|
8/7/2001 17:5
|
לימור
|
מאת:
|
סיפור הלידה שלי- בי"ח בלינסון
|
כותרת:
|
בשעה טובה ילדתי לפני כשבוע וחצי, לידה רגילה בבית החולים בלינסון בשבוע 39. בבוקרו של אותו יום התעוררתי עם צירי בריקסטון היקס אך הם הרגישו קצת אחרת. היתה לי הרגשה שהיום זה היום. במהלך היום הצירים גברו והחלו להרגיש כמו כאבי מחזור חזקים (עם הקרנה מהגב) אך הם עדיין היו נסבלים ולא סדירים, החלטתי לחכות עד הערב. בשעה 19:30 בערב ירדו לי המים, לקחנו את התיק שהיו ארוז מבעוד מועד ויצאנו לדרך לבלינסון.
הגעתי עם פתיחה של 3 ס"מ והייתי מאושרת שהתהליך מתחיל ולא שולחים אותי הביתה או להסתובב. קיבלה את פניי מיילדת די אנטיפטית ויותר מזה- אפאטית. היא הכניסה אותי לחדר לידה , עשתה לי חוקן שאגב לא היה כזה נורא ושאלה אותי אם אני רוצה אפידורל. מאחר וקראתי שרצוי לקחת אפידורל בפתיחה של 4-5 ס"מ אמרתי לה שאני בהחלט רוצה אך אפשר לחכות קצת , מה גם שהצירים עדיין היו נסבלים ולא רציתי לעכב את התהליך עם אפידורל בשלב מוקדם מדי, מה שהתברר בדיעבד כטעות איומה. המיילדת האנטיפטית שלי לא חשבה שאולי כדאי כבר בשלב זה להכין אותי לאפידורל כלומר:לקחת דגימת דם לבדיקה, לחבר לי נוזלים ועירוי אלא רק אמרה לי שכשאני ארצה - להגיד לה. בינתיים הצירים הלכו וגברו וכעבור חצי שעה בערך אולי קצת יותר אמרתי לה שאני רוצה אפידורל. רק אז היא טרחה לקחת דגימת דם ולחבר אותי למה שצריך, מיותר לציין שכל התהליך הזה היה ארוך ובינתיים אני סובלת מצירים איומים.
יש לציין כי המיילדת ראתה אותי סובלת נורא ושהצירים הולכים ונעשים תכופים ואפילו לא חשבה להציע לי פדיטין. אני מרוב כאבים אפילו שכחתי לבקש הייתם מאמינות? אי אפשר להסביר את זה אבל באותם רגעים איומים פשוט שכחתי כל מה שקרתי בתקופת ההריון ועד היום קשה לי להאמין שלא ביקשתי לפחות טישטוש. בכל אופן ,בינתיים התחלפה המשמרת והגיעה מיילדת אחרת שנראתה נחמדה יותר ומנוסה יותר, המיילדת האנטיפטית עדכנה אותי בכל הקורה לגביי ואמרה לה שאנחנו מחכים לרופא מרדים. אני כבר התפתלתי מכאב כל דקה בערך וכנראה שלמיילדת המנוסה זה נראה קצת מוזר כי אני הרי אמורה להיות בפתיחה של 5 בערך. היא הואילה בטובה לדחוף יד ולבדוק מה המצב ובדיוק כשנכנס הרופא המרדים היא הודיעה לי חגיגית שאני בפתיחה מלאה ולא ניתן להזריק לי אפידורל. אני לא יכולה אפילו לתאר לכן מה עבר לי בראש באותן שניות, בחלומות הכי שחורים שלי לא האמנתי שאני אלד ללא אפידורל, הרי אני חסידת אפידורל מושבעת, כל מה שאפשר- רק שלא יכאב!!, התחלתי לבכות ואמרתי לה שאני לא מוכנה ללדת על חי, היא אמרה לי שאין הרבה מה לעשות הראש כבר כמעט בחוץ והיא יכולה להזריק לי טשטוש, מיד הסכמתי ואכן עכבור דקה הרגשתי מסוממת לגמרי,בינתיים הרגשתי לחץ נורא למטה כאילו אני רוצה לתת צואה לחצתי כמה לחיצות ממושכות הלוות בצעקות שכן אומנם הייתי מטושטשת אך הטשטוש לא ממש הקהה את הכאב ורז הגיח לאוויר העולם במשקל 2460 (כן,כן עם חתך די רציני ותפרים למרות המשקל הנמוך). אח"כ הסתבר שמאחר וזו היתה לידה מואצת (הייתי בחדר לידה בערך שעתיים וחצי בלבד) כנראה שהרחם לא התכווץ כמו שצריך,מה שגרם לדימום רב ולכן היה צורך להכניס אותי לחדר ניתוח ולבצע סקירה של צוואר הרחם (בהרדמה מלאה) על מנת לוודא שהכל בסדר ולא נשאר בפנים כלום. בסופו של דבר הכל הסתדר והיום שבוע וחצי אחרי אני הסדר והילד בסדר. חבל לי מאוד שנאלצתי לסבול כ"כ מאחר והלידה היתה באמת יכולה להיות לידה אידיאלית , גם קצרה וגם ללא כאב לו רק הייתי מבקשת את האפידורל איך שנכנסתי לחדר לידה אך.. אין לבכות על חלב שנשפך ואני מקווה שבפעם הבאה זה יהיה פחות כואב אך מהיר באותה מידה.
לגבי בלינסון- חדרי האשפוז היו נהדרים , כנ"ל לגבי צוות האחיות. אך אני מוכרחה לציין שלגבי מה שהתרחש בחדר לידה בדיעבד הסתבר לי מבעלי שהיו שם מחדלים לא קטנים. זה התחיל במיילדת האנטיפטית שלא טרחה להכין אותי לקראת האפידורל למרות שאמרתי לה שאני כן מעונינת בכך, זה המשיך בכל שכשהמיילדת השניה ראתה שהראש כבר בחוץ היא ביקשה עזרה אך אף אחד לא נכנס לעזור לה ובעלי מצא את עצמו מתפקד כאסיסטנט שלה במקום להתרכז בי (שלא לדבר כל כך שהוא רצה לצלם אך הידיים שלו היו עסוקות בלעזור למיילדת לתפוס לי את הרגליים כי לא היה מי שיעזור), בשלב מסוים נכנסה איזו אחות והמיילדת ביקשה ממנה לפתוח לה מזרק כדי להזריק לי אלחוש מקומי לפני החתך אך האחות סירבה לעשות זאת בגלל שפעם היא נדקרה ממזרק וכך המיילדת שלי נאלצה לפתוח את המזרק עם השיניים. אחרי הלידה בזמן שהייתי בחדר היתוח וסרקו לי את חלל הרחם הודיעו לבעלי שהתינוק (וגם אני אח"כ) נשהה ביולדות ב' , למזלי הוא עלה למחלקה סתם כדי לבדוק ואז הסתבר שהמחלקה מלאה ואני אמורה להיות במסדרון. בעלי סרב לכך בתוקף ואז אמרו לו לחזור שוב למזכירות של חדר לידה ולבקש מהם שיבדקו אם יש מקום ביולדות א', בעלי עשה זאת ואכן הסתבר שיש מקום אז העבירו אותנו. מה יש, אי אפשר היה לבדוק את זה קודם?? מדובר בשיחת טלפון אחת! בכל אופן, אני לא רוצה לשלול את בלינסון, אני עדיין מאמינה שזה חשוב מאוד על איזה צוות נופלים ואני חושבת שמה שקרה יכול היה לקרות בכל בית חולים. אני סיפרתי את סיפורי האישי ושכל אחת תסיק את המסקנות.
לסיכום, תודה לכולן על הפורום הנהדר, העברתן לי את ההריון בכיף ואני כמובן אמשיך לעקוב ולהתייעץ בשאלות לגבי העולל הקטן.
בהצלחה לכולן.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
