|
15/7/2003 1:7
|
שבית
|
מאת:
|
עור, עור, עור, יש אחות לגור. סיפור הלידה של אילת.
|
כותרת:
|
ראשית, תודה על כל הברכות. אנחנו אצל ההורים שלי עכשיו (ליד חיפה), לתקופת התאקלמות. אני מרגישה מצוין. אילת מתוקה. יונקת במרץ. גל קורא לה תיתי (תינוקת) וכל הזמן רוצה לנשק וללטף אותה. עודד מאושר.
ועכשיו לסיפור:
ההריון היה קל ועבר מהר. כל הזמן הייתי עסוקה עם גל, אז לא היה לי זמן לשקוע יותר מדי לתוך ההריון. רציתי ללדת בבית. נירית וגילה חיפשו לי מיילדת. נמצאה טיה, אבל היא נסוגה אחרי שגילו שהסוכר שלי גבולי. נשארתי תלויה באויר, ללא החלטה איפה ללדת. בשבוע 34 היו לי צירים וקיבלתי הוראה חד משמעית לנוח, לפחות עד שאסיים את השבוע. בשבוע 36 שוב היו לי צירים, הפעם הם היו יותר כואבים, בתדירות מאוד גבוה ונמשכו כשבוע. טיפולים אלטרנטיבים עצרו את הצירים ואח"כ הרגשתי מצוין עד הלידה. היה יתרון אחד לשבוע הזה - הוא איפס אותי על הלידה. החלטתי איפה אלד, פגשתי את תומכת הלידה שלי, והתחלתי להכין תיק. הייתי בפעם הראשונה במאיר ונבדקתי ע"י רופאה נחמדה. שבוע לפני הלידה, בבדיקה שיגרתית אצל הרופא, הוא ראה שכמות המים גבולית ושלח אותי למעקב במרפאה להריון בסיכון. כבר הייתי בשבוע 40. הייתי שם ביום ראשון ורביעי וקיבלתי הפניה למיון ליום שישי למעקב. הגענו ביום שישי (11.07.03) בצהריים למעקב. הצוות היה מאוד נחמד. גל שיגע שם את כולם. בדקה אותי אותה רופאה שבדקה אותי חודש קודם. הכל היה תקין. פתיחה של 1.5 מחיקה 50%. צירים לא סדירים. ביקשה שאחזור ביום ראשון לביקורת. המשכנו משם להורים שלי. בערב טיילנו במושב, וכשחזרנו יצא הפקק. כבר ידעתי שהלילה זה קורה. אחרי ארוחת הערב ניסיתי להרדים את גל על הציצי, אבל הוא לא התרשם. בעשר עודד ואני הלכנו "להזדרז" ולישון. ב-23:20 הערתי את עודד והודעתי שיש צירים כל 5 דק'. התארגנו לנסיעה. התקלחנו. ראינו שגל ישן בנחת על סבתא שלו בסלון, ונסענו. בדרך הזעקנו את הדס, שתבוא לתמוך. הגענו למאיר באחת בלילה. צירים כל 4 דק'. כואב אבל פחות. הדס הגיעה חמש דק' אחרינו. המילדת חיברה אותי למוניטור בישיבה. ב-1:30 בדק אותי רופא. פתיחה 2.5 מחיקה 80%. הוא לא היה מרוצה מהמוניטור אז נאלצתי לשכב על הצד. הדס התחילה ללחוץ על מנת לזרז, ואכן הצירים התגברו. כבר היה לי מאוד קשה לשכב. אחרי חצי שעה נוספת של מוניטור המילדת ניתקה אותי. היא אמרה (מיוזמתה) שהיא תנסה להכניס אותי לחדר הטיבעי לג'קוזי. בינתיים הרופאים החליפו משמרות והגיעה הרופאה שבדקה אותי בצהריים. הצירים התגברו. נכנסתי למקלחת (עדיין בחדר קבלה). כשיצאתי עודד והדס עזרו לי להתמודד עם הצירים, שכבר היו כל דקה. בין הצירים הסתובבתי בחדר כמו אריה בכלוב. בשלוש המילדת בדקה אותי ולאכזבתי הרבה לא השתנה כמעט כלום בפתיחה. היא חיברה אותי שוב למוניטור. היו לי צירים סוף הדרך. צרחתי במלוא הגרון. לא היתה לי שום דרך אחרת להתמודד איתם בשכיבה. הדס ועודד עשו כמיטב יכולתם, וזה היה הרבה. המילדת והרופאה באו לראות את המוניטור ואמרו שיש לי צירים מאוד חזקים. אמרתי להם שכל המחלקה יכולה לספר להם את זה. ב-4:30 הרופאה באה לבדוק אותי. לפני הבדיקה היא ניסתה לשכנע אותי לקחת אפידורל. הודעתי לה שקודם ננסה ג'קוזי ואח"כ נראה. הבדיקה הראתה פתיחה של 4-5. שמחתי ורצתי לג'קוזי. הג'קוזי עזר אבל לא מספיק. הכי עזר היה הזרם של המקלחון על הגב והבטן. לא מצאתי את עצמי גם בתוך המים. תוך כדי שכשוך, עשיתי הכרות עם שרי הקוסמת. באיזה שהוא שלב קפצתי מהמים והתחלתי להתרוצץ בחדר. שרי הייתה היחידה שהצליחה להעביר איתי את הצירים. ב-5:30 התחלתי לצעוק שאני לא יכולה יותר. שרי אמרה שאני בטח לקראת הסוף. אמרתי לה שאם יש פתיחה של 6 אני רוצה אפידורל. היא שאלה ואם 7? אמרתי שגם. ואם 8? אמרתי שאם 8 אז אני אמשוך עד הסוף. הייתה פתיחה של 8-9. עשר דק' אחרי כבר ממש השתוללתי. שרי בדקה שוב והיתה פתיחה של 10. שאלתי באיזה תנוחה אלד והיא הציעה שכיבה על הצד. הייתה קצת הפוגה בצירים. ישבתי על הכדור, קפצתי במקום ורצתי בחדר. אחרי כמה דק' עליתי למיטה. התמקמתי בשכיבה על הצד, ופתאום התחלתי ללחוץ. ארבע לחיצות והראש בחוץ. הסתובבתי לשכיבה על הגב, עוד לחיצה והיא עלי. השעה 5:55. כמה דק' וחבל הטבור נחתך. אילת עברה לאבא שלה. השליה סרבה לצאת והיה דימום מוגבר. שרי הזריקה לי פיטוצין, אחרי שהיא הסבירה לי שאין ברירה כי איבדתי הרבה דם. השליה עדיין לא יצאה, אז התרוממתי לכריעה והיא יצאה בעזרת כח הכובד. אילת בינתיים הראתה סימנים ברורים של רעב. היא עברה אלי ומיד התחילה לינוק. ב-7:30 כבר ירדתי מהמיטה לשירותים ומקלחת. הלידה הסתיימה ואני הרגשתי מצויין, בלי תפרים, בלי אינפוזיה. בשמונה עברתי למחלקה. עודד לקח את אילת לבדיקת רופא והביא אותה אלי. היא היתה איתי בביות מלא. הצוות של התינוקיה היה מקסים ומיקצועי. אחות תינוקיה היתה בכל שעות היום במחלקת יולדות. מדי כמה שעות עברו לבדוק שהתינוקות בסדר. גם את היולדות בדקו. ביום השחרור רופא בדק אותי במיטה. גם פקידת הרישום ואחות התינוקיה הגיעו למיטה לשחרר אותי. רק רופא ילדים הייתי צריכה לראות במחלקת תינוקות.
אני מרוצה מאוד מההחלטה ללדת במאיר. הלידה הזאת היתה חויה מתקנת עבורי.
תודה לכן בנות הפורום על התמיכה. תודה לנירית וגילה. תודה לשרי הקוסמת ולהדס המדהימה, והמון תודה לעודד האהוב שהיה ועדיין שותף לכל שלב, קושי ואושר.
שבית.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
