פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
8/1/2004 20:7 אפרתי מאת:
סיפור הלידה של ניצן הפליג לו לדרכו לתוך ידיכן החמימות
כותרת:
כן.. פתאום בא לי..וזה לא יכול להיות בלי עמר...

http://www.leida.co.il/message.asp?qt=21306

חייבים להתחיל מזה כדי להיות חלק מהתמונה הזו. לפחות כך השתקפה לי הלידה של ניצן במארג חיי, וגם לה מגיע מקום המלכות המיוחד שלה, לה ולכל המלאכים שליוו אותי שם, ולה .. לאהבה.. ולכוחות.
אני עייפה עכשיו.. אבל כותבת.. לא אני אלה הגוף כותב זאת מעצמו..חדות לא רלוונטית כאן..בניצן.
את אביבה קיבלתי במתנה..ממש במתנה ממישהו שלפני שאשתו ילדה עם אביבה, לא התכוון אפילו להיכנס איתה ללידה, ואחר כך..עבר את חווית חייו, לא הפסיק להודות על המתנה שאיפשרה לו..היה כל כך מוצף מהתודה והעביר לי מטובו.
את אביבה קיבלנו כולנו, כל המשפחה שלנו במתנה.
היא יודעת שהיא מתנה..כמה היא באמת מאמינה בזה? אני לא בטוחה.
אז שפגשנו אותה ..אני ויואב כאילו נזרמנו לנו ביחד..לא רצינו ללכת משם.. גם לא היה למה..עד היום לא הלכנו משם, והיא לא מאיתנו.
היא היתה לנו כל כך ברורה, ואנחנו לה.
אני אומרת.. אני כותבת ועייפה.. ורק ההתרגשות מניעה לי את האצבעות על המיקלדת, וגם הלב שמתרחב.
רק שפגשתי אותה הבנתי כמה בעצם אני מפחדת ללדת.
כמה אני בחוויה שלי כישלון לידתי חרוץ, לא טובה בזה לא יודעת את זה (תלחצי.. תלחצי..אני לוחצת את נשמתי..את לא לוחצת מספיק טוב..אני כן..אבל הוא לא יוצא..מצוקה..ואקום..תפרים..השפלת הבשר החי..כותנת מוכתמת בדם במחלקת יולדות..ולי כואב..כתם דם על כותנת.. הבשר צועק מבושה..כבר אפטית..הולכת .. הולכת.. ניסרחת..נגררת..כבר אפטית) .
איך אומר זאת..גרועה בזה, נו... אשה שלא יודעת ללדת.
כך הגעתי לאביבה..שם הבנתי לראשונה כמה אני חרדה..פתאום הגוף שלי נזכר באחת בהשפלתו..ובכה לתוכי..ואני החוצה. בכה על עצמו שככה עשו לו.

אז אמרתי המתנה שלי ושל יואב..ובטח גם של ניצן וגם של עמר.

אז שבוע 38 וארבע ימים אני עומדת בפתח המיטבח של גיסתי (שנתנה לי את המתנה).. 20:00 בערב מדברת..זרזיפי פיפי מתחילים לזרום לאיטם. שרוני..אני אומרת, נראה לי שמתחילים לרדת לי המים. שלווה ביננו, התרגשות חגיגית כזו באויר..הערב ממשיך כסידרו.. יואבי מגיע..ארוחת ערב לילדים..ואצלי בין הרגליים המים מזרזפים להם ביני לבין עצמי..מדגדגים אותי את סודם..מנעימים לי את ההתנהלות..כך לאט..לאט..לאט..לאט...

אני מתקשרת לאביבה..היא ממליצה לי להשאר בבית, מנחה אותי אסור ומותר, ומשחררת אותי לחופשי..להמשיך לזרזף לי להנאתי..להתרגש ולזרזף ..חגיגי, חגיגי.

נוסעים הביתה, פעם אחרונה בשלישיה..עמר אהובנו נרדם מאחור..עיניו היפות שלוות..פעם אחרונה אבא אמא ילד..השלישיה האינטימית הזו שהתרגלנו בה כל כך.

אין צירים..ממשיך הזירזוף הנעים..מרגש..חגיגי..חגיגי..

הולכים לישון אולי 23:00 ליצבור כוחות, כשאני נשכבת (ויואב נרדם) מתחילים צירים , מרגישים לי מין בריקסטונים כאלה.. מלטפים את גבי מאחור..זה זה? לא נראה לי..אבל כבר לא יכולה לישון.

מעירה את יואבי בערך ב24:00 הטפטוף ממשיך..הצירים מתחילים..מים זורמים לי על הבטן..מוזיקה ואושר..אהבה מניעה אותי, מטלטלת לי את האגן והגוף, מוציאה מממני כל מה שהייתי צריכה לדעת.
אמא שלי באה והשעה בערך 3:00 בלילה, יכולה להישאר בבית אך הפעם הזאת רוצה שקט, רק אני והוא . להתנהל לנו בריתמוס של הצירים להקשיב לתוכם ולהיות.
אני רעבה..אני רוצה פיתה דרוזית עם לבנה מהגליל (ברצינות) אנחנו שוקלים השלכות של טרוף שכזה, בסוף מתפשרים על סמבוסק מהבורסה ברמת גן. (אני יודעת שזה מוזר..אבל בפרוש צורך אדיר ובלתי מתפשר לטרוף).

בדרך, באוטו..הצירים תופסים תאוצה.. אני על ארבע.. סבובי אגן בשאגות ..אביבה מחוברת לנו לטלפון ונמצאת איתנו בדרך הזאת (כל פעם, בדיוק כמה שהצטרכנו.. לא טיפה יותר ולא טיפה פחות).
היא מודדת לי זמן בין השאגות ומסיקה שייש עוד זמן.. אומרת, אולי תסעו לים.. והכל מרגש.. מורם כזה .. חגיגי.. מין רעד שבקצות האצבעות ובחלק העליון של הראש.. שם זה מחובר.
אז הסמבוסק.. בין הצירים המטורפים אני טורפת ואיזה טעים לי.. אני מתענגת..לא מאמינה כמה זה טעים..והצירים כבר לגמרי.. אבל לגמרי...חבל על הזמן.

אני שואלת את אביבה.. מתי בית חולים?
מתי שלא תוכלי יותר, היא אומרת..אז זה הגיע.

אנחנו בדרך לתל השומר, וגם היא. אנחנו מגיעים עומדים בחוץ והצירים כל 2 דקות, אני נתלת על יואב ומתנועעת וצועקת ומוציאה החוצה את כל הכאב, ולא אכפת לי איך אני נראית, ולא איכפת לי מי עובר סביבי.
עומדים ליד הספסל והצירים כבר מדברים במקומי..זה כבר הם ולא אני מנהלים אותי.. מנהלת אותם..אנחנו מתמסרים חליפות נותנים את הכבוד אחד לשני להיות אני מול הכאב, הכאב שלי מולי.. הפעם הזאת אני שם.
.. ציר... אני צועקת וצוללת לתוכו...ובתוכי יודעת שאני יוצאת לעוד קרב קטן על שפיותי.. על חרותי..אנחנו מתאמצים.. מזיעים אני מחזיקה אותו והוא אותי..ועובר

ואז היא מגיעה..ו.. ציר... יואב מלפני והיא עוטפת אותי מאחורה, מניחה ידיה על ביטני מלמטה.. ושואבת לי את המקום הבלתי נסבל של הכאב.. ואני עטופה עטופה ביניהם.
היא מסתכלת עלינו ואומרת לי על יואב.. זה ..הסלע שלך.. זו האדמה היצוקה שלך..אוי אוי אוי כמה צודקת.
אני חשה אותך שואבת את כאביי ובד בבד מחדירה אליי כוחות, לוחשת באוזניי את כוחותיי, מחזירה ומחזקת בתוכי את האמון בעצמי שאני יכולה לעשות את זה.

כך אנחנו מתקדמים בקושי.. אני בתוך הרחם הזה שנוצר סביבי..לא רואה לא שומעת שום דבר מהעולם החיצון.. רק בטוחה בטוחה ומוגנת.
מגיעים בקושי רב למיון יולדות.. אולי 20 יולדות שרועות מרוחות מקיר לקיר..כל אחת עם כירסה בין ידיה..נאנחת את סיפורה..או חורקת שיניה ודוממת את כאבה.
אני לא רואה את זה בתוך הרחם שלי.

משה המיילד מאחורי הדלפק..אביבה והוא מתחבקים..ככה עם קולות נמוכים של הבטן..
ורוח אלוהים נחתה שם כנראה.
בדיעבד... משה אומר לטיה שסיימה משמרת שכדאי לה להישאר כי זו לידה שהיא אוהבת..והיא נשארת עבורי, פותחת בשבילי את החדר הטבעי.
אני בחדר בדיקה, פתיחה של 7 ס"מ..אביבה עושה לי עיסוי בכל החושים..מפזרת סביבי שמנים..ניחוחות ריחות..מילים מדוייקות..יואבי שם מתמזג ביננו..

זה קשה.. אני אומרת לך.. זה קשה את אומרת לי אבל את כל כך טובה בזה.. אני מודה לך מבפנים שאת אומרת לי בדיוק מה שאני כל כך צריכה לשמוע ומוצאת כח לציר הבא.
אני מתעייפת.. זה קשה, עוברים לחדר לידה, אני רואה אתכם כולכם וטיה, ומשה ואת ..ופתאום יודעת כמו שאת אומרת שאני יכולה לעבור דרך האש. אני מתיישרת בכיסא הגלגלים ואומרת קודם לעצמי ואחר כך זה יוצא לי בקול, זהו, אני עושה את זה, אני חוזרת לכוחותיי.

טובים שלי.

והדלת נפתחת כמו במטה קסם, וטיה, האישה הזו שנראית כמו רחל המיקראית, מקבלת אותי בלי שאלות, אוהבת אותי בלי לדעת, אני שומעת אותה מהללת אותי, ואביבה מוסיפה שאני נהדרת, והסלע איתן, האדמה היצוקה מלפניי.

אני שואלת את טיה.. מה לעשות? מה שנח לך היא אומרת ..מה???? אני שואלת בבהלה..מה שטוב לך..מולי המיטה..ציר.. אני מחזיקה במיטה..היא בודקת אותי..פתיחה מלאה.. אפשר ללחוץ
צירי לחץ.
כאב מוכר מרחוק, שורף, מפחיד, מוכר ולא ידוע, פארדוקס של תחושות, לוחצת פעם ועוד פעם ופוחדת להוציא הכל, אני בקריעה נתלית ביואבי הסלע שלי שלא עוזב אותי לרגע .. מביט בי בהערצה נזכרת באפי נו ושאני יכולה..יודעת שעל גבי הצעקה הזו תבוא התינוקת שלי..ובפעם האחרונה אני מחליטה ללכת על זה.
אני צורחת את נישמתי..כך לוקחת את כל האויר שאני יכולה להכניס דרכי..לא נמצאת בפחד, רק בעצמה.. לא מאמינה שכך אפשר לכאוב וגם להיות כל כך חזקה.
תעצרי..תנשמי למעלה.. אל תלחצי.. אני נבהלת, מה קרה לתינוקת שלי, עושה את המאמץ הכי בלתי אפשרי , ואת עוזרת לי, כדי שאפסיק ללחוץ באמצע ציר לחץ, כדי לא להיקרע, וגם את זה עוברת.

טיה מחזיקה את שתי כפות ידיה למרגלותיי, וניצן שלי זולגת כך ברכות אל בין כפותיה החמות.
החיים התחילו לך ברכות ילדה שלי, בתוך כפותיה של המיילדת המקראית טייה, זו שיילדה על האבנים ולא מול הסכינים המתנפנפות של הרופאים, זה היה המגע הראשון שחוית.
וסביבך, נשים אוהבות שעזרו לאמא שלך להיות חזקה ולהאמין בכך שייש לה כוחות ושהיא יכולה להביאך ברכות לעולם. נשים שנתנו לה את הכח הזה שאיש לא יכול לקחתו מעתה
וכמובן גם אבא שלך שהיה הצוק האיתן של כולנו. ושאמא אספה את כל כוחותיה ללחוץ אותך לאוויר העולם, והנשים הנהדרות שסביבה הגנו ועטפו אותה כמו צעיפים רכים, שתבואי ברכות לעולם, ואחר כך עטפו אותך, שנשמת את נשימתך הראשונה, צעיפים ירוקים וורודים של אהבה וחיים.

טיה מביטה בשעון...עברו 12 דקות בדיוק.

ויצאת.. ואביבה ..שמת אותה ביידי..והכח אזל ממני. אין לי כח בידיים, אמרתי לך.
ואת הבנת שאני רוצה עוד להיות ילדה לפני אמא.. להוולד בעצמי. ובלי לשפוט, ובלי צריך, ובלי עדיף, הנחת אותה על גופו החשוף של אבא, שהתמזג איתה וכמעט ונרדם מטוהר מגעה.

ואת...עטפת את גופי במגע ידייך המנחם, עיסית אותי בשמנים..במגעך החם והעוטף.. ילדה בתוך ילדה.. אמרת לי. איך ראית הכל ואיפשרת לי עוד לרגע להיות ברחם שלי לפי שאצא משם לאסוף את ביתי בחייכי.
אחר כך שנזכרתי בכאב הזה, שאלתי את יואבי אם ריחם עליי שככה כאב לי...לא הוא אומר, הערצתי אותך. ואני מבינה שלא עשיתי כלום.. רק העזתי לבקש אהבה..ומתוך זה עשיתי את הדבר הכי מושלם שעשיתי בחיי.

רק כי הייתי אני.





תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
8/1/2004  20:31 וואו, אפרתי, ממש כמו בסיפור הלידה של עומר, - לירון של שקד הדר ויערה
8/1/2004  20:48 אפרתי היקרה, עם דמעות בעינים אני מודה לך על הסיפורים הנפלאים ועל כתיבתך המופלאה. מזל טוב והמון אהבה. (ל"ת) (ל"ת) - ענתי
8/1/2004  21:10 גם אני מודה לך על השיתוף - תמרה
8/1/2004  21:43 אפרתוש - עם דמעות בעיניים - תודה! (ל"ת) - ג.ש
8/1/2004  22:0 אפרתי, כמה ריגשת אותי, כמה את יודעת ללדת, כמה את יודעת לכתוב - תודה! (ל"ת) - annat
8/1/2004  22:41 פשוט מדהים .. - גלית של רום
8/1/2004  23:23 דמעות של אושר - טל
9/1/2004  0:5 אפרת... - שיר
9/1/2004  0:5 תודה רבה על הסיפור המקסים, מנסה לשאוב כוחות ממך כדי לעבור חווייה דומה אצלי בקרוב (ל"ת) - הדר
9/1/2004  0:9 וואו. אפרת - לירון
9/1/2004  5:33 אפרת, ברכות. סיפור מקסים. גם זה של עומר ריגש מאוד. - אמא11
9/1/2004  8:20 אפרתי, - נני
9/1/2004  9:19 תודה לכן מקסימות..וראיתי שלא ממש ציינתי אז: אביבה היא כמובן אביבה גרבובסקי, הדולה הנפלאה מתל השומר, וטייה, המיילדת, אומנית הלידה הזורמת (ל"ת) - אפרתי
9/1/2004  9:48 אפרתי, מקסים, מקסים! אני נפעמת! (ל"ת) - עתליה
9/1/2004  10:33 על סף דמעות... - דנה
9/1/2004  11:42 אפרתי ... עכשיו אני מבינה... - מירב שרמן
9/1/2004  12:32 וואו.. תודה תודה..ולדנה, ומירב- - אפרתי
9/1/2004  12:50 להיולד מחדש..... - אביבה גרבובסקי
9/1/2004  13:39 אפרתי, מקסים, התרגשתי עד דמעות. תודה על הסיפור ותודה על הכוח להמשיך.. (ל"ת) - רחליקה
9/1/2004  14:49 אפרתי, מצרפת דמעות נרגשות משלי. - יעלה
9/1/2004  15:32 אני כל פעם מציצה ונפעמת מחדש.. מכמכ שכולכן טובות ומדהימות..שולחת לכולכן תודה ענקית..רכות..וחיבוק..כמו שאן נותנות לי (ל"ת) - אפרתי
9/1/2004  19:43 איזה יופי על שהרשית לעצמך את החוויה המתקנת הנפלאה הזו! המון המון אושר!!! (ל"ת) - מיכל של איל
9/1/2004  21:13 הי אפרתי - במבי
10/1/2004  12:0 אין מילים.... - ורד שלשחר
10/1/2004  17:2 וואו אפרת, דמעתי והתרגשתי - - אורנה*
10/1/2004  22:12 אפרתי - ליאתיתי
10/1/2004  23:4 מקסים! תמשיכו כך,תמיד,באהבה ובתמיכה הדדית! ומזל טוב! (ל"ת) - גילי אבישי
10/1/2004  23:13 אני כאן כדי לאסוף את כל האהבה... לכל אחת ואחת כל כך תודה - אפרתי
11/1/2004  14:49 סיפור לידה יפייפה!! - אסנת ש.
11/1/2004  16:19 אפרתי יקרה - רותי קרני הורוביץ
14/1/2004  8:53 אפרתי יקירתי הגעתי בעקבות הלינק - זהר
25/1/2004  23:21 אביבה רחוקה מלהיות מלאכית. צבועה, עצלנית וחזרינות לא קטנה. גם את הצד הזה חובה להוציא לאור. (ל"ת) - מישהי שיודעת


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש