פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
31/5/2001 0:10 עינת מאת:
סיפור הלידה שלי (ארוך מאד - ראו הוזהרתן)
כותרת:
הקטנצ'יק שלי הלך לישון, ולמרות העייפות החלטתי שהגיע הזמן, אחרי חודשיים, לשתף גם אתכן בחוויית הלידה המדהימה שלי. ללא משקעים שליליים, ללא טראומות, ללא פחדים לעתיד.

ללידה שהתקיימה בסוף שבוע 42 הגעתי לאחר שבועיים מורטים עצבים של מעקב ביחידת הניטור של בי"ח תה"ש. לא אשכח לעולם כיצד מדי בוקר התעוררתי בבעתה, כשדמעות מציפות את עיני מאכזבה מכך שהצירים טרם הגיעו. משך כל התקופה הזו הייתי בטוחה שאשאר בהריון לעולם...

ובשבוע 41 ו- 4 ימים החלטתי לנקוט יוזמה, והגעתי ליחידת הניטור עם החלטה שמשם לא אצא יותר כשילדי אינו בין זרועותי. אז הגעתי לשם עם בעלי, לביא, והקמתי צעקות. אף אחד לא התרגש ממני יותר מדי, אבל בסופו של דבר קבעו לי תור לילוד למחרת בבוקר (מדיניות ביה"ח היא שלא לילד לפני תחילת שבוע 43). לפני שיצאתי משם בדקה אותי ד"ר גייפמן שהיתה בהתחלה די אנטיפטית, ואפילו חצופה, שכן במסגרת הבדיקה היא עשתה לי סטריפינג בלי לבקש רשות. זה כאב לי עד המוח וכמעט הרבצתי לה באותו רגע, אבל בדיעבד הכרתי לה תודה. לאחר כמה דקות התחלתי להרגיש צירים שהסתברו כדי סדירים ומצאתי את עצמי מבקשת ממנה לחזור על הפרוצדורה האיומה הזו בשנית. ואכן, אחרי הפעם השניה, הצירים התעצמו, עד כדי כך, שהתחלתי כבר להשתכנע שאולי תהיה לי סיבה אמיתית להגיע לביה"ח עוד לפני הבוקר שלמחרת.

יצאתי מביה"ח עם מצב רוח די טוב, לשם שינוי, ואפילו הצעתי ללביא לשבת בבית קפה. הצירים התחזקו שם, והתענגתי על התחושה שכנראה סוף סוף מדובר בדבר האמיתי... אבל בד בבד, ניסיתי גם לשכנע את עצמי שלא להתאכזב אם גם בבוקר שלמחרת אקום ללא צירים ולהכין את עצמי לרע מכל... (ילוד - סיבוכים - ניתוח קיסרי וכו'...)

כשחזרנו הביתה חשתי שעלי לנוח לקראת הבאות. הצירים עדיין לא כאבו ממש, למרות שבאו באינטרוולים של 10-20 דקות. קמתי מהשינה בערב די מאוכזבת מכך שלא חלה התפתחות נוספת, ושוב החלטתי לנקוט יוזמה... אמרתי ללביא ששוב, חייבים לעשות את הבלתי אפשרי באמצע החודש העשירי! (הכל כאב לי כבר, ובקושי יכולתי ללכת, עם משקל עודף של 23 ק"ג).

כשלביא נכנס למקלחת אני כבר טיפסתי על הקירות עם צירים חזקים מאד כל 3-4 דקות. בנות, אתן לא תאמינו (גם אנחנו לא האמנו), אבל השיטה המסורתית עבדה הפעם (לאחר פעמים קודמות של ביצועי סרק...). בזרע יש פרוסטוגלנדינים שמעוררים מחיקה והתקצרות בצוואר הרחם, ועל רקע של סטריפינג שנעשה פעמיים ההשפעה היתה מדהימה!

ב1:30- בבוקר כבר הגעתי למיון יולדות, אולם לאכזבתי הרבה התברר לי ששוב, הצירים לא היו אפקטיביים, ושהתנאים שלי רחוקים מאד מהתחלה של תהליך לידה (פתיחה של 1.5 וצוואר אמצעי, לא מחוק). הצירים התעצמו, אבל אני לא התקדמתי, ובאיזשהו שלב נכנסתי להיפרוונטילציה, למרות ההכנות הרבות (שני קורסי הכנה ללידה!). פשוט, כשכואב, שוכחים הכל, ומזל שאחת האחיות נכנסה והראתה לי שוב איך לנשום. לביא היה מדהים לאורך כל הדרך ועזר לי לעבור כל ציר עם לחיצות בבטן התחתונה (בשלב הזה עדיין הרגשתי צורך אז לעמוד ולזוז בזמן הצירים), ועודד אותי כשהייתי מחוברת למוניטור ("הנה עברת את השיא, הציר עובר..." - ובגלל זה, למרות ההתנגדויות של שוחרות הלידה הטבעית, יש משהו מאד מעודד במוניטור. )

ציפי המלאכית הגיעה ב- 6:00. לא רצינו להתקשר אליה מיד כשהחלו הצירים החזקים, כיוון שהעדפנו שתבוא מלאת מרץ בבוקר, כשבאמת נצטרך אותה. בשלב זה כבר הייתי במקלחת, לאחר חוקן (שעשיתי לעצמי - ממש זניח) עם צירים כואבים מאד כל דקה-שתיים. עדיין לא בחדר לידה.

לחדר לידה נכנסתי ב- 7:00. קיבלתי את החדר הכי מפואר בתל השומר, עם ג'קוזי ענק, שלא הספקתי להשתמש בו ועם המון המון מקום. בשלב זה הלידה התחילה להתקדם ממש מהר, ואני הרגשתי צירים רצופים ללא כל הפסקה ביניהם (גם המוניטור הראה). יצאו ממני קולות שלא הכרתי והסתכלתי על עצמי מלמעלה, כמו בסרט. זהו כאב שאינו דומה לשום כאב אחר בו חשתי בעבר. כאב עם אנרגיה עצומה, כאילו שהגוף מנהל אותך ומהווה ישות נפרדת מהנשמה.

הצירים הרצופים הללו מאפיינים מאד את שלב המעבר וציפי היתה בטוחה שאני כבר יולדת... אבל בבדיקה הסתבר שאני בפתיחה של 5-6 ס"מ בלבד עם התחלה של בצקת בצוואר הרחם (שנוצרה כתוצאה מלחיצות בלתי רצוניות שלי). ציפי אמרה שאם לא אקח אפידורל אסיים את הלידה בחדר ניתוח, אז שמעתי בקולה... (למעשה, היה לי די נוח לקבל ממנה לגיטימציה, כי באתי מלאת יומרות ללדת טבעי, אבל הבנתי די מהר שכנראה שאני לא מאלה...)

העצה של ציפי היתה שווה זהב. עם קבלת הזריקה (שלא כאבה אבל לוותה בתחושה שמזכירה טיפול שורש אצל רופא שיניים, רק בגב) עוצמת הצירים החלה פוחתת עד שנעלמה לחלוטין, ואני התחלתי להתענג על הקונטרסט שבין הכאב הנורא של הצירים לבין האי כאב. למזלי, לא איבדתי תחושה ברגליים, ויכולתי אפילו להזיז אותן. גם את הצירים הרגשתי כלחץ בלבד, ולכן יכולתי לשתף פעולה ולא ללחוץ באופן מלאכותי.

עם מתן האפידורל (בשעה 9:00 בבוקר), חלה כמובן האטה בהתקדמות הלידה. ציפי הציעה שאשן כדי שאוכל לצבור כוחות (תארו לכן! לישון באמצע לידה! כשסיפרו לי אחרות, לא האמנתי). אבל האדרנלין עשה את שלו, ולא יכולתי להרדם. היתה גם בעיה ברוטציה של התינוק, אבל ציפי דאגה לשנות לי כל הזמן תנוחות, והודות לכך, הוא הצליח לבצע אותה בסופו של דבר. היו גם האטות במוניטור שדי הלחיצו אותנו, אבל השינוי בתנוחות עזר להתגבר עליהן.

בשלב הלחיצות השתמשתי בשיטה שלמדתי אצל יעל דנן (אליה הופניתי ע"י יהודית שריג). שיטה זו הסתברה כאפקטיבית ביותר! שלב זה התארך קמעה בגלל האפידורל, וציפי החליטה שכדאי לתת פיטוצין כדי לזרז את התהליך. תאמינו או לא, אבל הרגשתי כל ציר וציר כלחץ נעים בתחתית הגוף, ובעזרתה של ציפי המהדהימה ולביא האהוב לחצתי, ועוד איך! והשלב הזה מעייף נורא, ומזל שלקחתי אפידורל שאפשר לי לאגור כוחות לקראתו.

יהונתן נולד ב- 12:35 בצהרים, כשחבל הטבור כרוך סביבו 3 פעמים. המסכן, היה באמת יותר מזמן בתוכי, והוא יצא מיובש כולו עם המון שערות על ראשו. למרות החרדות הרבות שליוו אותי משך כל השבועיים של החודש העשירי ובמהלך הלידה, קיבל הקטנצ'יק שלי ציון אפגר 9-10 והפליא להצטיין גם בתינוקיה (בבכי שלו אי אפשר היה לטעות...) - טפו-טפו.

למעט שתי שריטות פנימיות קטנות וספונטניות, הפרינאום לא נחתך. זאת, הודות למכשיר האפי-נו של אילנה, הלחיצות שלמדתי מיעל ועיסוי הפרינאום שעשתה ציפי. לדברי ציפי, היה רווח של סנטימטר בין ראשו של יהונתן לבין הפרינאום! יחד עם זאת, סבלתי מבצקות וטחורים שהחלו עוד לפני הלידה והחמירו בעקבותיה.

אני אסירת תודה לציפי ולבעלי לביא, שתודות להם זכיתי בחוויה נפלאה כל כך, שלא תשכח לעולם. הלוואי וכולכן תזכו לחוויית לידה שכזו!
תודה גם לד"ר גייפמן, שחסכה ממני ילוד, ושבזכותה ילדתי באופן טבעי, ללא התערבויות, וליהודית שריג ויעל דנן שלימדו אותי כיצד ללחוץ נכון.

תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
31/5/2001  0:22 עינת - המקלדת שלי רטובה !!! - עידיתוש
31/5/2001  10:9 עינת, כמי שמסיימת את ה40 ולא רואה את הסוף - רוני
31/5/2001  13:17 רוני - אם תעברי את ה- 40, תבקשי לעשות סטריפינג. - עינת
31/5/2001  13:47 שכחתי להודות לכן, בנות הפורום הזה - עינת
31/5/2001  13:50 עינת, האם הסטריפינג מאוד מאוד כואב? - שרון-ש
31/5/2001  15:9 בנות - כמי שהתנסתה בסטריפינג פעמיים - עידיתוש
31/5/2001  19:30 עינת-אחלה לידה!!! - - דנה
31/5/2001  20:49 תודה על השיתוף - דניל
31/5/2001  22:41 כואב... אבל האמיני לי שאם תגיעי לזה לא יעניין אותך כבר שום דבר. בכל מקרה, הכאב זניח לעומת הצירים והכי חשוב - הכל מתגמד כשאת רואה את הבונבון שלך בריא ושלם - בחוץ!.לת - עינת
31/5/2001  22:45 לדנה ועידיתוש: יהונתן נולד ב- 5.4, והוא מחפש חברים... - עינת
31/5/2001  23:41 ארז נולדב - 14.3 דנה ? - עידיתוש
1/6/2001  13:13 הי עינת, ודה על השיתוף המושקע והמפורט. נשמע ששיחקת אותה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ
2/6/2001  14:43 עינת-גם רותם נולד ב-5.4 בתלה"ש!!! - - דנה


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש