וואו! בטח יקח לי הרבה זמן לרשום...בין הנקה לחיתול. אבל רציתי לשתף אתכן בחוויה שעברה עליי ב-24.8.03- במיוחד לשתף את אלו שעזרו ויעצו לי במהלך ההריון (שהיה לא קל - בצקות, גרדת הריונית, מעקב על מיעוט מיי שפיר....). וצירים (התכווצויות) לכל אורך החודש האחרון להריון (לא כואבים מספיק...)
זה היה סופשבוע של ארוחות שחיתות... ביום שישי אכלנו במסעדת בשרים נהדרת ברמת ישי, בשבת במסעדת פירות ים בהרצליה (לרגל יום הולדתו של סבי), ובערב קינחנו ב"על האש" אצל חברים...ממש חזירות לשמה. התחלתי להרגיש התקווצויות כפי שחוויתי מדיי ערב, עוד אצל החברים, אבל לא יחסתי להם חשיבות רבה. כשסיימנו ב-23:30 את הביקור, עשינו צעדה קצרה בישוב.הרגשתי התכווציות שלוו בכאבים אז ביקשתי מבעלי היקר לחבר אותי לטנס, אליו ניסיתי להתרגל כבר חודש לפני. כשההתכוציות נעשו חזקות מדיי נכנסתי לאמבטיה חמימה, מלאה בריחות רוזמרין,ושהיתי בה חצי שעה אולי...מסתכלת על השעון לראות מתיי הצירים יהיו סדירים... לפעמים דקה בין לבין, ולפעמים חמש דקות... ומכיוון שרציתי להגיע לבית החולים עם פתיחה של חמש אצבעות, וידעתי שלרוב לידה ראשונה עורכת זמן רב... החלטתי להמשיך לסבול בבית עוד קצת, למרות שהצירים נעשו יותר ויותר כואבים.בינתים בעלי מתרוצץ כדי להכין את כל הדברים לנסיעה וללידה הארוכה. ב-2:00 החלטתי שדיי, נסע ועכשיו - אבל ציר רדף ציר ובצירים קשה לשנות תנוחה... אני מנסה להתרכז בנשימות ויקירי מציע הצעות ושואל שאלות. ב-2:30 יצאנו לאיטנו לעבר בית החולים שבנהריה, כשדרך ארוכה לפנינו, ואני נושמת את נשימות היוגה שבין זוגי היקר מזכיר לי.בדרך הכאבים נעשו קשים מנשוא, ואני התחלתי ליחל לאפידורל...חוקן ושאר התערבויות שהתנגדי להן לפני כן. לשערי מחלקת היולדות הגענו ב-3:15 בפתיחה מלאה, בשלב זה לא חוקן לא אפידורל לא כלום. ביקשתי שלא יפקעו את מי-השפיר, שלא יחתכו את החיץ ושיחכו עד שחבל הטבור מפסיק לפעום. ב4:30 יצור רטוב שברירי ומלא רחמים הונח בזרועותי, ילדה בהירת שיער ויפה יפה... לה קראנו שחף.
אבא שלה, שהוא בעלי הנהדר, חתך את חבל הטבור ולא הפסיק להרעיף תשבוחות על כמה שהייתי נהדרת... למרות שבטח הרעדתי את המחלקה בזמן צירי הלחץ... זו גם דרך להתמודד עם כאב.
זה אפשרי... לידה ראשונה 4:30 שעות צירים, בלי חתך, בלי תפרים -עם ילדה יפה ובריאה (3.380 משקל לידה). מה שהיה אחרי זה... זה כבר סיפור אחר. הצוות בחדר לידה היה מקסים. במחלקה בה שהיתי יותר מדיי (בגלל חום ודלקת בדרכי השתן) היו כמה פוסתמות אבל גם כמה מלאכיות במיוחד אתי שהרגיעה ועודדה אותי ברגעי השבירה (מטפלת ברייקי בין היתר). מדריכת ההנקה נעמי וכוכבה. ושלוש אחיות נוספות צעירות (יוצאות חבר העמים)...שלצערי שכחתי את שמן, שהיו פשוט המלאכיות שלי, ועזרו גם בהנקה וגם במצב הרוח הירוד לאור האישפוז.
ותודה לכולכן, בטח עוד נפגש בפורום בשאלות מגוונות, על צבע קקי פליטות וצרות קטנות אחרות.תודה תודה תודה!
|
תוכן ההודעה:
|