שלום לכולם....
אומנם קצת באיחור, אבל אני רוצה לשתף אתכם בחווית הלידה שלנו.
קודם אציין, שזהו ההריון הראשון שלי ולא ידעתי לקראת מה בדיוק אני הולכת... את הסיפורים על הריון ולידה כמו כולם שמעתי לאורך השנים ממקור כזה או אחר, אבל כשהגיע "התור" שלי הדברים היו ניראים אחרת. חוץ מכאבי גב ונפיחות בחודשים האחרונים (שמיני תשיעי) ההריון היה מדהים. עבדתי עד תחילת חודש תשיעי ואז החלטתי לצאת לחופשת לידה (עפ"י החוק החדש באנגליה אישה זכאית לשישה חודשים חופשת לידה) ולהתפנקת קצת בבית עד שהנסיכה תחליט לצאת. הרעיון של "לידת מים" כבר הוסכם בנינו במהלך ה"קורס להכנה ללידה" כשהתברר לנו שבבית החולים שבו אני אמורה ללדת, מקיימים לידות במים בחדרים מיוחדים שמאובזרים במיוחד למטרה זו. אבל בגלל שלא היה לי ניסיון קודם, בזמן החופשה ישבתי וקראתי כתבות לגבי לידה במים, ראיתי תוכניות בטלויזיה והתכתבתי עם כמה בחורות נחמדות כאן בפורום ואז החלטתי סופית שזה מה שאני רוצה.
המיילדת שלי באה אלינו הביתה ושוחחה איתנו על הלידה , הראתה לנו סירטון והסבירה לנו לקראת מה אנחנו הולכים.
ככול שהלידה התקרבה קיפצו להם החששות מפעם לפעם בראשי, אך אני מניחה שזה טיבעי... כי הרגשתי מאוד מסורבלת וכבדה, ורק חיכיתי שיגיע הרגע הגדול!
ביום שלישי 29/04/03 הלכתי לישון ב22:00 אחרי צפייה מטישה בסרט "רשימת שינדלר", ואני מוכרחה לציין שנירדמתי מיד - אך לא לזמן רב. בשעה 00:45 קמתי לשירותים, שהיה דבר מאוד רגיל ... התישבתי על האסלה והרגשתי שמשהו לא כל-כך נורמלי קורה – אומנם יוצאים ממני נוזלים אך זה לא מהמקום הנכון... ואז הבנתי שזה ירידת מים, ההתרגשות התחילה... הרגשתי קצת פרפרים בבטן. קראתי לבעלי וסיפרתי לו שהרגע הגדול הגיע. בילבול קל קפץ עלינו ובמקום להתקשר למיילדת התקשרנו לבית החולים, הם ביקשו שנגיע בהקדם בכדי שיוכלו לבדוק אותי ואת העובר. הגענו לבית החולים בשעה 02:30 ולאחר סידרת בדיקות שלחו אותנו הביתה בטענה שעוד לא התחילה הלידה. אני אמרתי לבעלי שאני חושבת שהצירים כן התחילו, אבל לא אמרתי כלום לאחות כי רציתי לחזור הביתה. השעה הייתה 04:00 לפנות בוקר ובעלי הלך לישון, אני התחלתי כבר להרגיש את הצירים מתגברים לאט לאט ולכן לא יכולתי להרדם. במשך מספר שעות נדדתי בין המקלחת לסלון ולא מצאתי מנוח... הצירים פשוט התגברו בצורה נימרצת עד שבשעה 07:00 הערתי את בעלי וביקשתי שיתקשר למיילדת. בשעה 08:30 המיילדת הגיע אלינו הביתה, אני כבר הייתי כמו סהרורית, הצירים היו כל-כך חזקים והרגשתי שאני רוצה להיות אחרי הלידה... המיילדת בדקה אותי ואמרה שצריך לצאת מיד לבית החולים כי יש לי פתיחה של 7 ס"מ. בדרך לבית החולים היא כבר צילצלה להודיע להם שאנחנו בדרך ושיתחילו להכין את הבריכה ללידה... הנסיעה הזו הייתה הנסיעה הכי ארוכה בחיי, בכל פעם שהיה לי ציר ביקשתי מבעלי לפתוח את כל החלונות באוטו, וברגע שזה עבר ביקשתי שיסגור כי נהיה לי קר.
בשעה 09:30 הגענו לחדר לידה.בחדר הבריכה הייתה מוכנה לכבודי. נכנסתי למים כשמסביבי בעלי היקר, המיילדת ושתי מיילדות נוספות שסייעו לה. לאורך כל הזמן הן דאגו שהמים יהיו בטמפ' של 37c , בעלי דאג לתת לי לשתות הרבה, לחבק , לתמוך ולעודד... היו שלבים שהתחננתי שיתנו לי משהו לשיכוח הכאבים, אבל מראש בעלי ידע שאני רוצה לידה טיבעית והוא צריך לעזור לי לעבור את זה. גם המיילדת ידעה שזה מה שאני רוצה ולכן לא הקשיבה לי כשביקשתי שיוציאו אותי מהמים ויתנו לי משהו לכאבים... להפך בעלי והצוות שהיה בחדר עודדו אותי ודירבנו אותי. בשעה 14:39גאיה שלנו נולדה במשקל 3.100 ק"ג. הרגעים שבהם היא יצאה למים היו מדהימים - חוויה שאני שמחה שהצלחתי לעבור בדרך הזו. יצאתי מחדר לידה על שתי רגלים ללא תפרים (רק שפשפת קטנה) והרגשת אושר וגאווה גדולה.
כמו שכבר אמרתי זו הייתה הלידה הראשונה שלי ואין לי ניסיון בלידה אחרת... אך לכל אותן נשים שעומדות ללדת אני ממליצה בחום לידה במים!
שלכן חנצ'
|
תוכן ההודעה:
|
