו שלמדתי בקורס וצועקת. אחרי שעה אני כבר עם 4 סנטימטר. שושי, מתגלה כמיילדת למופת. מקסימה. פשוט לא יכולתי לבקש יותר מזה. אחרי חצי שעה 6 סנטימטר. הרופא מאשר לנתק אינפוזיה. אני חופשיה! אני שואלת את שושי אם אי אפשר שיחליפו את בן הזוג שלי כי הוא "עייף" ואני חושבת אם להזמין את מירב או לא. שושי "מתעלמת".... טלפון למירב והיא קצת מופתעת מהצלצול המאוחר משהו ויוצאת לדרך. השעה 8 בבוקר והפקקים בשיא. אנחנו ממשיכים. אחרי שעה וחצי אני ב-8 סמ. לא יכולה יותר. אני מרגישה שהבעל שלי כבר לא כל כך עוזר לי עם הלחיצות שלמד. הכדור פזיו סתם מעצבן אותי, שושי הביאה לי אותו במיוחד, היא הביאה לי גם שמן ארומטי שהיה מסריח לטעמי. הטוש מאד עזר. אני לא יודעת כמה זמן הייתי מתחת למים אבל זה היה נהדר. אף אחד לא הפריע לי. הייתי אני לבד עם העוברית שלי. התרכזתי בה, דיברתי אליה ודמיינתי אותה מתפתלת לה בדרך החוצה. כל ציר עודדתי אותה לצאת. אני חושבת שהיא שמעה... מירב עדיין לא הגיעה. השלמתי עם העובדה שתומכת לידה כבר אין לי. לחץ הדם שלי עלה ואיתו גם לחץ הדם של הרופאים. וזהו נשברתי. אני רוצה אפידורל! ואז, הכל היה רגוע. לא לפני שהוצאתי את הנשמה למרדים שניסה לתת לי אפידורל ב-8 סמ. מה אני יכולה לעשות? לא יכולתי לשבת בשקט ולחכות לו שידקור אותי עם צירים כאלו. צעקתי עליו קצת... מסכן. דווקא היה נחמד. הוא נתן מינון נמוך שיכולתי להרגיש את הרגליים כמעט כרגיל ואת כל הצירים. אחרי רבע שעה מירב מגיעה. איזה פספוס... התנצלתי שלא יכולתי יותר. לקח לה כמעט שעתיים להגיע... לא אשמתי... עוד רבע שעה ואני אומרת לשושי שאני מרגישה שצריך ללחוץ. (כמו שכתוב בספרים). היא אומרת ללחוץ ואני לוחצת. הפסקה. ועוד פעם. ושוב הפסקה ועוד פעם. מסביבי שתי רופאות ומיילדת. אני נעשית חלשה, מסיכת חמצן על הפנים, אינפוזיה ביד, מד לחץ דם בשניה. רגליים למעלה ו....לדחוף! הרופאה אומרת:"תכינו את הואקום". (דופק עובר מגיע ל-80) ואני שמעתי את זה. "אני אראה לה מה זה ואקום!!!" אמרתי לעצמי. מירב מחזיקה לי את היד. זבזב, בעלי, מצלם בוידאו. הרופאה אומרת לו להפסיק לצלם אז הוא עשה בכאילו הוא לא מצלם... בטח שצילם. הראש יצא. להפסיק ללחוץ. אני נוגעת. זה רך, רטוב, מוזר. אבל כל כך נעים. ועוד לחיצה קטנה והיא בחוץ. העוברית הקטנה שלי כבר לא עובר. היא אמיתית! והיא עלי. ואני מחבקת אותה בהססנות . כל הגוף שלי רועד. והיא כל כך יפה!!! והעיניים שלה פקוחות. היא מסתכלת עלי. שום ואקום! הילדה שלי יצאה כמו גיבורה. יפה וברורה. אבל, השיליה מבוששת לצאת. יצאה רק אחרי חצי שעה. לא שלמה. תוספת אפידורל וגרידה של השאריות. מזל שהייתי עם אפידורל וחסכתי לעצמי ניתוח ברדמה מלאה. לחץ הדם שלי יורד. אני לא מצליחה להניק אותה. היא לא מעוניינת. אני משפריצה מפלי דם ונחלשת. שעה וחצי אחרי הלידה שושי רוצה לקחת את הילדה שלי. היא באמת הייתה קטנה: 2.440. פיצקלה. ביקשתי ניסיון אחרון להניק וזה הצליח. אני כבר לא יכולתי להחזיק אותה אז מירב תפסה אותה ואת הפיטמה שלי והופ, היא שואבת! איזה אושר! משם לחדר התאוששות. 5 שעות של אינפוזיה ושתי מנות דם! ואני כבר מתגעגעת לראות את הילדה שלי. שושי באה לבקר אותי ולעודד. זהו, אחרי 4.5 שעות בחדר לידה, נולד לי האושר הזה. שמה זואי (=חיים) כנגד כל הסיכויים, היתה לי לידה כמעט טבעית לגמרי, למרות החיבורים, קיבלתי מהמיילדת-שושי ומהרופאים כ ו ל ם הרגשה כל כך טובה. ניסו לעשות הכל כדי שארגיש טוב. רק אחרי שבוע בערך הבנתי כמה הלידה שלי הייתה בסיכון אבל לא נתנו לי להרגיש את זה או שהתעלמתי. הייתה לי לידה נהדרת והייתי עוברת אותה שוב. אני רוצה לאמר לכל המתעדות ללדת, תזרמו עם הגוף שלכן. תקשיבו לו ותאמינו בעצמכן. תודה לכל הצוות באיכילוב תודה לשושי מלכה המקסימה תודה למירב. היה קצר אבל מרגיש המון. תודה לזבזב אהובי ותודה לכן שבלעדיכן לא הייתי עוברת את זה ככה. אתן מקסימות! עירית תוכן ההודעה: תגובות נוספות 27/2/2003  23:26 עירית יקרה קראתי והתרגשתי מאוד... - שירי ג 28/2/2003  0:32 ואוו איזה סיפור... המון מזל טוב אושר ושפע חלב! (ל"ת) - חיה של שירי 28/2/2003  2:33 עירית זבזב וזואי המון המון מזל טוב. (ל"ת) - הגר 28/2/2003  10:3 המון מזל טוב ואושר לשלושתכם וכל הכבוד על הכוחות והנחישות! (ל"ת) - מיכל פ 28/2/2003  10:25 מזל טוב! מצא חן בעיני איך שהצלחת לנווט את הלידה כרצונך, למרות כל הקשיים. המשך מהנה לכולכם. (ל"ת) - טלטל 28/2/2003  10:31 את מדהימה! המון מזל טוב. אושר. (ל"ת) - תמי 28/2/2003  14:33 מצטרפת למתפעלות - את וזואי הקטנה צוות לעניין !!! מז"ט גם לאב הטרי ושתהיו מאושרים ושופעי חלב (רק את, עירית...) (ל"ת) - זהר 28/2/2003  18:57 איזה מרגש.. מזל טוב ובקרוב אצלי אני מקווה (ל"ת) - רונה 1/3/2003  4:40 איזו לידה נפלאה, ושם יפיפה לקטנה. שתזכו לאושר ובריאות! (ל"ת) - שרון-ש 1/3/2003  7:35 אז יצא כמעט טבעי... מזל טוב למשפחה המאושרת (ל"ת) - רותם ו שות 1/3/2003  13:47 לעירית, זואי וזבזב המון מזל טוב, הרבה אושר ושמחה.. וחייבת לשאול .. - שרי 1/3/2003  14:3 עירית זבזב וזואי (איזה שם נפלא) - ליאתיתי 2/3/2003  0:17 תשובה לשרי וליאתית. ולכולכן, תודה :-) - iriti 2/3/2003  14:17 פעם ראשונה שסיפור ךידה של מישהי עושה לי לחלוחית בעין - ג'וי 2/3/2003  14:20 עירית יקרה, איזה יופי. האושר והחיוך מקרינים את אהבתך לקטנה מבעד למילים. - איריס גוב 3/3/2003  10:53 איריס, כבר הבנתי את זה מזמן... איזו איזור/שכונה את? (ל"ת) - iriti 3/3/2003  10:53 איריס, כבר הבנתי את זה מזמן... איזו איזור/שכונה את? (ל"ת) - iriti 3/3/2003  13:57 שכונת היובל, דרום מזרח העיר, מול קרית ההגנה (ל"ת) - איריס גוב 3/3/2003  23:40 אנחנו כמעט שכנות - iriti 3/3/2003  23:46 איי איריתי איך אני מקנאה - להיות שכנה של איריס....וחוץ מזה - שרי 4/3/2003  0:4 שרי - iriti 4/3/2003  0:32 איריתי - זה בסדר - אין לי בעיה עם ההפרש... - שרי 4/3/2003  1:52 מעניין... יופי שמחכימים קצת בפורום (ל"ת) - iriti 4/3/2003  8:18 לא השתתפתי בסדנא של איימי, אבל שמעתי שהיא נהדרת ומומלצת בחום. - איריס גוב 4/3/2003  9:31 ו... מרוצה? (ל"ת) - iriti 4/3/2003  11:28 כן, מאוד - איריס גוב

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש