אמנם קצת באיחור אבל לקח לי שבועיים להתארגן . אז - לפני שבועיים אחרי חודש אחרון מייגע עם דלקת חריפה בדרכי השתן ובעקבות זאת בריחת שתן (סיפור שאני מכירה מההריון הקודם שלי)הוא נולד - המתוק הקטן הזה "עידו" אח לגיא בן ה-3. ביום ראשון לפני ראש השנה (יום רביעי) הרגשתי צירים כל 7-10 דקות , שממש כאבו לי . חיכיתי כל הבוקר ובהצהרים החלטנו לגשת למיון יולדות . והפלא ופלא אחרי חצי שעה במיון הצירים חלפו להם . הרופא החליט להשאיר אותי להשגחה, שנמשכה עד לערב החג. הלידה הקודמת שלי הסתיימה בקיסרי ובמהלך כל השהות שלי במחלקה רמזו לי שגם הפעם זה יגמר כך. אני החלטתי שעוד חווית לידה כמו הקודמת אני לא מוכנה לעבור והפעם אני חייבת לעצמי חווית לידה אחרת . אי לכך בכל פעם שאיזה שהוא רופא רק הגה את המילה קיסרי מייד הדפתי אותו, וביום רביעי ערב החג חתמתי על סירוב אישפוז והביתה! חולפים להם עוד 3 ימים וביום ראשון לפנות בוקר אני מרגישה שוב צירים - רק שאני לא יודעת אם זה אותו סיפור כמו בפעם הקודמת ,ומחליטה בליבי " עד שאני לא רואה אוזניים" אני לא הולכת ! בערך ב4- הבנתי שזהו זה הערתי את בעלי וקדימה לבית החולים. הגענו עם פתיחה של 6 אצבעות מחיקה של % 90 - אך לא הייתה מיטה פנוייה בתוך חדר לידה - המיילדת הנחמדה שקבלה אותי התחילה להסביר לי על "כל מה שהולך לקרות" ולמרות שזו הלידה השנייה,כאמור, החלטתי להקשיב לה - להעביר את הזמן. היא אמרה כמה דברים מאוד נכונים שבדיעבד לא ידעתיומאוד עזרו לי: - צירי לחץ לא כואבים , המאמץ הגופני קשה ,התרכזות בלחיצה ובנשימה מאוד מקלה ועוזרת להתקדמות. - לכל ציר יש שיא , שלמעשה הוא הכי כואב , לפני זה פחות וגם אחרי זה פחות. המחשבה שהשיא מאחורי מאוד עודדה אותי בזמן הצירים האחרונים.
טוב אחרי כחצי שעה התפנתה מיטה , אני כבר מאוד כואבת (מיבבת לבעלי למה ללא הקשבתי לרופא והסכמתי לקיסרי) מבקשת איפידורל , המילדת מסבירה לי שצריך לקבל נוזלים קודם ומחברת אותי ודרך אגב היא אומרת לי בואי נבדוק אותך:פתיחה מלאה מחיקה מלאה, שום איפידורל ללחוץ. היא לקחת את היד שלי הכניסה אותה פנימה ונתנה לי להרגיש עד כמה הראש קרוב. לחצתי . אחרי 3 לחיצות פתאום הגיח לו הראש ובלחיצה הבאה הוא היה בחוץ. זה פשוט היה מדהים . לא האמנתי שהוא יצא כל כך מהר. ב-6 הגענו 7.30הוא היה בחוץ. אחרי כל ההכנות והסיפורים , הכנתי את עצמי לקטסטרופה וזה פשוט היה גן עדן. בחלומות הכי טובים שלי לא האמנתי שאפשר גם אחרת.
זהו קצת תפרים ( אני לא מעיזה להתלונן) ברית ומה שנותר עכשיו זה להנות ממנו.
השאלה שלי - למעשה (על פי בית החולים) תינוק בן שבועיים אמור לאכול בערך כל 3-4 שעות בין 50-90 סמק. אבל ביומים האחרונים אני לא כל כך מצליחה לארגן אותו והוא כל שעה וחצי אוכל 30 -40 . האם צריך "למשוך" אותו, או לאפשר לו לאכול מתי שהוא רוצה? אם כן אך עושים זאת ?
תודה אושרית.
|
תוכן ההודעה:
|