פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

19/8/2001 18:50 ענת_פ מאת: סיפור הלידה של יואבי. כותרת: עוד ביום שלפני (9/8/01) הרגשתי מוזר. לא יודעת לתאר בדיוק את ההרגשה, אבל כל הזמן היו לי מעין הרגשה של שלשול, צירונים לא כואבים במיוחד והרבה הרבה בעיטות של העובר "מתחת לחגורה" - ממש בקו השיער. לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות כי בימים האחרונים העובר גם ככה היה פעיל מאוד, והצירים נמשכו כבר שבועיים. היות ואני עובדת בתל השומר כל היום הסתובבה לי המחשבה בראש ללכת להיבדק, אבל התאפקתי. ידעתי שבכל מקרה זה בטח שוב "אזעקת שווא" וגם אם לא אז הצירים לא כואבים ולא מתחזקים אז ישלחו אותי הביתה. כשחזרתי הביתה מעבודה (בערך 17:00) שמתי לב שהבטן ממש ירדה. היא הייתה ממש נפולה ומלמעלה היא ירדה כמעט עד הפופיק. אבל גם אז לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות כי הסתובבתי עם בטן נמוכה כבר כ- 4 שבועות. כל הערב העניינים לא התקדמו לשום מקום. רק תנועות העובר התחזקו ונהיו ממש כואבים ובלתי נסבלים. ניסיתי לעשות אפי-נו ואז קרה דבר שמאוד הפחיד אותי - תנועות העובר דחפו את הבלון החוצה. גם לפני זה הרגשתי לעיתים תנועות בזמן האימון, אבל הפעם הרגשתי שהעובר ממש דוחף את הבלון. חוץ מזה הערב עבר בלי הרבה הפתעות והלכתי לישון ב 22:30. זמן די רגיל בשבילי. ב 00:30 קמתי כשיגרה לשירותים. איך שהתיישבתי על המיטה הרגשתי שהתחתונים מתחילים להתמלא במשהו חמים. קמתי בכוונה לרוץ לשירותים אבל בחצי הדרך תפס אותי שיטפון שלא יכולתי לזוז מהמקום. למרות שהייתי ישנונית ומבוהלת ישר הבנתי שזו היא התחלה של הסוף - ירידת מים! מיד הערתי את בעלי והמשכתי בדרכי לשירותים (השיטפון עוד לא נגמר!). שם הייתה לי יציאה שאני לא זוכרת הרבה כאלה - יכול להיות מהלחץ, יכול להיות כסימן ללידה קרבה... והמים ממשיכים לזרום... תוך כדי זה אני נותנת הוראות אחרונות לבעלי מה עוד לא הכנסנו לתיק ותוך רבע שעה היינו בחוץ (אני עדיין עם זרימה בין הרגליים ובלי צירים). השעה 1:10. הגענו לבי"ח תה"ש. מקבלת אותי מיילדת חמודה בשם טיה (שמעתי עליה המון וביקשתי בליבי שהיא תספיק ליילד אותי עד גמר המשמרת). עושים לי מוניטור של שעה ותוך כדי בדקו את הפתיחה פעמיים. ב 1:30 היה 2 ס"מ ו- 60% מחיקה, ב 2:00 - 3 ס"מ ו- 80% מחיקה. להפתעתי הרבה ראיתי גם צירים די סדירים במוניטור. בבטן לא הרגשתי כמעט כלום. למרות הפתיחה בגלל שזו היא לידה ראשונה ובגלל שהיה הרבה לחץ ולידות "יותר מתקדמות" הוציאו אותי מחדר מוניטור להמתנה. בזמן ההמתנה שנמשך כשעה התחלתי להרגיש צירים שהלכו והתגברו אבל לא היו סדירים. ב 3:00 חזרנו לדלפק הקבלה והזעקנו מיילדת. עשיתי חוקן ואמרו לי שכל חדרי הלידה תפוסים וכנראה "יש משהו באוויר" כי 5 או 6 בנות באו באותו לילה עם ירידת מים. עוברים להם הדקות ואני מרגישה שהצירים מתחזקים מציר לציר ואני כבר לא יכולה לדבר בזמן הציר. מיילדת (פנינה) ראתה את זה וישר פתחו לי חדר שבדרך כלל לא משתמשים בו, אלא ללידות פרטיות (חדר גדול עם ג'קוזי). החלפתי את הבגדים שלי לחלוקים המהממים של חדר לידה והכירו לי מיילדת בשם אסתר. מסתבר שטיה שכ"כ רציתי אותה הייתה באותו לילה רק בקבלה. השעה הייתה כמעט 4 בבוקר. הייתי מותשת מלילה בלי שינה, מתרגשת ממה שהולך לקרות וכאובה מאוד מצירים שרק הלכו והתגברו. אסתר אמרה לי שאם אני רוצה אפידורל אני צריכה לקבל לפני כן שקית שלמה של אינפוזיה. מיד הסכמתי ולקראת 5:00 הייתי כבר עם אפידורל. רגועה, עייפה, אבל בכל זאת מתקשה לישון מרוב התרגשות וציפייה. עם קבלת אפידורל הצירים כמעט נעצרו. וכשבדקו אותי ב- 6:00 הייתי עם פתיחה 5 ס"מ. אסתר זרקה משהו על זירוז, אבל השאירה אותי בינתיים לראות איך יתפתחו הדברים. ב 7:00 הייתי כבר עם פתיחה 7 ומחיקה מלאה. מעניין שאני עדיין עם צירים לא סדירים לחלוטין. התחלפה המשמרת. אסתי הלכה וקיבלה אותי מיילדת חמודה. מה שמצחיק שאני לא יודעת את שמה. היא הייתה בלי תג עובד ולא הציגה את עצמה. בעלי אומר שקוראים לה יהודית ואני אומרת שקוראים לה סימה. אחרי החלפת משמרת כולם הלכו כנראה לפגישת בוקר או איך שהם קוראים לזה ועד 8:20 לא בדקו אותי בכלל. 8:20 - פתיחה 9 ס"מ! והרופא מבטיח שתוך שעה-שעתיים תתחיל הלידה. אני הייתי די מופתעת כי לפתיחה מלאה נשאר ס"מ אחד ולא היה הגיוני שזה ייקח עוד שעתיים. פה אני חייבת לעצור ולהגיד שתי מילים על בעלי. הוא היה איתי לאורך כל הלידה כולל כל השלבים שלה. עזר לי וחיזק אותי כמו שבחיים לא ציפיתי. הוא לא ישן לאורך כל הלידה. הזכיר לי איך לנשום והחזיק לי את היד בצירים הכואבים, רץ לקרוא למיילדת כל פעם שהייתי לחוצה שמשהו לא בסדר, תמך בי ועודד אותי לאורך כל השלב של יציאת התינוק. העזרה שלו לא משתווה לשום עזרה שיכולתי לצפות לה. אז כאמור אני עם פתיחה של 9 והבטיחו לנו לפחות עוד שעה. בעלי היקר רעב נורא והולך לחפש לאכול משהו. השעה 8:40. הרגשתי פתאום לחץ אדיר בפי התבעת והנרתיק (אפידורל לא השפיע על איזור המפשעות ובכלל הלך ונחלש למרות שלחצתי על הלחצן). חיכיתי כמה דקות בא עוד לחץ, יותר חזק מהקודם. אני עדיין בספק (לידה ראשונה!) ובהיסטריה שבעלי הולך לפספס את הלידה קוראת למיילדת. אחרי 2 דקות שנראו לי כמו נצח הגיעה מישהי בחלוק לבן שאלה מה קרה והלכה לקרוא למיילדת. עד שהיא מצאה את המיילדת בעלי חזר. כל הסיפור הזה - עד שהיא הגיעה - לקח 10 דקות, אבל נראה לי שעברו שעות. בזמן הזה הרגשתי עוד כמה לחצים כאלה. השעה 8:55. היא הרימה לי את הרגליים לחזה ואמרה לדחוף. דחפתי. היא שאלה את בעלי אם הוא רואה את הראש. הוא ראה. עוד כמה דחיפות. בחיים לא חשבתי שזה כ"כ קשה. אני עם תחושה מלאה במפשעות, דוחפת ומרגישה שזה לא יוצא. הנה כבר כמעט יצא, הציר נגמר, והראש שוב נכנס פנימה. לא ספרתי את הדחיפות, אבל באיזה שהוא שלב הרגשתי שריטה בצד ימין של הפות. בהתחלה לא הבנתי מה זה. בפעם השניה הבנתי טוב מאוד. מה שפחדתי ממנו יותר מכל - החתך. היא עשתה לי אותו על בשר טרי בלי שום הרדמה ובלי שום התראה מראש. כמעט התחלתי לבכות אבל לא היה זמן. רציתי שהוא יצא כבר ומיד שכחתי מהכאבים. זה באמת היה קרוב עוד 2-3 דחיפות ובעזרת החתך ועיסוי פירינאום האוצר שלנו יצא לאוויר העולם. השעה הייתה 9:15 בבוקר. 10 באוגוסט 2001. המיילדת הניחה לי אותו ישר על הבטן. כולו מכוסה ורניקס עם גולה על הראש. המיילדת הסבירה שזו בצקת קטנה כי הוא היה תקוע לי בזוית לא טובה ובגלל זה היא עשתה את החתך. ייצור כזה חמוד עוד לא ראיתי בעולם! אני לא יודעת איך לתאר את ההרגשה הזו. מי שלא יודעת - מפסידה. זה אושר ששום דבר אחר לא משתווה עליו ואהבה שפורצת את כל הגבולות שלא דומה לשום אהבה אחרת שחוויתי בחיים. טוב, בכל ספר רשום שלידה לא מסתיימת ביציאה של התינוק, אז אני חייבת לכתוב גם את ההמשך. בעלי חתך את חבל הטבור, מיילדת נגבה את יואבי, שקלה אותו - 3130 גר', עטפה בשמיכה והביאה אותו שוב. איפה שהוא באמצע - תוך 10 דקות מאז יציאת התינוק היא משכה בחבל הטבור והשלייה יצאה תוך שניה. כשתפרו אותי הרופאה לא האמינה לי שהאפידורל נגמר. טוב שהסכימה לתת הרדמה מקומית. היא גם לא האמינה שלידה ראשונה שהתחילה בירידת מים התפתחה כ"כ מהר והזהירה אותי שבלידות הבאות אני יכולה ללדת באוטו. כל הסיפור נגמר ב 4 תפרים (לא כולל תפרים פנימיים) שעכשיו (15/8) אני כבר לא מרגישה אותם. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 19/8/2001  19:0 מזל טוב והרבה הנאה מיואבי - דיאנה 19/8/2001  22:9 מזל טוב, מזל טוב, הרבה נחת! ל"ת - תותשדה 19/8/2001  22:14 רוב מזל טוב והרבה אושר! (ל"ת) - ענבר 19/8/2001  22:50 איזה כיף,עוד תינוקי קטן חדש! רק אושר ובריאות! ל"ת - דנה 20/8/2001  1:17 ענת יקרה, מזל טוב ושפע ברכות - רותי קרני הורוביץ 20/8/2001  8:33 מזל"ט..........ואגב - ריש 20/8/2001  14:57 מזל טוב והרבה כיף ביחד! (ל"ת) - ענת ב 20/8/2001  18:30 רותי יקרה! למרות החויה החדשה וחוסר זמן שאלת הפירינאום לא עוזבת גם אותי - ענת_פ 20/8/2001  23:58 השריטה - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש