פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
6/3/2004 21:42 לימון מאת:
סיפור הלידה שלי: איך נולדה איילת (עם הצוות המיילד מס' 1 בארץ: ד"ר קרלוס, אילנה שמש ובעלי המדהים!)
כותרת:
אחרי הדיון שהיה פה עם איבי בסוף השבוע, לגבי תחושות האכזבה העצמית לאחר הלידה, תפסתי אומץ, והחלטתי גם אני לשבת ולכתוב את סיפור הלידה של איילת, שנולדה לפני 8 ימים בדיוק. בלי התנצלויות, בלי להרגיש אשמה, ובלי ציניות (היה לי לא קל), הנה הסיפור שלי...

הכל התחיל ביום חמישי בבוקר - דימום קל.
צלצלתי לרופא, ד"ר קרלוס רוזנברג ולמיילדת אילנה שמש, ושניהם פסקו: זה הפקק הרירי. חכי. זה יכול לקחת זמן. כמה דקות אחר כך התחילו צירים קטנים, חלשים ומאד לא סדירים. את היום העברתי בכיף עם חברה: עשינו עוגיות, אכלנו אותן, הבאנו סרט בוידאו, עוד מכונת כביסה אחת... היום עובר בכיף.

בחצות אני מדברת עם ד"ר קרלוס פעם נוספת. יש עוד זמן, אבל הוא מחליט להגיע.
אנחנו 4 אנשים בסלון. אני, זאביק בעלי, איה חברה, וד"ר קרלוס. אני בטוחה שכבר הפתיחה שלי היא בטח 5 ס"מ. ד"ר קרלוס בודק ואומר לי שהמחיקה 80-90 אחוז, והפתיחה 1.5-2 ס"מ.
אני מה זה מתעצבנת. מהבוקר אני עם צירים וזה מה שיש לך להגיד לי?

אני הולכת לעשות אמבטיה. אחר כך הולכת לנוח קצת.
יורדת למטה, השעה 3 בבוקר. הצירים מתחזקים.
עכשיו מתחיל הויכוח: לקרוא לאילנה או לא? אני לא מוכנה לצלצל אליה. היא בפירוש אמרה לחכות.
מחזיקים מעמד עד 6 בבוקר ומתקשרים. אילנה יוצאת לדרך. החברה שלי הולכת הביתה.
כשאילנה מגיעה, היא אומרת לזאביק שילך לישון 4-5 שעות כי יש זמן. אני שוב מתעצבנת, כבר המון זמן עובר. זאביק לא הולך לישון, ואני מה זה מודה לו. אני צריכה אותו לידי.

הזמן לא זז לי, והצירים הולכים ומתחזקים. אילנה דוקרת אותי, דיקור סיני שאמור להקל על הכאבים. זה קצת עוזר לאיזה שעה.
כבר צהרים של יום שישי. אילנה מחליטה לבדוק פתיחה. אני מבקשת ממנה: רק אל תדכאי אותי ותגידי פתיחה של 7. אני רוצה להיות בפתיחה מלאה. היא בודקת. פתיחה של 5.
די!!! נמאס לי. זה לא זז. זה מעצבן!!!!
אילנה מציעה שאלך לעשות אמבטיה.
זאביק לוקח אותי, אני במים. זה לא עוזר, זה מעצבן. אני עייפה. נרדמת במים בין ציר לציר.
מחזיקה ככה עוד איזה חצי שעה. ואז אומרת לזאביק, תקרא לאילנה, אני לא עומדת בזה. אני לא ידעתי שזה כל כך כואב. זה לא בשבילי. אני רוצה להתפנות לבית חולים.
אילנה מגיעה ואני אומרת לה: אני כל כך מצטערת. אני לא יכולה יותר. אני רוצה לעבור לבית חולים.
אילנה אומרת שיש עוד משהו אחד לנסות: פקיעת המים. זה יזרז את השלב הבא. היא מזהירה אותי שהכאב יהיה הרבה יותר חזק, אבל זה יגמר מהר יותר.
זה רגע הגאווה שלי בלידה: במקום לבחור להתפנות, הידיעה הזאת שיש לזה סוף כל כך שימחה אותי. קדימה, אני מחליטה. פוקעים את המים.
במחשבה לאחור, אני כל כך גאה בעצמי. הנה, היתה לי הזדמנות להגיד שאני בוחרת להתפנות ובכל זאת החזקתי מעמד. (זה חשוב למי שקראה את הדיון עם איבי, על כך שאני מרגישה כשלון. זה רגע ההצלחה מבחינתי).
אילנה פוקעת את המים. אני לא מרגישה את הפקיעה עצמה.
אבל אז... מגיעים הצירים האמיתיים.
הו, כמה שזה כואב.
אני מרגישה כמו חיה. מתחילה לצרוח, לשרוט את הקירות. אני לא יכולה.
אילנה מציעה שאעבור לכריעה על 6.
אני עוברת, וצורחת כמו משוגעת. אני מתחננת שיהרגו אותי. מתחננת שיקחו אותי לבית חולים.
[בינתיים, השכנים שומעים וחושבים לעצמם: מסכנה. היא תקועה בפנים ולא הספיקה להגיע לבית חולים. אז היתה מועצת שכנים ליד השער. בעוד שכנה אחת מזמינה אמבולנס, שכן אחר הלך להביא סולם כדי לקפוץ מעל הגדר. ד"ר קרלוס רץ החוצה להרגיע אותם.]
השלב השני מתקדם מהר מאד. תוך מספר רגעים, אני מודיעה לאילנה שאני מתחילה ללחוץ. מרגע זה הכל מרגיש אחרת.
אני לוחצת. זה כבר באמת לא כל כך כואב לי בשלב הזה. אני מרגישה את הראש בפתח, וזה מרגיש לי בדיוק כמו אפינו. ואני כל הזמן אומרת לעצמי, זה האפינו מאתמול בבוקר. זה כלום.
עוד שתי לחיצות, ואילנה פוקדת עלי להפסיק ללחוץ. אני לא יכולה, אז אני ממשיכה ממש חלש, והנה... הראש בחוץ. וואוו! מליון תחושות בבת אחת: אני כל כך עייפה, וכל כך קל לי פתאום, וכל כך קשה לי... הכל כל כך מבולבל.
אחרי עוד כמה שניות אילנה אומרת לי שהיא מעבירה לי התינוק, שאני אתפוס אותו. אני לא יכולה, אני בוכה. אני מרגישה כזאת אמא חרא, שאני אפילו לא יכולה לקחת את התינוק. אני אומרת את זה לאילנה, והיא מרגיעה אותי ואומרת לי: לא לא, זה בסדר. הרבה נשים לא יכולות. הנה אני אעביר לך אותו מתחתייך. תזיזי את הכריות.
אני כבר לא יכולה להתאפק ושואלת: זה בן או בת? (עד אותו רגע לא ידעתי). אף אחד לא בדק, אז אני מזיזה קצת את חבל הטבור ורואה לבד: נולדה לי בת!!!!
אני נשכבת על הצד, ואילנה שמה את התינוקת עלי. ואני מכריזה בקול: כבר יש לה שם. קוראים לה איילת. וזאביק בוכה, והכל כל כך מבולבל. אני לא בוכה, אני לא מצליחה להבין בכלל מה אני מרגישה. אני נורא נבוכה פתאום מכל הצעקות, כי הנה, עברה דקה, ואני בכלל לא זוכרת שכל כך כאב לי. אני תשושה. מחזיקה אותה בקושי.
אחרי עוד כמה רגעים, השיליה יוצאת, ואילנה מראה לנו אותה. זאביק חותך את חבל הטבור.
אילנה מניחה אותה על השד שלי, להנקה. והיא יונקת. כמו גדולה. 30 דקות של יניקה!
אני מסתכלת עליה, ולא מאמינה. וכל כך צריכה לבכות. ואני מתחילה לבכות, והדמעות לא באות לי, רק נשימות כאלה קצרות. והיא כזאת חמודה, וכל כך יפה...
כעבור עוד כחצי שעה, אני קמה, מתלבשת. כולנו אוכלים ארוחת ערב ביחד. ואני עולה למעלה לישון, עם איילת. איזה שקט...

ועכשיו כמה מילים לסיכום:
לאילנה – את גדולה מהחיים. תודה על כך שהחזקת אותי בבית, ולא האמנת לי גם כשצעקתי שאני רוצה פינוי.
לד"ר קרלוס – אם היו לי מספיק מילים לתאר את התחושות שיש לי... מליון תודות, על הליווי לפני ההריון, בזמן ההריון ועל כך שהיית איתנו בלידה. היית דולה וגם רופא. גם חבר וגם אבא. היית איתנו, כל כולך. אנחנו אוהבים אותך מכל הלב.
ולזאביק, בעלי המדהים – שתמך בי כל הזמן. מההפלה של ההריון הראשון, דרך הקשיים, דרך השגעונות שלי בהריון, ועד לסוף המתוק הזה, שקוראים לו איילת. בלעדיך, לא הייתי יולדת.

ולמי שהחזיקה עד לפה – תודה ששמעת את הסיפור שלי.
לימון


תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
6/3/2004  21:55 המון המון מזל טוב! איזה סיפור יפה ומרגש! (ל"ת) - דבי
6/3/2004  21:58 מזל טוב וכל הכבוד לך ולצוות לעניין! (ל"ת) - אחת
6/3/2004  22:3 איזה סיפור מרגש, אני ממש בוכה, בכלל אני גאה בכל אחת ואחת מכן שעושה את זה כך לבד בבית, אני יודעת שאני לא מסוגלת, המון מזל טוב. (ל"ת) - לירון של שקד הדר ויערה
6/3/2004  22:8 לימון יקרה, מזל טוב ואשרייך על היותך מוקפת במעגל הנפלא של האנשים האלו סביבך. (ל"ת) - תמרה
6/3/2004  22:8 מזל טוב לימון מתוקה !!! אני מקווה שהמחיאות כפיים מגיעות עד אלייך... (ל"ת) - זהר
6/3/2004  22:48 לימון - המון מזל טוב ו... - Tamara
6/3/2004  22:55 מרגש...המון מזל טוב. (ל"ת) - לירון
6/3/2004  23:10 לימוןףאני כותבת עם דמעות בעיניים, סיפור לידה מהמם.מזל טוב להולדת המשפחה.ים אושר. (ל"ת) - שיר
7/3/2004  0:35 לימון, מקסימה - איבי
7/3/2004  1:54 מזל טוב ללימון, ולקרלוס- כל הכבוד, אתה מלווה גם לידות?! יישר כוח ליולדת ולמיילדים... (ל"ת) - תמי אמא של ערבה ואלה
7/3/2004  4:4 כל הכבוד לך ! סיפור נפלא ! - גולדי
7/3/2004  6:57 העלית דמעות בעיני! איזה סיפור מרגש! - דניאלה
7/3/2004  7:23 מזל טוב לימון זאביק ואיילת, סיפור מקסים! (ל"ת) - רומי
7/3/2004  7:27 מזל טוב! איזה יופי! תהנו מאיילת. (ל"ת) - איימי
7/3/2004  7:42 גם אני דומעת מהתרגשות - את גיבורה! והנה סיפור הלידה שלך (אני חושבת) מכיוון אחר - annat
7/3/2004  8:8 לימון מדהימה, - נני
7/3/2004  9:18 מזל טוב ענקי! הרבה אושר ונחת מאיילת הקטנה - שירין
7/3/2004  10:58 לימון - איזה יופי!!! ממש ממש מרגש לקרוא. הרבה הרבה מזל טובים!!! (ל"ת) - המדווחת
7/3/2004  11:56 איזה יופי!!!! אני ממש בוכה!!! מאחלת לכם המון מזל טוב!!! הלוואי עליי לידה כזאת קלה וטבעית!!! (ל"ת) - לורן
7/3/2004  12:4 המון מזל טוב, לימון, זאביק ואיילת הטרייה - יסמין
7/3/2004  13:8 כולי צמרמורות. מזל טוב!!! איזו לידה נפלאה. הרבה מזל טוב, בריאות ואושר! (ל"ת) - שרון-ש
7/3/2004  14:1 לימון - מזל טוב המון - במבי
7/3/2004  14:20 איזה סיפור חזק... הרבה אושר ומזל טוב מכל הלב!!! (ל"ת) - חיה של שירי
7/3/2004  14:31 מזל טוב לימון, - קרן (אחרת)
7/3/2004  15:51 מזל טוב!!! אני ממש גאה בך, את נפלאה.. (ל"ת) - רחליקה
7/3/2004  16:23 מזל טוב! איזה סיפור מקסים! מאחלת פוסט קליל.... (ל"ת) - מירי2
7/3/2004  18:31 מזל טוב, הרבה אושר עם איילת וזאביק (ל"ת) - יונית
7/3/2004  19:49 מדהים!!! משל טוב ואהבה לכולכם! (ל"ת) - רינת של עידן
7/3/2004  19:59 את גבורה, בלי להכיר אני מרגישה מיד שאני שמחה שאנו נשים חזקות. איילת - בורכת! (ל"ת) - אפרת מור מילמן
7/3/2004  20:14 מקסים!!! ואת מקסימה. מון מזל טוב לכולכם! (ל"ת) - ליאתיתי
7/3/2004  20:34 תודה לכולן, ובמיוחד לאיבי - לימון
7/3/2004  21:8 לימון-ממש מרגש הסיפור שלך-עד דמעות. כל הכבוד והמון מזל טוב (ל"ת) - פז
8/3/2004  10:28 לימון - איזה כיף! כבר היה שווה. (ל"ת) - איבי
8/3/2004  18:8 Your birth was as true and wonderful as your story. - Ilana Shemesh, natural midwife
8/3/2004  21:24 איזה סיפור נפלא! מזל טוב! המשך מוצלח ואושר (ל"ת) - אורנה *


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש