|
9/2/2004 7:32
|
אבא
|
מאת:
|
חזרה לעבודה
|
כותרת:
|
אחרי תשעה חודשים בגוף אחד אנחנו נפרדים ובעצם נפגשים יש רגעים שמחכים להם כל החיים מתי ? אנחנו מחזיקים ידיים המתח והכאב אנחנו נותנים לה שם עוד לפני שהיא נולדת מה עושים עכשיו ? היא בוכה היא ישנה היא יונקת היא מגיבה אנחנו מתאהבים בה כל יום מחדש לפעמים אנחנו רוצים לבכות מרוב אושר לפעמים מרוב עייפות וכשהיא מחייכת אלינו וממלמלת בקול מתוק אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו פה (מתוך BLIFE)
אחרי שישה חודשים שהיינו שלושתנו ביחד בבית החלטנו שבת זוגתי תחזור למקום העבודה שנשמר לה ואני אשאר בבית עם המלאכית עד לגיל שנה לפחות ואעבוד במשרות גמישות באופן שיתאפשר לי להיות בבוקר בבית עם המלאכית. היום בבוקר לאחר אינסוף עיכובים, דחיות וביטולים זוגתי הלכה לעבודה. זה היה צריך להתחיל לפני חודשיים בהדרגה אבל תמיד הייתה סיבה לדחות ... ותמיד הדחייה לוותה באושר גדול. שקמתי בבוקר לאחר לילה מתיש שמעתי את השקט בבית. היא הלכה והרגישו את זה. כבר לא נעים להתקשר לעבודה ולהודיע שבשבוע הבא תחזור למרות שהם מבינים ומוכנים לאפשר לחזור מתי שמרגיש נכון ובקצב שמרגיש. המלאכית המשיכה לישון עד מאוחר ולבסוף התעוררה. בבוקר היא תמיד מאושרת והעיניים שלה קורנות משמחה. הבוקר זה היה שונה. היא שמחה אבל הרגישה שזוגתי חסרה. אוכל. מוסיקה ברקע. לפתע מסובבת את הראש ומסתכלת. חשבתי מיד שהיא בודקת אם מישהו נמצא שם ושר. מאוחר יותר שהסתובבנו בבית המלאכית סובבה מדי פעם את הראש לאחור. וחיפשה. הרגשה נוראה. הסברים, חיבוקים ואפילו שיחת טלפון לאמא שתשמע את קולה או תראה תמונות שלה במחשב לא מקלים על ההתמודדות. צריכה את הדבר האמיתי. חשבנו שאיתי זה יהיה לה יותר קל אבל כנראה שלא. צריכה את אמא. ואולי אני הייתי צריך לחזור לעבוד אפילו כל היום וזוגתי להישאר בבית. טיול בתינוכיס ונסיון להרדים את עצמה בכח, שינה קצת משחק ושוב נסיון להרדם. אולי לברוח מההתמודדות. ולפתע – אמא חזרה. התעוררות בן רגע, העיניים מבריקות מאושר, חיבוק חזק, בכי והקלה גדולה.הרבה מחשבות על בית החולים. לידה. תינוקייה. איך לא הבנו מה משמעות ביות מלא. היום אמא נעדרה 5 שעות מתוכן 3 שעות ישנה ועדיין נדמה שזה נצח. בתינוקייה זה היה לילה שלם וכמה שעות במשך היום. לא הבנו. ולמרות שישנה שם רוב הזמן. שהתעוררה זה היה קשה יותר. אכזבה גדולה מהסביבה הקרובה שהסבירה לנו שכדאי לנצל את התינוקייה כי אח"כ בבית ייגמר ה"חופש". המלאכית שתצטרף אלינו בעתיד לא תישן בתינוקייה וגם לא תתרחץ כל יום כמו חצי עוף מתחת לברז בכיור. אני אשמח אם תוכלו לשתף אותנו בניסיונכן ... האם כדאי שזוגתי תחכה בבוקר שהמלאכית תתעורר ואז תלך לעבוד (כדי שלא יווצר מצב בו המלאכית לא רואה אותה מהלילה) ? איך ניתן להקל על הפרידה ? האם יש דרך לבצע את זה בהדרגה ?
עוד משהו ... טוב. לאחר חצי שנה ואינספור נסיונות המלאכית החלה לינוק. מאוד מאוד מרגש לראות שהיא מצליחה וכמה שזה מרגיע אותה.
ועוד שאלה ... המלאכית החלה לחקות אותנו ולמלמל. אני יודע שאני לא הוגה את ההברות בצורה נכונה ולכן הרבה פעמים אינני ברור. רציתי לשאול אם מישהי יודעת למי פונים כדי לקבל הדרכה.
שיהיה לכן יום נפלא !
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|