פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
29/7/2001 16:58 ענת_AB מאת:
לפני שבועים - ילדתי את בני קהת
כותרת:
ילדתי בשבוע 42 לפני שבועיים את בני.
הלידה היתה בתל השומר, הצירים התחילו בשעה 10:00 ביום חמישי, ודי מההתחלה היו כל שתי דקות. בשעה 12:00 יצאנו לבית החולים. רציתי להישאר בבית עוד קצת כי רציתי להיות בטוחה שהפעם זה באמת מגיע (אחרי כמה וכמה פעמים שהגענו לבית החולים ואיך שחיברו אותי למוניטור הצירים נעלמו ). בן זוגי לא היה מוכן להישאר עוד בבית - "אם נחכה עוד קצת את תלדי עוד בבית", ולמרות שהיה ברעיון הזה משהוא מפתה לא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון.
הסתובבתי כמה ימים לפני כן עם פתיחה של 1.5 ס"מ וכשהגעתי לבי"ח הצטערתי לשמוע כי יש פתיחה של 2.5 ס"מ כל הזמן חששתי שהצירים יפסקו.
עם פתיחה כזו לא יכולתי להתקבל לחדר לידה, והסתובבתי שם במסדרונות מתפתלת מרוב כאבים. מילדת אחת ריחמה עליי (לא יודעת את שמה - בכלל מרוב כאבים לא הצלחתי לקרוא את השמות של המילדות האחרות שהיו בלידה שלי)
נתנה לי מגבת ובגדים ושלחה אותי לעשות מקלחת חמה בחדר להקל עליי. מהמקלחת הזו לא רציתי להיפרד. חשבתי לעצמי מה יקרה אם פשוט אעמוד מתחת למים במשך כל הצירים, במילא עם כל העומס שיש במחלקה אף אחד לא ישים לב אליי אם אני לא יתלונן ואולי כשיבדקו כבר אהיה עם פתיחה מלאה.
אחרי כמה זמן נשכבתי במיטה וירדו לי המים. שלחתי את בן זוגי להודיע למילדת.
עכשיו היו מוכנים לקבל אותי למחלקה.
ושוב שלחו אותי למקלחת.
הפעם כבר לא היה לי כוח לעמוד. הכאבים היו נוראיים. התחלתי לצעוק שאני חייבת אפידורל, וכשהגיעה המיילדת (מישהיא אחרת) קצת נרגעתי ואמרתי לה שרציתי ללדת בלי אפידורל אבל נורא קשה לי היא הציעה לי לקבל זריקת טישטוש והסכמתי.
מכאן הכל היה קצת יותר נסבל, קצת הזוי אך משהוא שעוד אפשר לסבול (בקושי)
עכשיו היה תורו של בן זוגי לסבול. הוא לא הבין מה אני רוצה, מילמלתי מילמולים חצאי משפטים.
הרגשתי קצת לבד, העומס במחלקה גדול מה שלא מאפשר למילדות לשהות איתי יותר. בן זוגי מאוד רצה לעזור. אך לי כל כך כאב שלא הצלחתי לעזור לו לעזור לי. (יש לי כמה מסקנות מההתנסות הזו שיפורטו בהמשך)
כשכבר היתה פתיחה מלאה לא שכחתי לבקש שיעסו לי את הפרינאום.
את השמן שכחנו במכונית (בכלל הכנתי תוכנית לידה שגם אותה שכחנו להגיש) חיפשו במחלקה שמן ולבסוף כשמצאו הביאו לי לראות כדי להרגיע אותי.
לבסוף ביום שישי בשעה 7:15 בבוקר ילדתי את בני קהת במשקל 4 ק"ג.
המילדת אמרה לי שהיתה חייבת לחתוך מעט כי נולד לי תינוק די גדול.
ציער אותי לשמוע, אך כשהניחו אותו עליי הייתי מאושרת. בן זוגי סיפר לי אחר-כך שהפנים שלי זהרו מרוב אושר.
חיכו שעה שלמה והשיליה לא יצאה, הכניסו אותי לחדר ניתוח להוציאה. הצוות היה בהלם שהבין שאני ללא הרדמה ושצריכים לעשות לי הרדמה כללית.
בכלל מצאתי את עצמי אחרי הלידה מסבירה לאנשים למה לא רציתי אפידורל.
על מחלקת יולדות נאמר כבר הכל ואין לי מה להוסיף - המקום זוועתי!

מסקנותי מהלידה (לגבי עצמי):
הקורס הכנה ללידה שעברנו בתל השומר לא היה מספק. לא הושם דגש על ההתמודדות עם הכאבים בצירים.
פעם הבאה כנראה אקח תומכת לידה בתשלום כי למרות שבן זוגי רצה לתמוך בי אני זקוקה לעזרה של מישהו חיצוני מקצועי. שאפילו יזכיר לי לנשום, כי מרוב כאב שכחתי לנשום. (מה שהקשה עלי לעבור את הציר)

ועכשיו האתגר הגדול והקשה מכל - גידול הצאצא.
וכבר מהמעט שהתנסינו הדבר לא פשוט!


תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
29/7/2001  17:4 מזל טוב וכל הכבוד לך!!! - הדס
29/7/2001  17:28 מזל טוב!!! - ריש
29/7/2001  17:40 מזל טוב ענת ותודה על הסיפור - דיאנה
29/7/2001  19:59 מזל טוב !!!!! ותודה על הסיפור! - עידיתוש
29/7/2001  19:59 מזל טוב !!!!! ותודה על הסיפור! - עידיתוש
29/7/2001  21:47 מזל טוב, ואנחנו פה כאוזן קשבת ומייעצת (ל"ת) - ענבר
29/7/2001  22:10 מזל טוב וכל הכבוד - עדה
29/7/2001  22:56 המון מזל"ט! איזה שם יפה בחרתם! ל"ת - דנה
30/7/2001  4:49 מזל טוב והרבה בריאות ואושר. ל"ת. - יוליה
30/7/2001  18:28 הרבה תודות על כל האיחולים - ענת_AB
30/7/2001  21:14 ענת יקרה - רותי קרני הורוביץ
30/7/2001  22:4 מזל טוב ענת והרבה נחת! (ל"ת) - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש