|
16/12/2003 0:21
|
ליאת
|
מאת:
|
ספור לידה
|
כותרת:
|
אני חדשה כאן בפורום ומכיון שכולן נראות לי נחמדות חשבתי שאולי אני אוכל לספר סוף סוף את הלידה של בני רז ולבקש ממכן תמיכה מורלית בבעיה שישלי.
נכנסתי להריון לאחר שנתיים של טיפולי פוריות , מבחינה פיזית תחילת ההריון היה ללא סימפטומים כלל אך החל בחודש השישי אושפזתי לשמירת הריון בשל קדם רעלת הריון, הבעייה פגעה ביעילות השלייה מה שגרם לתינוקי שלי להיות קטן מכפי גילו עד שנוצר הכרח ליילד אותי בשבוע 31+4 , עברתי זרוז ע"י בלון וכן ע"י עירוי, תוך 12 שעות התפתחו צירים סדירים בהפרש של שתי דקות אך הפתיחה הייתה 4 אצבעות בלבד.
במהלך הצירים הייתה הפרדות שליה והועברתי לחדר לידה, קיבלתי אפידורל אך הדופק של התינוק ירד בצורה דרסטית, את האפידורל הסירו על מנת שהמעבר לחדר ניתוח יהיה קל יותר ואת בעלי שלחו להחזיק את הדלתות של המעלית כדי שנוכל לרדת למטה בהקדם האפשרי, בדיוק אז חשתי בלחץ מסויים וביקשתי מהמיילדת לבדוק אותי שוב והיא אמרה לי בגסות כי לא יכול להיות פתיחה מלאה מאז הפעם האחרונה שבדקו אותי, הייתי צריכה להקים שערורייה עד שקראו לרופאה שבדקה אותי כדי לגלות שאני בפתיחה מלאה, ותוך כדי אני שומעת את הדופק של התינוק נחלש יותר ויותר.
הרופאה דחקה בי ללדת אותו מה שיותר מהר כדי שיוכלו להציל את חייו, הדופק שלו כבר עמד על 50 פעימות לדרה בעשר הדקות האחרונות, הושארתי לבדי עם המיילדת כאשר כל הצוות רץ להביא אינקובטור ובדיוק כשהגיעו בחזרה הרופאה ביצעה בי חיתוך חייץ שהורגש היטב מפני שכאמור האפידורל כבר מזמן היה בחוץ,
לחצתי דקות ספורות והתינוק נולד ואז בעלי נכנס בחזרה לחדר הלידה,
הבן שלי רז נולד כשהוא נושם בכוחות עצמו , ורוד ונפלא במשקל 1.460ק"ג
הוא הונח עליי לרגע קט שבו הוא הפסיק לבכות וזה גם הרגע היחיד הקסום והנפלא בכל ההריון והלידה המסוייטים האלו.
הבן שלי היה בפגייה כחודש ושבוע והשתחרר הבייתה במצב מצויין במשקל 1.945ק"ג.
כיום הבן שלי כבר בן 4 ועדיין אין לי אומץ לחזור על כל זה, מצד אחד אני זקוקה מאוד לחויה מתקנת ומצד שני אני מתה מפחד.
אני צריכה להתחיל טיפולי פוריות ואין לי הכוחות הנפשיים לכך וזה חבל לי כי אני לא רואה את עצמי עם ילד אחד בלבד.
אני גם חייבת לרדת במשקלי מפני שאני סובלת מלחץ דם גבוה ורוצה לנסות ולעשות את ההריון הבא במעט בריא יותר מהקודם, אני זקוקה לעידוד ולתמיכה
ממי שיכול/ה לעזור לי.
תודה על הסבלנות במכתב ארוך כל כך, ליאת.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
