פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
3/6/2001 0:23 עידיתוש מאת:
מכתב שכתבתי למעין שהיתה בת חודש (בת שלוש היום) - ארוך ומרגש מאוד
 כותרת:
אני מאוד מקווה שתוכלו להנות מהמכתב הזה כי בעקבות סיפורי הלידה שלכן בנות נתקפתי צורך עז לקרוא את היומן שכתבתי למעין כל ההריון ואני מאוד אוהבת את המכתב הזה (נכון שכבר סיפרתי על הלידה של ארז, אבל רציתי לשתף גם בלידה של מעין שהייתה ב"ליס" לפני שלוש שנים . זוהי זוית אחרת של לידה ואולי לתת לכן רעיון מקסים - מכתב לילדים שלכם כל תקופה - יש לי עוד במאגר אם תרצו !) עידית

מעין ילדתי היקרה 15.6.98

סוף-סוף שאת כבר ישנה לך את שנת הלילה, ואני ממתינה ל"גרפס" שלך לאחר האוכל, אני כותבת לך את שרציתי לכתוב זה זמן רב.
את בת חודש, וזה המון זמן לעכל שאת שלנו.
את פרי האהבה המקסים שבא לעולם לאחר תקופה לא קלה של ניסיונות להרות (אפילו נכשלנו בניסיון אחד שלא באשמתנו).
את צריכה לראות את זיו פניו של אבא ביום שבו חגגנו שנתיים לנישואינו, ובו סיפרתי לו שאני סוף-סוף בהריון.
הוא שאל כלא מאמין - "מה באמת - הצלחנו ?", ועניתי לו שכן והוא שמח כל-כך.
אחר כך התחלנו להקיא ולהקיא ולראות באולטרסאונד בשבוע השישי - שמיני רק שק הריון ואיזו נקודה לבנה בתוכו.
בשבוע השנים עשר ראיתי אותך לראשונה בתור בן-אדם שבועט ובועט ובועט - וכל כך התרגשתי.
מעין, כמה דמעות שאני הזלתי עד שהגעת לעולם. כמה שמחתי שאמרו שזו בת - משאלת חיי - ולאבא אפילו לא היה אכפת (בן או בת).
התקדמנו עם ההריון שבוע אחר שבוע, התחלתי להרגיש אותך בועטת וזזה (לאבא לא היה כל-כך מעניין - הוא אומר שאת עדיין לא ממשית ולכן אין לו רגש - סתם אחד שלא מתחשב, שינסה לפחות להתלהב) ועוד בדיקות, דקירות ואולטרסאונד לוודא שהכל תקין.
בחודש השביעי החלטת שצריך להראות שאנחנו בהריון ופשוט פיצצת לי את הבטן (תרתי-משמע) וככה בריצות לילה לשירותים (ג'וגינג) - כי לחצת על השלפוחית, קיטורים "שֶנוּ - מתי זה ייגמר ?", המתח הנפשי שהלידה תעבור בשלום ואני כבר לא יכולה להמתין ולראות איך תראי.
אבא באדישות מתמשכת ואנחנו כבר בשלבים של ללכת לבית החולים ולחזור ממנו כי החלטת שאת לא רוצה לזוז אחרי שהיית כל ההריון בפעילות מרובה יחסית לעובר.
ואז מתאשפזים כי את משגעת את כולם בהתנהגותך ולאחר כמה ימים מגיעים הצירים האמיתיים, הצירים שכל-כך כואבים וכואבים.
שבע בבוקר זה התחיל לאחר ביקור הרופאים ואז לאחר 16 שעות בשעה 23:00 עם כאבים כואבים, אבל מאושרת שהגענו אליהם הרופא מחדר הלידה שהגיע למחלקה לבדוק אותי מחליט שזהו - אני הולכת לחדר הלידה עם פתיחה של 5-6 אצבעות.
ואז דמעות אושר בעיני, זהו סוף-סוף אני רואה את עצמי מובלת במסדרונות ממחלקת הסיכון הגבוה לחדר הלידה לחדר המיוחל - חדר לידה מס' 4.
איזו התרגשות, כמו בסרט נע הכל מתרחש - רופאים ומילדות נכנסים ויוצאים ללא הפסקה, הבדיקות, החוקן, החדרת האינפוזיה, האקמולים להורדת החום, האנטיביוטיקה למניעת זיהום בעקבות החום, מד לחץ הדם והחשוב מכל בסוף - האפידורל.
במשמרת הראשונה המיילדת ענת מקבלת אותי. ישנו השעון העגול שנמצא מעל ראשי, וכל פעם אני מתבוננת בו ורואה שעוד עובר הזמן ואת בפנים צפה לך במים החמימים שמסרבים לפקוע ואפילו הרופא מחליט לוותר על הפעולה עד שתהיה טבעית. ב - 4:00 לפנות בוקר לערך בבדיקה ידנית אני פתאום מבינה שאת בדרך - מים חמימים זורמים בין רגלי - אלה הם מי השפיר שלך שהיו צלולים ונקיים שנבקעו לבדם.
במשמרת השניה שמתחילה בבוקר בסביבות השעה 7:00 ענת עוזבת ורינת היא המיילדת שלנו לאורך הדרך.
עוד מבט למוניטור שמבשר צירים רבים אחד אחר השני ואני רגועה מתמיד ואפילו קצת ישנה. לאחר 24 שעות אנחנו בפתיחה של 9 ס"מ ופרופ' ליסינג מבשר שאם אין לידה תקינה אני הולכת לקיסרי.
אני מודיעה שהכל יהיה בסדר - הביטחון שלי היה עצום ושאבתי אותו ממך - קטנה שלי. אחרי כל מה שעברתי זה לא ישבור אותי.
עוד 3 שעות + תוספת אפידורל עד שהרופאים והמיילדת רינת מבשרים לי - קדימה לעבודה - אפשר ללחוץ ועד שלא תזיעי סימן שאת לא עובדת מספיק.
חשבתי לתומי שזהו - כמה לחיצות ואת בחוץ - למרות שהתריעו לי שמחכה לי עבודה קשה, אבל כל נשימה בציר זה בערך 3-4 לחיצות להכפיל בכמות צירים אדירה שבאה אחת אחרי השניה (בעזרת פיטוצין X שלוש פעמים כמובן - כי החלטת בזמן הלידה לא לייצר צירים).
לאחר 30 שעות מאז שהתחלנו את הדרך, אבא מספר לי שהוא רואה את שיערך השחור והרב, כלא מאמינה הובאה לאחר כבוד מראה גדולה שגם אני אזכה לראות בפלא הנפלא של כיפת ראשך מתחילה לצאת, ואז איזה כוח אלוהי נכנס בי ולא רציתי דבר אלא שתהיי בחוץ - לחצתי בכוח רב שברקע מתנגן דיסק עם קולות הדולפינים המרגיעים, ראשך בין רגלי וגופך בתוך גופי ואת זזה כמו דג המנסה לפרוץ החוצה - וההרגשה - מדהימה ביופייה.
אבא כבר אמר לי שעוד שתי לחיצות את בחוץ ואני כבר עייפה, מותשת, לוחצת בכל כוחי ושומעת את המלים המסמלות את בואך לעולם - "לא ללחוץ" ומרגישה איך מחלצים את כתפייך מתוכי ועוד מעט תתנתקי ממני ולא תהיי שלי בלבד.
לחיצה נוספת - את בחוץ, חבל טבורך נחתך, אני שומעת את נשימתך - ספק בכיך הראשון ואני מבקשת ומתחננת כבר לראותך.
את מובאת אלי עטופה בבד ירוק ספוג בדם, אדומה מלחץ אדיר של שעתיים ו - 10 דקות בדיוק מהרגע שבו החליטו שאת צריכה לצאת. השעה 13:10 יום שישי 15.5.98 (ל"ד בעומר) וקידמתי אותך בברכת "שלום - מעין". התבוננתי באבא כדי לקבל את אישורו הסופי לשמך והוא התבונן קלות ואמר מבחנתי זה בסדר (הוא נראה לי קצת המום...).
כמו שאומרים - זהו האושר הכי עילאי שיש על פני האדמה. הייתי כחולמת ולא מאמינה, פשוט עוד לא עיכלתי.
לאחר 48 שעות הונחת בזרועותיי לתמיד - שוחררת מבית החולים - ואז זה פרץ, הדמעות וההבנה שאת שלי - לעולמי עולמים ! לאבא יש עוד אומץ לצחוק עלי - אולי הוא בעצמו עוד לא מעכל ומבין.
ואכן כך, שאבא בא מהעבודה ורץ לחפש את "בובולינה" שלו, אמא צוחקת בשקט ומבינה שאת מרכז עולמו.
אמא מביטה בך ישנה, מעבירה איזו אצבע על לחייך, ואת בחיוך רפלקסיבי מחייכת חיוך אדיר שאומר הכל.
את המלאך שלי האושר שלי והחיים שלי.
שנשאתי לאבא זה היה היום המאושר של חיי. להביא אותך לעולם היה חוויה מדהימה ביופייה עם רגשות שמחה שקשה לתאר. מתנת יום ההולדת ה - 25 הכי יפה שיש לאבא ולי.

נותר לי לכתוב שתגדלי ותהי החברה והילדה שלי. שתביני שלהביא ילד לעולם זו משימה לא קלה, ועד שראיתיך לראשונה לא האמנתי שזה אפשרי אבל שווה את המאמץ.

זהו, את ישנה על כתפי, לחייך השמנמנות דורשות מעיכה, אבל את כל-כך ישנה שלא אפריע את מנוחתך קטנה שלי, אניח אותך במיטת הדגיגים שלך, אתן לך נשיקת לילה טוב ואפגש אתך בעוד ארבע שעות לערך לארוחה הבאה.



לילה טוב נסיכה שלי !!!

נ.ב הנסיכה הקטנה הזאת בת שלוש עדין הבובלינה של אבא שלה, רק קצת נינג'ה, מקסימה מתמיד וגורמת לי אפילו עכשיו בקריאה נוספת לבכי ללא מעצורים....


 תוכן ההודעה:

תגובות נוספות
3/6/2001  11:20 וואו... - אסתי
3/6/2001  14:4 אי אפשר שלא להזיל דמעה. זה ממש ריגש אותי! מקסים! - אורית
3/6/2001  19:41 מכתב מקסים ומרגש!! כתבת כל-כך יפה את הרגשות העמוקים ביותר, שזה גורם להזדהות אוטומטית. איזה כיף למעין עם הורים כאלה! ל"ת - ענבל ל
3/6/2001  20:5 פשוט מקסים ומרגש - אשרת
4/6/2001  17:17 בנות תודה לכן שהתרגשתן לקרוא על לידתה של מעין מנקודת ראות שונה (ל"ת) - עידיתוש
7/6/2001  12:31 עידיתוש, תודה על שנתת גם לנו להציץ במכתב כה אישי, מרגש ויפה - רותי 'קרני הורוביץ
8/6/2001  23:9 אני מתחילת ההריון בוכה בפרסומות בטלוויזיה- אז כאן אין לי מעצורים בכלל , מאוד מרגש ואני אשמח לקרוא עוד דברים שכתבת. ל"ת - טל


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש