 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 12/7/2001 1:8 | דניה | מאת: |
|
סיפור הלידה שלי |
כותרת: | |
|
יום רביעי, ה-20/6/01 בדיוק בתאריך המשוער, התעוררתי בשעה 7:00 בבוקר הלכתי לשרותים והרגשתי מים מטפטפים ממני ללא שליטה- עד אז תהיתי איך אבחין אם תהיה לי ירידת מים, באותו הרגע הבנתי שאי אפשר לטעות וזה זה. הערתי את בעלי שבמקרה באותו היום היה בשעה זו בבית, בד"כ הוא כבר בדרך לעבודה. בלי לחץ (מה שלא אופייני לי) יצאנו לבי"ח הלל יפה הממוקם כ-10 דקות נסיעה מביתנו. נכנסנו לחדרי הלידה, בעלי התבקש לחכות בינתיים בחוץ (מה שמאוד הפריע לי). התבקשתי לבצע בדיקת שתן ומייד חוברתי למוניטור (שהראה שאין שום סימן לצירים). לאחר כ-1/2 שעה בדקה אותי אחות, פתיחה קטנה וצוואר רחם מחוק, בינתיים המים מטפטפים כמו ברז דולף שלא נסגר עד הסוף וצירים- איין. ממשיכים להמתין (קשה לי לציין שעות כי באיזה שהוא שלב איבדתי את תחושת הזמן). שוב בדיקה פתיחה של 4 ס"מ, אני נשאלת אם אני רוצה אפידורל בלי להסס הרבה אני אומרת שכן למרות שעד אז לא הרגשתי אפילו צירון קטן אחד אבל אחרי החודש התשיעי הקשה שעבר עליי אין לי כוח לסבול יותר אפילו כאב הכי קטן. מעבירים אותי לחדר מס' 8 שבו תתבצע הלידה וסוף סוף בעלי יכול להיות איתי. מקבלת אותי מילדת בשם בלהה (שם דבר בהלל יפה), שוב מחברים אותי למוניטור שמראה שאין צירים ואז מחליטים לתת פיטוצין דרך הוריד. בינתיים מגיע המרדים שאמור להזריק לי את האפידורל, פעם ראשונה החומר לא משפיע- כנראה שלא חדר למקום הנכון, מבצעים את התהליך שוב הפעם נרדמת לי רק רגל שמאל (עד עכשו אני לא יודעת בוודאות אם זריקת האפידורל השפיעה ממש או לא- אין לי למה להשוות). הפיטוצין מתחיל להשפיע ואני מתחילה להרגיש את כאבי הצירים שבינתיים נסבלים. אני מחוברת מצדי הימני למכשיר לחץ דם (שלמרבה הפלא מראה ערכים תקינים), מוניטור פנימי וחיצוני ובצדי השמאלי מחוברת לפיטוצין, האפידורל ועירוי. כל כמה זמן (להזכירכם, אין לי תחושת זמן) נכנסת בלהה ובודקת פתיחה. הצירים מתחזקים ונעשים תכופים יותר ואני מרגישה לחץ נוראי באזור הישבן. בלהה באב שוב לבדוק ואומרת שהראש מתחיל לרדת, היא אומרת לי לשכב על צד שמאל ולהתחיל לדחוף כל פעם שאני מרגישה ציר. הצירים תכופים יותר ואני דוחפת כמו שבלהה אמרה. עובר זמן בלהה ועוד אחות אומרות לי לשכב על הגב, מרימות לי את הרגליים על הרגליות, צירי הלחץ הורגים אותי ואני דוחפת, (אני מרגישה שהעיניים שלי יוצאות מחוריהן מרוב שאני מתאמצת), אבל אומרים שלא מספיק (בשלב זה אולי היה עוזר קורס ההכנה ללידה שעליו ויתרנו). אין התקדמות, הראש באותו מקום כבר די הרבה זמן, מגיעים 2 רופאים לסייע, אחד מהם לוחץ לי על הבטן עם כל כובד משקלו (מה שמשאיר לי א"כ סימן כחול על הבטן העליונה). ממשיכים להגיד לי, תדחפי תדחפי... אני כבר לא יכולה יותר כוחותיי אזלו. בלהה אומרת לרופאים שכבר שעה וחצי זה המצב. בשלב זה בעלי נכנס ללחץ ופניו מחווירות, הוא מציע לצוות לעשות ניתוח קיסרי, הם צוחקים עליו- הראש כבר כמעט בחוץ. מוציאים את בעלי אל מחוץ לחדר. עכשיו מבינים שהתינוק גדול יותר ממה ששערו, ומתלבטים האם להיעזר בואקום. יש לציין שהרופאים לא מהרו לבצע ואקום וניסינו עוד מס' פעמים בלי, ואז הוחלט בכל זאת להיעזר בואקום – קוראים לרופאת ילדים ממח' הילודים (כך מקובל בלידה מכשירנית). מחברים כיפה לראשו של התינוק ופשוט שואבים אותו החוצה (פחד אלוהים... מזל שבאותו רגע לא יכולתי לחשוב על כלום מרוב סבל, אפילו לא על הסיכונים שכרוכים בלידת הואקום). דחיפה אחת ונאור בחוץ, השעה 14:00, בעלי מוחזר לחדר. ההקלה שהרגשתי באותו רגע היא בלתי ניתנת לתיאור- הכל מאחריי. הרופאה בדקה את נאור שבינתיים התחיל לבכות (רגע ענק) ואמרה ישר שיש לו חולשה ביד ימין, שאלנו בדאגה למה הכוונה והיא הסבירה שזה יכול להסתדר לבד, ואם לא אז עושים טיפולי פיזיוטרפיה, בתחילה די נבהלנו, אבל די מהר הבנו שזה הפיך ושיש פתרון, לנאור יש כתפיים רחבות (כמו של אבא שלו) וכתף אחת נתקעה במהלך הלידה הקשה. משקלו בלידה היה 3,750 ג"ר (בדיוק המשקל שבו אני נולדתי, גם בלידת ואקום לפני 31 שנה). הראו לנו אותו, נישקנו אותו ומייד לקחו אותו. אז הגיע שלב הוצאת השיליה (שנפלטה בלי בעיות), והתפרים, עדיין הייתי מחוברת לאפידורל, כך שלא הרגשתי כלום וגם אם כן אחרי כאבי הלידה הכל "קטן" עליי. השאירו אותי בחדר לידה לשעתיים השגחה, הייתי תשושה אבל שמחה שאני אחרי... בסביבות השעה 17:00 העבירו אותי למח' היולדות שם חיכתה לי משפחתי היקרה והנרגשת. לא קמתי מהמיטה עד בערך 21:00. בסביבות השעה 18:00 הביאו לי את נאור, החזקתי אותו בידיי ונפעמתי מהייצור המושלם שיצא ממני, הוא דומה לשנינו וידע יפה מאוד מה לקחת מכל אחד. זהו, יחסית התאוששתי די מהר, התחלתי להיניק כ- 24 שעות אחרי הלידה. קשה לשבת קשה לקום, השינה על מיטת ביה"ח היא לא שינה, לכן הרגשתי עייפות כל הזמן, אבל... הכל התגמד ונמוג בכל פעם שהחזקתי את נאור בידיי והוא הסתכל לי ישר בתוך העיניים, כאילו בחן אותי. זה המקום לציין את התרשמותי מביה"ח הלל יפה, החל מצוות חדר הלידה, מח' היולדות וכמובן מח' הילודים, אין מספיק מילים בפי לתאר בראש ובראשונה את המקצועיות, המסירות והיחס החם לו זכינו נאור ואני בכל זמן שהותנו שם. מומלץ בחום... אוסיף רק ואומר, לאלו שחושבות על לידת בית: לידיעתכן, לידה כמו שלי אם לא היתה מתבצעת בבי"ח היתה יכולה להסתיים בכי רע. |
תוכן ההודעה: | |
תגובות נוספות
| 12/7/2001 6:26 | מזל טוב, דניה - איימי |  |
| 12/7/2001 8:7 | הרבה מזל טוב לך דניה להולדת נאור. הסיפור הזה עלה בי כמה תהיות.... - נ.ב | |
| 12/7/2001 8:41 | דניה, המון מזל טוב! מאחלת לכם המון אושר והנאה מנאור! (ל"ת) - נטלי | |
| 12/7/2001 9:18 | מזל טוב והרבה הנאה מן הגידול של נאור! לת - תיתי | |
| 12/7/2001 10:18 | לדניה, המון מזל טוב להולדת נאור - דיאנה | |
| 12/7/2001 10:52 | מזל טובים לך לנאור ולאבא שלו... - ריש | |
| 12/7/2001 13:47 | תודה על האיחולים וכמה תגובות - דניה | |
| 12/7/2001 14:27 | דניה מזל טוב ! - תותשדה | |
| 12/7/2001 14:59 | מזל טוב דניה ותודה על השיתוף! (ל"ת) - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית | |
| 12/7/2001 20:9 | מזל טוב דניה ! טוב שהכל עבר בשלום ואת חובקת בן בריא - עמית | |
| 12/7/2001 20:32 | דניה יקרה, מזל טוב, אושר ועושר, ותודה על השיתוף (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ | |
| 12/7/2001 22:16 | מזל טוב אבל לא ממש נשמע כמו שוס - נטע | |
| 13/7/2001 2:17 | and people think that homebirth is dangerous? Hah! - Ilana Shemesh, natural midwife | |