פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
3/3/2003 10:5 ויבקה מאת:
טוב המשך לגבי האישפוז והשחרור- כדאי!
כותרת:
קודם כל סיימתי בכך שההחלמה הייתה מהירה. כחודש לפני הניתוח התקשרתי למיילדת שגרה קרוב אליי על מנת לשוחח איתה ולברר איך תיראה בערך הלידה כעת. קוראים לה רוזי שמקומה בגן העדן מובטח, היא ביקשה שאבוא ולא הייתה מוכנה לשמוע על תשלום היא הסבירה לי שכדי ללדת לאחר ניתוח עליי להיות מאוד החלטית ואסרטיבית ואם אני לא ממש בטוחה בזה זה יהיה קשה יותר, היא שאלה אם אני מתלבטת ואמרתי שכן והיא ביקשה להכין אותי גם לאפשרות של ניתוח- מה שהפליא אותי- האם מכינים לניתוח? האם יש לי תפקידים בכלל? מסתבר שכן והרבה. אז קיסריות לעתיד אנא קיראו בתשומת לב, וכדי לגרות אתכן אנא קראו היטב, בניתוח הקודם ביום השלישי שלאחר הניתוח, הייתי כבר לקראת שחרור עדיין הלכתי כפופה, נעזרתי בבעלי לכל דבר0- כולל מקלחות וגם כשבוע אחרי הניתוח הייתי חסרת עצמאות לחלוטין, בניתוח הנוכחי כ- 6 ש' אחרי כבר עמדתי, ומישהי שא5לה אם אני אחרי או לפני- שבד"כ זה מעליב והפעם זאת הייתה מחמאה. אז ככה, רוזי אמרה שכבר לאחר הניתוח יבקשו ממני להזיז את עצמי לכל מיני צרכים- להתגלגל, להרים אגן ועוד, היא אמרה שעליי לחבק את הכאב ולא לפחד ממנו, שהכאב עוזר בהחלמה וזו הדרך של הגוף לדבר איתי, עליי להקשיב לו ויחד עם זאת לקבל אותו ולא לפחד ממנו- מהכאב. בגלל מדיניות של מנהל המחלקה לא קיבלתי את אופיר מייד לאחר הניתוח כדי להניק אע"פ שביקשתי זאת- שוב אותו ספר החוקים הקר והמנוכר, שכבתי לי בחדר ההתאוששות כשהמיילדות מכרכרות סביבי, שאלתי- "אסור מים נכון?" והמיילדת לאה אמרה- "אולי תפסיקי עם השליליות הזאת ותנסי לתת לנו קצת קרדיט ומה שאת רוצה לשאול תישאלי ומה שאת רוצה לבקש תבקשי ותסמכי עלינו?" ביקשתי מים והביאו לי קצת מים עם המון קרח שעזר מאוד, לאחר מכן לאה ביקשה שארים את האגן כדי שהיא תוכל לנקות אותי קצת ולהחליף פדים, כמעט עשיתי גשר והיא נשארה עם פה פעור, ושאלה אם אני אחרי ניתוח בכלל. עליתי למח' היולדות וביקשתי את אופיר, השעה הייתה שמונה בערב, האחות ורד המדהימה אמרה שהיא תבקש שיביאו אותה למרות שביילודים הן לא מביאות את התינוקות לאימהות, ומי שרוצה קמה והולכת בעצמה, הביאו לי את אופיר לכמה דקות ולא הצלחתי להניק ולא עזרו לי גם כל כך, הכאבים התחזקו והיולדת ליידי התחילה ליצרוח, גם אני כבר הוצאתי אויר והשתמשתי בקול כדי להרגע, ורד הגיעה ושאלה אם אני רוצה טישטוש, שאלתי אם הטישטוש משכך כאבים והיא אמרה שלא ושהוא רק מרדים ואז ישנים ולא סובלים כל כך, אמרתי שאני ממילא נורא עייפה והכאב זה מה שמשג אותי אז לא תודה, השתגעתי, שיניתי תנוחות בעזרת האחיות, בערך כל רבע שעה קראתי להן, לא הייתה לי עדיין את כרית ההנקה- בנות היא עוזרת מאוד, או לשים עליה את הרגליים או להישען עליה ולקום בעזרתה, בשעה שתיים עשרה ביקשתי לקום- האחות ורד אמרה שבגלל שהניתוח מורכב- שני חתכים בצורת טי, היא צריכה לבקש מהרופאה התורנית אישור לכך. הרופאה אישרה וורד עזרה לי לקום מהמיטה אל הכורסא- שתבינו הורד הזאת שליש ממני והכוח שלה אדיר. בשעת ההנקה- אחת- היא הביאה אותי בכיסא גלגלים ליילודים כדי להניק את אופיר, שוב לא הצלחתי הכאבים היו נוראיים ועדיין לא היה חלב אז אופיר גם לא הייתה רגועה והתחלתי לוותר- ואני לא מתנצלת (עדיין). בבוקר ניצי הגיע כדי לעזור לי להתקלח ולא השתמשתי בו בכלל, הלכתי זקופה, והסתובבתי המון במחלקה. התחלתי לבקש לצאת הבייתה, הרופאים אמרו שבניתוח קיסרי יוצאים ביום החמישי ולפעמים אפשר גם ביום הרביעי שאחרי הניתוח, וזה אומר ביום שבת, נקרעתי לגזרים בכל פעם שנעם הגיעה והלכה וראיתי את הבובה הקטנה שלי פורקת כל עול ושאני חסרה לה כל כך, אפילו שניצן השקיע בה המון. ביום שבת, עם מכתב השחרור ביד ואופיר בסלקל, בבגדים יפים, וכל החדר ארוז, מגיעים שני רופאים ואחות ומבקשים שניכנס לחדר, הרופא הבכיר אומר שבגלל שהניתוח מורכב וארך כשעתיים ויש לי שתי צלקות אז במקום חמישה ימים כמקובל אני אשתחרר אולי ביום שלישי, התחלתי לבכות וביקשתי לצאת בכל זאת הם אמרו שרק אם אני חותמת על ויתור אישפוז אני יוצאת, פחדתי לחתום כי זה מפחיד מה שהם אמרו ואם כל הכבוד זו לא לידה רגילה וגם לא ניתוח רגיל, החלטתי לחתום, הרופאה המלווה אמרה שזה מסוכן כי אני עלולה למצוא את עצמי שוכבת במיטה עם המעיים בחוץ פתאום! אמרתי לה בחיוך שזה בסדר ובעלי חובש אז הוא יאסוף אותם יפה, יפה ויכניס פנימה והיא אמרה בשיא הרצינות- לא מה פתאום- אסור צריך לכסות במשהו סטרילי ולרוץ לבי"ח. אמרתי שיש רופא במרחק שלוש דקות ממני, והם אמרו שפה יש רופא במרחק שלוש שניות, הרופא אמר שעלול להיות גם תסחיף ריאה (?), בקיצור הפחידו אותי כרגיל ושוב אותו הספר הוא המכריע להם את הכף. החלטתי לחתום וכשהרופאים יצאו האחות חייכה ואמרה- הייתי עושה בדיוק אותו הדבר. אז נסענו הבייתה, את נעם הרמתי כבר באותו השבוע עם הסיכות בבטן- לא הייתי מסוגלת לחכות, והשינוי שזה עשה לה היה גדול. בדיעבד אולי כדאי להישאר שם ולהינות מחופש מסויים טבל אני שמחה על שבחרתי כך. אני התעקשתי על ניתוח שני לבסוף סתם, ובדיעבד הרופאים שמחו על כך כי זה הקטין סיכוי לניתוח חירום שהיה קשה לבצע עם ההידבקויות האלה- בכל לידה יש סיכוי מסויים לניתוח ולאחר לידה שנגמרה בניתוח הסיכוי עולה. טוב אז ביי ובהצלחה לכולם.

תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
3/3/2003  10:27 איזה סיפור וואו, כל הכבוד לך. יש לי שאלה האם אפשר ללדת לידה רגילה כשיש הדבקויות או שחיבים ניתוח? (ל"ת) - דורית ק
3/3/2003  11:8 תודה טל על המידע, וכל הכבוד על האומץ! (ל"ת) - עדה
3/3/2003  11:16 כל הכבוד, טל. איזה אומץ! ובאמת, בקשר להידבקויות - איילה
3/3/2003  13:53 אז ככה - ויבקה
3/3/2003  13:57 שכחת לציין איזה בית חולים זה היה (ל"ת) - עדה
3/3/2003  14:22 טל, כל הכבוד לך על האומץ והנחישות!! (ל"ת) - שרון-ש
3/3/2003  14:30 המון מזלטוב וסתם מסקרנות - טל אחרת


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש