פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
30/5/2001 17:8 עידית מאת:
עד היום זה עלה באנכלית ועשיו לגרסה בעברית - לידה באירלנד:(ארוך)
כותרת:
נכנסתי להריון לאחר טיפול אחד ויחיד אפילו הרופא לא האמין למהירות, ישר נכנסתי לשמירה בגלל לחץ דם נמוך ביותר ודימומים. ההריון לא היה קל כי חודשיים לאחר מכן טיסתי לכאן בפעם בראשונה לראות את המקום (בעלי עובד פה), בחודש חמישי לאחר אריזות אין ספויות הגענו לפה משפחה עם ילדה קטנה והמון ציוד שצריך לפרק, הזמן טס לו בכזאת מהירות אבל רופא להשיג פה בנות זה סיוט, זה עסוק וזה לא מקבל נרשמים פה על פי תאריך לידה כי הרופא חייב להיות נוכח בלידה ! ורציתי את הכי טוב כי אני אחרי טיפול (עם מעין לקח לי שנה). טוב השגתי רופא ביית חולים "רוטנדה" שהוא בית חולים הראשון באירופה - כלומר מאוד ישן נושן (מהמאה ה - 18). הגעתי לרופא בחודש חמישי (מזל שעתי את כל הבדיקות והסקירות בארץ !) מדד לחץ דם, דופק, שתן וזהו !
כל שלושה שבועות נפגשנו קיבלתי רק שיחת טלפון לאחר הפגישה הראשונה שההמוגלובין שלי 9.8 ודחוף לשתות ברזל (מעל 10 זה תקין פה ???!!!). בחודש תשיעי שאני מדדה מצדד לצד עם תינוק ענק בבטן (כבר ידעתי כי מעין נולדה 4050 ולפי גודל הבטן ניחשתי שלא פחות) הרופא עשה לי אולטרסאוד כי הסברתי לו שיש לי שלית פתח שהתחילה לעלות וצריך לברר מיקום לפני לידה(היתי באופציה לקיסרי כל הזמן) - הכך היה תקין, הערכה לתינוק במשקל 3.5 +. הזמן עבר הכל היה בסדר נסיתי להיות רגועה למרות שאין לי משפחה פה כולם בארץ, נכנסתי לתשיעי הבטן גדלה הלחץ היה אדיר ועדין נפגשתי עם הרופא כל שלושה שבועות. הוא החליט שיגיע שבוע ארבעים הוא מילד אותי בפקיעת מי שפיר (זה הנורמה פה) דחה את הבדיקה הידנית כדי לא לגרום לזירוז (בראש ישב כמו שבוע 43 והיו לי צירים מחודש חמישי) כי נסע לאיטליה. ביום שני 12.3 הייתי בביקורת, פתיחה 2 ס"מ ראש למטה 2 +, בקיצור אין עוד הרבה. קיבלתי אחר הצהריים שואו ובלילה זה התחיל - ראיה לא טובה כמו פלאשים, כאבי ראש (היה לי בלילה לפני מעט והרופא לא התיחס שאמרתי), החלטתי שזהו בבוקר בעלי ניסה לאתר את הרופא וב - 5 אחר הצהרים הוא אותר וביקש להגיע מיידית לבית החולים והוא ידבר עם המיון שיאשפזו אותי. וכך היה ולראשונה נפגשתי עם הדבר המוזר הזה שנקרא "שומע לב עובר" מן חצוצרה שחורה מפלסטיק שמונחת מצדד אחד על הבטן ומצד שני האוזן של האחות - הייתי בשוק (איפה המוניטורים של הארץ???). הכל תקין אושפזתי ובערב הגיע הרופא ומודיע לי שאם יש בבוקר חדר לידה אני נכנסת. בסביבות שלוש לפנות בוקר התחלתי להסתובב במסדרון כמו כל לילה והיו לי צירים בערך כל רבע שעה, קיבלתי אקמול לכאב ראש, הכאבים עברו מהגב לבטן התחתונה, בשעה שבע כבר בפכו כל 10 דקות ואמרתי לעצמי נו אולי היום בכל זאת, במוניטור בשעה שמונה לא הראה אפילו שמץ, פירור של צירון, דיכאון. הרופא נכנס בתשע ומודיע שיש חדר אין מאושרת ממני בעולם צעקות השמחה לטלפון של חברתי רוית בארץ נשנעו היטב (לאמא לא העזתי לספר מחשש ללחץ... בכל זאת היא בארץ ואני פה) ! בעשר נכנסתי לחדר הכנה שהצירים שומרים על הרמה שלהם, בעשר וחצי נכנס הרופא, החדיר מסרגה לרחם והרגשתי מים חמים ביותר זורמים. איחל לי בהצלחה ונעלם. בנות תוך שעה קיבלתי צירים של חמש דקות (שניים כאלה) ומיד לאחר מכן צירים של דקה התחלתי לבכות לבעלי (אני לא מאלה שיכולות לסבול - יש לי נסיון מהלידה הראשונה שילד גדול לקח לי שעתים רק ללחוץ להוציא אותה) ישר צעקתי חוקן ואפידורל. הם לא עושים חוקן שבשגרה אבל ביקשתי כי ידעתי שלילד גדול זה מזרז לידה ועוזר לרחם להפתח. יצאתי מהשירותי בקושי הולכת ישר העבירו אותי לחדר לידה, באה איזה זקנה אירית שמדדה לי דופק עוברי עם החצוצרה הזאת, ואני מתה מכאבים... המרדימה באה הושיבה אותי והכניסה לי את האפידורל - השעה היתה 13:15 אני זוכרת ביברור כי רציתי לדעת מה השעה שאנ מתחילה להפוך עניים מהרגשת ההקלה. האחות מדדה 5 ס"מ פתיחה. אמרתי טוב עם הגדולה לקח לי מעל 12 שעות להגיע לפתיחה מלאה אמרתי לבעלי יש לנו זמן עד הלילה. בשעה 14:15 מודדת אותי האחות 10 ס"מ !!!! מתקשרת לרופא ומדיעה לו שאני נכנסת ללידה. אני מחפשת את הידיות להחזיק, איפה המיטה מתקפת לחצי כדי להרים רגלים - כלום !!! מיטה רגילה לחלוטין ואני מחזיקה לעצמי רגליים (תעריכו מה יש בארץ) טוב אני לוחצת היסטרית איך אני יחסיק מעמד הרבה לחיצות בצורה הזאת, עוד לחיצה עוד אחת ברביעית האחות אומרת לי להסתובב על הצד שמה את הרגל שלי על הצוואר שלה ואומרת לי ללחוץ (אין לי בכלל צירים באותו רגע) לחצתי וארז יצא ! הרופא בדיוק נכנס, החזיק את התינוק בצד אחד המילדת את חבל הטבור ואני על ידי כפפות סטריליות חתכתי לבני את חבל הטבור (בעלי לא רצה) זה היה מאוד מרגש לעשות את זה. אחרי דקה הוציא הרופא גם את השליה וזהו ! 3720 ! ללא שום חתך (בגדולה עשו לי שיפוץ...חה חה )רק קרע קטן שלא הצריך אפילו תפר. אני לא מאמינה, 10 דקות אני רק מלמלמת לעצמי איך זה כזה מהר, ממש בלי עבודה הילד יצא, הוא הונח עלי כוסה במגבת (אין פה סדינים או שמיכה לתינוק) ואחר כך הונח בתוך המיטה השקופה והאחות מתעטשת עליו פעמיים ! פסיכית מזל שהיא לא מבינה עברית כי אני ובעלי קיללנו אותה שהיא גורמת לו להיות חולה. קיבלתי טוסט ותה לחדר לידה להתאושש וגם כדי שאוכל להניק טוב יותר, ארז ינק. ברקע התנגו לו השיר "ONE DAY IN YOUE LIFE" של מייקל גקסון ואני הוצפתי בדמעות של אושר.
הועברנו למחלקה והוא היה לידי עד היום שהשתחרר.
אין מה להגיד שהם ענתיקות שבענתיקות אבל הלידה היתה חויה ואני מאוד מודה שלא הסתבכה למרות שמול חדרי היה חדר ניתוח. תודה לכל אלה שהגיעו לקרוא עד הסוף אני מאחלת לכל ההריוניות לידה קלה כמו שלי ואל תשכחו לבקש מה שאתם רוצות תכינו לכם תוכנית לידה זה ממש עוזר.


תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
30/5/2001  17:9 סליחה על השיבוש: עד היום זה עלה באנגלית ועכשיו לגירסה בעברית - עידית
30/5/2001  18:10 עידית, המון תודות על סיפור מופלא!!! - ל"ת - ריש
30/5/2001  19:33 מזל טוב - עידית
30/5/2001  19:43 וזה עוד באירופה! סיפור מופלא! כל הכבוד לך וכמובן מז"ט! (ל"ת) - הדס
30/5/2001  22:1 לעידית - עידוש
30/5/2001  23:20 עידית, הרבה תודה על השיתוף המפורט בסיפור (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ
31/5/2001  21:47 great story! mazal tov! - aviva
31/5/2001  23:7 אביבה ושאר הבנות - עידיתוש


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש