פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

22/4/2004 15:32 רוי מאת: סיפור הלידה של יואבי- 10 חודשים אחרי...מאוד ארוך כותרת: סיפור הלידה שלי 10 חודשים אחרי וגם זה בקושי את בני הבכור ילדתי בלידה קשה ארוכה ומזוויעה בליס, בקצרה אני אספר שאז... לא הכרתי את הפורום הזה, את כל הידע שלי קראתי בספרים , הייתי הראשונה מבין כל החברה שלנו שהיתה בהריון, והצירים היו במשך 3 ימים , והלידה עצמה 36 שעות ונגמרה בואקום, סבלתי נורא החלפתי מיילדות על ימין ועל שמאל, חוץ מהאחרונה (המלאכית) לא נתקלתי במישהי שהציעה לי איזהי עזרה אני – האסרטיבית החזקה, שעשתה תפקיד קרבי בצבא, שמשיגה מה שהיא רוצה, הייתי חסרת אונים כואבת מותשת ועייפה, במהלך כל הלידה ההיא היה לי חום גבוה, לא הפסקתי להקיא (וגילתי שזה חוזר בכל לידה שלי) והצירים גמרו אותי, נתנו לי אפידורל הפסיקו לי את האפידורל וגם שהתחננתי שימשיכו המרדימה הג'ינג'ית אמרה לי ואני מצטטת כי לעולם לא אשכח: " אני מחליטה למי נותנים אפידורל פה, ואת מספיק זמן כאן וככה את לא מתקדמת ולא תוכלי להרגיש מתי לדחוף"... ילדתי 14 שעות אחרי- למזלי המיילדת המקסימה החליטה שהיא לא מסכימה שאני אסבול יותר- ותאמינו לי שסבלתי. אחרי כן לא יכולתי לחשוב על עוד ילד, גם התאהבתי בבכור (מדהים מדהים איך שוכחים את הסבל ומתאהבים) וגם הודעתי לבעלי אין- ילד אחד וגמרנו- הבא מפונדקאית או אימוץ, וכך השנים עברו להן......... עד שרציתי תינוק, עמריקי גדל לכל החברים שלו בגן כבר היו אחים, ואני שחולה על ילדים ותמיד כל מי שמכיר אותי היה בטוח שיהיו לי 10, לא יכולתי יותר, רציתי עוד אחד כזה קטן, אמנם לא היה לי ברור איך אני אוהב עוד אחד כמו שאני אוהבת את הגדול, אבל מהבטחות של חברות (שעקפו אותי בסיבוב עם עוד אחד ממזמן ) הבנתי שזה יסתדר. ההריון עבר נהדר, לא עליתי הרבה, (9 ק"ג) הרגשתי מצוין אחרי 3 חודשי הבחילות הראשונים, מלבד הפחדה קלה לגבי אגני כליות מורחבים הכל עבר מצוין. לקראת ההריון הזה החלטנו שנעשה הכל כדי לא לסבול כמו מקודם, בעלי אמר לי שכל מה שאפשר לעשות נעשה, החל מרופא טוב שילווה אותנו וכלה במיילדת פרטית או אפילו רופא פרטי (או כמו שהוא אמר money is no object) ובאמת עשינו חריש עמוק, סיורים בבתי חולים מאמרים התקשרתי לנירית שפירא המקסימה שהפנתה אותי, ביקרתי בתה"ש בלניאדו במאיר (אני מכ"ס) שילמתי עבור מיילדת פרטית בלניאדו ועדיין לא הייתי שקטה. החודשים עברו, והמועד התקרב ואני כל אי שקט, אני מרגישה אותו מבפנים בועט מחכה לו,ויודעת שעוד דרך יסורים לפניי, לקראת הסוף גילתי את הפורום ישבתי שעות לקרוא סיפורי לידה, אני חושבת שקראתי את כל סיפורי הלידה עליי אדמות שרק אפשר נפגשתי עם דיאנה אידלמן קרת שמעתי גם ממנה, התחלתי לדבר אליו להאמין בו בדרך שלו, תירגלתי כל מה שאפשר, עד שהגיע המועד ועבר חלף לו אני כנראה נוהגת לא ללדת במועד, בהריון הראשון ילדתי ביום הראשון של שבוע 43, וגם בהריון הזה הימים עברו להם באטיות, ניסינו הכל, עיסוי פטמות, תה פטל , מדרגות , הליכות ואפילו דיקור – כלום, בתוך תוכי חשבתי שאולי זה הפחד שמשתק אותי סוף שבוע 42 יום אחרון, אני מתכתבת פה בפורום עם כמה בנות שנמצאות בשלב שלי ורואה אותן חולפות על פניי ויולדות להן ורק אני עוד מחכה, הציפייה והמתח קשים, הגיע היום האחרון ואני בדרכי לבי"ח אני ובעלי מתלבטים האם לנסוע ללניאדו או ללכת למאיר, חברתי הטובה מתקשרת ומספרת שחברה של אמא שלה מיילדת במאיר נמצאת שם ושניגש קודם לשם (לא יודעת למה היתה לי רתיעה מלניאדו- הייתי מיועדת ללדת עם אביגיל שהיא באמת מקסימה, אבל משהו עצר אותי) (בעצם אולי כי היה יום חמישי והיה לי ברור שאני נכנסת לשישי שבת ולא התחשק לי להיות בלניאדו בימים האלה), החלטנו ללכת למאיר ומקסימום לפרוש באלגנטיות ללניאדו, לא היה לי כח לריב עם עצמי ומשהו משך אותי למאיר שנמצא ממש מרחק 5 דקות נסיעה מהבית. הגענו למאיר ופגשתי את פאולינה שהיתה מקסימה, היה ברור שמזרזים כי שבוע 43 בפתח ומי השפיר לא היו משהו, כולם היו מקסימים (בדיעבד כנראה ידעתי ששם תהיה חוויה מתקנת) , היה לי גם ברור שבמשמרת של פאולינה אני לא יולדת (אלא 3 משמרות אחרי), הסתובבנו ברחבי בי"ח אני עם החומר שמזרז (ברח לי השם), יודעת שכלום לא יזוז , אני מכירה את הגוף שלי מעולה חומרים לא פועלים עלי במהירות, לא הרגשתי כלום, התחלפה לה משמרת והגיעה אליי הרופאה המקסימה דר' רביע (אולי מאייתי את זה אחרת) היא הציעה לי לעבור למחלקת היי ריסק סתם כדי לא להתבאס מלשמוע את כולן יולדות מסביבי, ואני לא אשכח שהיא אמרה לי שהיא שם בשבילי ושבכל דבר בכל שעה אני יכולה לחזור אליה לחדר לידה לשאול ולדבר- היא הייתה מדהימה- התחושה הזו שמישהו דואג לך עודדה אותי, היא באה לבקר אותי עוד פעמיים במחלקה מלבד סבב הרופאים שהיה. וכלום 2.30 התחילו צירונים, ישר זיהיתי אותם חיכיתי שיתגברו ומדדתי את ההבדלים שבהם , קמתי להסתובב במלקה וגילתי שהפקק הריר ירד, הייתי שמחה המהמתי לי בצירים והנעתי את האגן בסיבובים וזה עזר, נכנסתי להתקלח במים החמים עד שהחלטתי להגיד לאחות במחלקה שיש לי צירים, הערתי אותה והיא חיברה אותי למוניטור ו....... לא רואים צירים אני נאנקת לי שם בכאבים וכלום חיכיתי עוד השעה בערך ושוב התחברתי וכלום התקשרתי לבעלי בוכה שיבוא עכשיו , אני רוצה ניתוח קיסרי לא רוצה שיחזור על עצמו המקרה מלידה ראשונה שאמרו לי שלא רואים צירים שאני אחזור הביתה. בעלי שהחליט עם עצמו שהוא פעם לא נותן לזה קרות שוב , רץ למחלקה והביא את דר' רביע המקסימה שנגעה לי בבטן וישר אמרה- מתוקה את בצירים אפשר להרגיש את ההתקשות – יאללא לכי תקלחי שוב במים חמים ונלביש אותך בפיג'מת הבית של המעצב הנודע מאיר- תוך שניה היא קראה למיילדת שהיתה מיועדת להיות שלי ולאחות של המחלקה שליוותה אותי היא חיבקה אותי ונישקה אותי ואמרה שזהו- אני הולכים להפוך את הדברים ועל הלידה הזו אני אספר לכוווווולם כחוויה מדימה- היא היתה כל כך אופטימית שגם אני נדבקתי הגיעה המיילדת שהחליפה את פאולינה ואמרה לי שכבר מגיעה המחליפה שלה כי היא סיימה את המשמרת , וככה הגעתי לחדר מספר 7 (חושבת) מקיאה כל שניה אבל אופטימית, פתיחה של 2 אצבעות צירים כל 4 דקות מתנוענעת לי במעגלים מהמהמת לי בקולות נמוכים (בחיי שזה עזר) משתגעת מכאבים מחכה למיילדת שלי ואז הגיעה יילנה שכבר שמעה את הספור מדר' רביע שבאה להפרד ממני ולהכיר לי דר' שכטר המקסים שיהיה במשמרת בזמן הלידה, והיא הודיעה לי ישר בכניסה לחדר שזהו עד 15.00 אני ילדת כי אחרי זה היא הולכת הביתה, היא ירדה ללות את היולדת ואמרה שהיא כבר באה ואופס ציר נוראי וירידת מים (וכמובן במקביל מקיאה כל הזמן, כבר אין לי מה להקיא) מיילדת מהחדר הסמוך רואה אותי ושואלת איך אפשר להקל עליי, אני מסתכלת על בעלי והוא עליי ושנינו –אפידורל אין בעיה היא אומרת בואי נחבר אותך לאינפוזיה מהירה, תוך שניות היא עוזרת ליל התנקות להחליף חלוק ומחברת אותי לאינפוזית בזק השעה 8.00 אני בפתיחה ממש לא משהו- אבל האפידורל מרגיע אותי אני באופוריה אומרת לבעלי לשים לנו מוזיקה, אני מדברת בטלפון , מתקשרת לאמא שלי להגיד לה שהכל בסדר, הפעם אמרתי לה שלא תבוא כי חבל שתחכה סתם בחוץ שאני אקרא לה שאני אהיה קרובה ללידה, אני יודעת שהיא דואגת, אני עדיין ב-2 אצבעות פתיחה כלום לא מתקדם. פתאום מתחילים לי כאבים אני קוראת לילנה מפחדת ואמרת לה שכואב לי היא קרואת למרדים שמוסיף עוד חומר ומבקשת ממני לשכב על צד שמאל, היא גם מעלה אותי למין מצב ישיבה, אני מרגישה את הרגליים והיא רוצה שאני אזוז כדי לקדם את הדברים קצת, הכאב עובר ואחרי שעה חוזר, אני מיואשת שום דבר לא זז, אנחנו מוסיפים פיטוצין וגם אז כלום , היא מעודדת אותי , אנחנו מדברים והיא מצחיקה אותנו ומספרת לנו איך הזוג בחדר השני מתקדם , אני שומעת את כולם סביבנו יולדים ואני לא מרגישה שזה קורה כואב לי מאוד ואני קוראת לה שוב, היא בודקת אותי ומודיעה לי שאני ב-8 אצבעות פתיחה- בשעה התקדמתי יפה, היא מציעה לתת לי גז צחוק כי אין מה להוסיף לי אפידורל ואני אומרת שלא- אני פריק של שליטה לא מוכנה לגז צחוק שיטשטש אותי, היא יוצאת מהחדר ואומרת שהיא כבר חוזרת והכאבים מטרפים אותי אני אומרת לבעלי "תקרא לה אני רוצה גז צחוק אני רוצה הכל כואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאב לי אני לא יכולה ילנה חוזרת לחדר ובשמחה מכריזה" זהו את יולדת" "אני לא יכולה" "כן, את יכולה, את מצוינת את דוחפת מעולה הנה את תלדי תוך כמה דקות קדימה" אני מבקשת ממנה לא לחתוך אותי ולעסות אותי בשמן שקדים שהבאתי , היא סוגרת את הדלת מעמעמת את האורות, אני מקיאה את נשמתי בפעם המיליון, וחם לי בטרוף, אני מבקשת שיגבירו את המזגן ובעלי החמוד אומר לי שמזגן על 14 מעלות והם קופאים מקור, אני כולי לוהטת וכואב לי נורא, אני מתיישבת בכריעה בעלי מאחור מחזיק בי וילנה יושבת מעודדת אותי, באיזהו שלב אני נשכבת, אני לא יכולה לשבת יותר, אני נשכבת ובסדרת הקאות עמוקות ביותר שדוחפות את התינוק החוצה מצליחה לקדם את הלידה, אני מקיאה והוא מתקדם (מי היה מאמין שלהקיא יעזור לי) , בעלי היקר וילנה משבחים אותי, ואני מרגישה שאני לא יכולה יותר, "אני רואה את הראש יוצא ונכנס קדימה בואי שבי תראי אותו".... אין לי כח לשבת, ואז היא עושה את הדבר המדהים ביותר , היא עוצרת אותי תופסת לי את הידיים ונותנת לי להרגיש את הראש של התינוק שלי- וואו איזה כוחות פתאום נהיו לי , ב-2 לחיצות אני מוציאה אותו את יואבי שלי, המקסים המתוק החמוד המדהים אנחנו שנינו מתרגשים ובוכים, הוא זוחל ויונק, אני מאושרת, ילנה משאירה אותו עליי, היא חתכה אותי קצת בהסכמתי – הוא ענק 3660,, חבל הטבור עדיין מחובר, ובעלי גוזר אותו, אחרי הנקה קצרה הוא עובר לילנה לשקילה קצרצרה וניקוי וחוזר אליי ערום כמו שביקשתי, הוא שקט מסתכל בי בעיניים הקטנות שלו ואני מתאהבת את כל מה שקרה אח"כ אני אספר בפעם אחרת- בקצרה, פתאום הרגשתי חולשה ביקשתי מבעלי שייקח את יואבי כי אני עומדת להתעלף לחץ הדם צנח והדופק כמעט ונעלם וסצינת ER רצינית התחוללה מסביבי, אחרי שייצבו אותי טיפלו בי כמו נסיכה, הייתי 5 ימים בבי"ח במקום יומיים עם חולשה נוראית, השתחררתי עם המוגלובין 8 אחרי עירוי דם, ובנוסף סיפורי גודש חולשה ומחלות שנדבקו אליי בכל מהלך חופשת הלידה זו אכן היתה חוויה מתקנת בעיקר בזכות הצוות המקסים של בי"ח מאיר (דר' רביע,דר' שכטר, ילנה המדהימה, פאולינה, ועוד רופאים שביקר ואותי ודאגו לי גם כשהיייתי במחלקה) יש לי עוד כל כך הרבה מה לספר אבל גם ככה זה ארוך, הלידה הזו אכן היתה חוויה מתקנת אבל את הבאה אני כנראה אצטרך לעשות יותר בהשגחה, הגוף שלי מתקשה ללדת -זאת עובדה אני מודה לכן בנות פורום יקר שהייתן שם בשבילי אני מודה לבעלי המקסים שהיה איתי כל כך לקח לי הרבה זמן לכתוב את כל זה, ובמידה מסוימת אני כותבת בשביל עצמי זה הזמן, ואני בוכה..... תודה תוכן ההודעה: תגובות נוספות 22/4/2004  15:49 רוי, זה היה מרתק - עדה 22/4/2004  16:0 רוי - שיר 22/4/2004  16:2 התרגשתי לקרוא את הסיפור שלך! - לורן 22/4/2004  16:28 רוי יקרה, איזה סיפור מדהים ! - יונת 22/4/2004  16:38 רוי הנפלאה - רינת של עידן 22/4/2004  18:25 רוי - ריגשת אותי עד דמעות ואני בוכה איתך... (ל"ת) - רומי 22/4/2004  18:26 רוי, גם אני בוכה... - annat 22/4/2004  19:21 מדהים וכל הכבוד על הכוח שטמון בך - גלית של רום 22/4/2004  19:41 רוי, איזה מרגש. יש לי דמעות בעיניים. מזל טוב!!! (ל"ת) - ליאורקה 22/4/2004  20:8 מזל טוב רוי, ריגשת אותי וכל הכבוד על הכוחות המדהימים (ל"ת) - יונית 22/4/2004  20:23 רוי יקרה ומדהימה - אפרתי 22/4/2004  21:6 את מדהימה - כל הכבוד על כוחות הנפש והגוף !! - גולדי 22/4/2004  21:17 רוי, הרבה זמן לא קראתי סיפור לידה מרגש כל כך. הרבה אושר לארבעתכם! (ל"ת) - דניאלה 22/4/2004  22:14 לרוי - חיה של שירי 22/4/2004  22:42 שלי בת 3 חד' וחשבתי שאני באיחור אדיר על שלא כתבתי עדיין. טעיתי... (ל"ת) - דנה 23/4/2004  9:22 יו, רוי איזה סיפור מדהים.... - לירון של שקד הדר ויערה 23/4/2004  18:41 רוי, גם אני בוכה, שמחה בשבילך על החוויה המתקנת, תודה על השיתוף, המון אושר!....(ל"ת) (ל"ת) - אורית 23/4/2004  23:12 אוי בנות תודה לכולכן, רק עכשיו נכנסתי וראיתי שהגבתן- אני באמת מאושרת ושוב תודה (ל"ת) - רוי 23/4/2004  23:15 וואי וואי. רוי יקרה... - אההם 24/4/2004  9:28 הי רוי, מזל טוב! - במבי 24/4/2004  14:8 מדהים, בכיתי כל הדרך (ל"ת) - פנינה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש