|
12/8/2001 13:24
|
אורלי_ו
|
מאת:
|
סיפור הלידה שלי
|
כותרת:
|
ביום ראשון שבוע 41 + 3 הלכתי בבוקר לביקורת שגרתית בתל השומר. בבדיקת הרופאה התברר שיש לי פתיחה של 4 ס"מ ומחיקה של 80%, הרופאה המליצה לעשות זירוז, הרופא שלי כבר המליץ על זירוז ביום חמישי שלפני. אי אפשר לתאר כמה קשה לעמוד בפני כל הלחצים של הרופאים, בעלי ושאר בעלי עניין, במיוחד כשמשתמע מדברי הרופא שאני מסכנת את התינוק בכל מיני סיבוכים, מצוקה עוברית וכו’.למרות העידוד מהפורום, והייעוץ של מיכל בונשטיין, הייתי על סף יאוש, התחלתי להרגיש כאילו הזירוז הוא בלתי נמנע.
בדרך הביתה קנינו שמן קיק, לקחתי מנה ראשונה ב11- לאחר מכן ב12- וב1- ללא כל תוצאות, בסביבות השעה 2 התחילו צירונים, מניסיון העבר לא ייחסתי להם חשיבות (היו לי המון צירים מחודש שביעי לא סדירים וללא כאבים), בסביבות 3:30 התחילו קצת לכאוב, התייעצתי עם מיכל והיא המליצה בכל זאת להיבדק בגלל הפתיחה היחסית גדולה. נכנסתי למקלחת ושם הצירים התחזקו, בסביבות 4:30 התקשרתי לאביבה – תומכת הלידה שלי בתל השומר, והיא המליצה להגיע לתל השומר ואמרה שתפגוש אותנו שם.
כל הדרך התפללתי שזאת לא אזעקת שווא, כל ציר כואב מילא אותי אושר, אולי זה באמת זה.
בסביבות 5:30 נכנסתי למוניטור שאישר שיש לי צירים סדירים, בבדיקה התברר שיש כבר פתיחה 5, והמשפט המשמח, "מותק את בלידה".
בשעה 6:00 נכנסנו עם אביבה לאחד מחדרי הלידה הפרטיים, ולאחר מוניטור של 20 דקות, אביבה אמרה שיש לי שעה להסתובב עד המוניטור הבא. ישבתי על הכדור בערך 15 דקות ושאר הזמן הייתי בג’קוזי. בכל הזמן הזה הצירים הלכו והתחזקו אך עדיין היו נסבלים, נשמתי כמו שמיכל לימדה אותי והתרכזתי חזק בצפייה לסיום הציר, ובהפסקות התרכזתי במנוחה ולא במחשבה על הציר הבא. בשעה 7:30 הגיע הזמן למוניטור, אביבה בדקה אותי שוב ומצאה שאני בפתיחה 9, במהלך הבדיקה פקעו המים, פתאום הרגשתי את הכאב הכי גדול שהרגשתי בימי חיי, נכנסתי להיסטריה ולא הצלחתי לנשום, תפסתי את היד של אלכס והתחננתי שיעשה משהו. למזלי אביבה הרימה את משענת המיטה למצב ישיבה והצלחתי להסדיר את נשימתי (כנראה שגם נגמר הציר), אביבה אמרה שהגיע הזמן ללחוץ ולהתחיל ברגע שאני מוכנה, נשמתי כמה נשימות ארוכות, ואחר מכן הרגשתי רצון עז ללחוץ. את הלחיצות עשיתי ע"פ ההדרכה של מיכל, בזמן הלחיצות יצא ממני קול לא מוכר, והרגשתי את הראש של התינוקת יוצא, בשלב זה אביבה הדריכה אותי מתי ללחוץ, והתינוקת היתה בחוץ.
אביבה נתנה לי את התינוקת ומייד התחלתי להניק. התינוקת היתה איתי כשעה ואח"כ נלקחה ליחידת מעבר (קצת מצטערת שלא התעקשתי שתישאר יותר). לאחר יציאת השליה אביבה בדקה אותי ואישרה שאין קרעים ואין צורך בתפרים.
אם אני משווה את 2 הלידות שעברתי, בלידה הראשונה הייתי בובה על חוט, כשהרופאים והאחיות תפעלו אותי, חברו אותי לחוטים ואפילו הוציאו ממני את התינוק (עם ואקום). הלידה הזו היתה שלי, ושלי בלבד, אני החלטתי כיצד אני רוצה ללדת, ולמרבה ההפתעה עמדתי בזה עד הסוף, גיליתי כוחות שלא חשבתי שהיו בי.
כמה הערות לגבי תל השומר:
ההנקה – קראתי בפורום כבר סיפורים, אבל אני חייבת לומר שלא ידעתי כמה רע המצב.
1. אלכס לקח את התינוקת לאחר הלידה ליחידת המעבר עם ההוראה "הנקה בלבד", לאחר לילה איום שבו הופרדתי מביתי, לקחתי אותה להנקה של 5:30 ומצאתי בדף המעקב תיעוד שקיבלה פורמולה בשעה 2:30, כששאלתי בתינוקיה, התברר שלא היה פתק הנקה בלבד למרות שגם אלכס וגם אביבה ציינו זאת בפניהם.
2. למחרת בארוחת בוקר הגיע עילית משיח להזמין אותנו להרצאה על הנקה, ופלטה משפט בנוסח: "אנחנו פה בתל השומר לא לגמרי בסדר, אפילו אם יש פתק הנקה בלבד פה ושם ידחפו לתינוק בקבוק".
3. באותו יום עברנו למלונית, בלילה השני התינוקת ינקה כמעט 4 שעות עם הפסקות וכל פעם חיפשה עוד, אלכס הלך לתינוקיה להתייעץ אם לתת לה מוצץ, כשאני הגעתי 10 דקות אח"כ שמעתי את האחות באמצע הרצאה על כך שהתינוקת רעבה וצריך לתת לה דחוף בקבוק, היא הסבירה שב72- שעות הראשונות פשוט אין מספיק חלב וחייבים לתת השלמות, ועוד ציטוט "יועצות ההנקה האלה קצת פנטיות, קצת בקבוק אחרי הנקה לא יפגע בהנקה", אני לא טרחתי להגיב, אך בדרכי לחדר זרקתי את הבקבוק שהכינה לנו. למחרת בשחרור שמעתי אמא אחרת מקבלת את אותה ההרצאה בתוספת בקבוק. מאז כמובן ההנקה הולכת מצויין.
אם לא היה לי ידע מוקדם בנושא, סביר להניח שהייתי משתכנעת בעיקר שמשתמע מדבריה: את לא מספיקה לתינוק שלך, הוא במצוקה וזקוק למזון – איזה אמא יכולה לעמוד בזה.
מלונית – מאוד מקומם כמה כסף צריך להוציא כשכל משרציתי הוא ביות מלא. אך אם כבר לא היה עדיף משהו קצת יותר בית הבראה, ולא מקום מלוקק, עם אוכל של אפרופו (סנדוויצים ופיצה מרגריטה). אפילו דרישה מינימלית לאם אחרי לידה, מקלחת יד צמודה לשירותים, שקיימת אפילו במחלקה הרגילה, אין.
הערת אגב, הדבר שהכי הדהים אותי באמהות אחרות הוא אם כבר שילמתם על המלונית למה להשאיר את התינוק בתינוקיה ולא בחדר.
לסיכום אני מאושרת מהתינוקת המדהימה, שאגב אין לה שם עדיין, מכך שהלידה היתה כמו שדמיינתי. והמסקנה האישית שלי שלא מדגישים מספיק את חשיבות ההכנה הנפשית ללידה, מעבר לכל ההכנות הפיסיות. בלידה זו לאחר כמה פגישות אצל מיכל בלושטיין באתי מוכנה עם כוחות נפשיים, ידיעה לקראת מה אני הולכת וכלים להתמודד עם הכאבים ולדעתי זה משהפך את הלידה לחויה חיובית כל כך.
תודה לכולכן על כל התמיכה במיוחד לקראת הסוף. אני מרגישה שהפורום הזה היה חלק מרכזי בשינוי שעברתי.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
