29/11/2004 21:56
|
דבורי
|
מאת:
|
ואו!! איזה כייף לקרוא את הברכות שלכן :))
|
כותרת:
|
שלום לכולכן,
(רוניתי, את עוד כאן?) אז זהו, חזרנו אתמול הביתה והתיישבתי לזמן קצר.
קודם כל, תודה ע נ ק י ת לכולכן. איזה כייף לקרוא הן את התגובות על הודעתי בהתחלת הלידה, והן על הודעתה של ענבל שעדכנה לגבינו. אני מקווה עוד להתייחס באופן יותר אישי, אבל בינתיים ממש תודה לכולכן. זה מחמם את הלב ומרגש מאוד.
אז בקיצור, הנה ההמשך להודעתי http://www.leida.co.il/message.asp?qt=30660
אחרי שכתבתי לכם על הצירים כל 7 דקות...המצב לא ממש השתנה וב-22:00 אחותי וגם ארנו ניסו לנוח. ניסיתי גם, אבל זה היה ממש מרגיז להירדם לכמה דקות ולקום מהר כדי להספיק לשנות תנוחה להעביר את הציר. אז באיזשהו שלב אחותי הציעה לי לעשות אמבטיה, ושאולי זה יקל על הכאבים. באמבטיה הרגשתי איך הצירים התגברו ובאו בתכיפות יותר גדולה. נשארתי ל3 צירים והחלטתי שהגיע הזמן לזוז. הודעתי לחמולה שהולכים. התקשרנו לאחי שיגיע למשמרת לילה עם נעימה וזזנו.
יצאנו כשהצירים הגיעו בערך כל 5-6 דקות, אבל היתה לי הרגשה שאנחנו ממש מתקדמים. הגענו לבילינסון קצת לפני 24:00. בשלב הזה היו לי צירים בערך כל דקה (לקח לנו אולי 10 דקות להגיע).
קיבלה אותנו אחות מכשפה שניסתה לזרוק את אחותי מהחדר ואחרי זה דחפה ידיים באגרסיביות וברוטליות. צעקתי לה שתחכה שניה ותיתן לי רגע להירגע, שתצא שניה כי היא מכאיבה לי והיא לא רק שלא התיחסה אלא דחפה עוד והדביקה אותי לקיר. התפרקתי. עד אז הייתי ממש גיבורה, החזקתי מעמד יופי והרגשתי ממש בשליטה. יצאתי ממנה והרגשתי כמו אחרי אונס. מיררתי בבכי וניסיתי להבין למה היא היתה צריכה להיות כל כך @###)*&&&& ?? בכל מקרה, היא התחילה לצעוק שיש פה מישהי עם ראש בין הרגליים ובלה בלה בלה (ובגלל זה היא היתה צריכה לאנוס אותי), היגענו לחדר לידה. בבדיקה שם התברר שזה 9.5 ס"מ.
טוב, שם כבר אין הרבה מה לתאר. ב,24:20 התחילה המיילדת בחדר לידה לכתוב את כל הפרטים שלנו, וב-24:48 נולדה הקטנה. בגדול, ממש כמה דקות אחרי שנכנסנו לחדר לידה התחילו לי צירי הלחץ. המיילדת רצתה לסיים לכתוב את כל הפרטים ולכן לקחה את הזמן וביקשה לא לדחוף. היה קשה. כשהגיע הזמן לדחוף, נו, מה אני אגיד? נישאר אופטימיים ואגיד שלפחות ב"ה זה היה קצר. היה שלב באמצע שאני זוכרת שאמרתי להם, חצי בצחוק וחצי ברצינות : "o.k, this was fun, can we continue tomorrow?? "
בחדר התאוששות ארנו גילה לי שכמעט הוצאתי לו את היד מהכתף (היא כבר יצאה לפני כמה שנים וזה נשאר רגיש)... נדמה לי שזו היתה אפרת של..(?)שאמרה שהיא ניסתה לא לצעוק ואמרו לה שזה עוזר, ובאמת זה עזר. אז ככה זה היה גם אצלי. בהתחלה נשכתי את השפתיים והוצאתי אויר, אבל אח"כ אחותי אמרה שאני חוסמת וקדימה לצעוק, אז צעקתי (יותר נשמעתי כמו מישהי שחווה אורגזמה, זה מה שהיא הציעה, מין אההההה כזה...;)
זהו. אנחנו אחרי. בינתיים, זוהי ההשוואה: נעימה היתה פעילה כעוברית ונישארה פעילה. לא היה לה סבלנות לינוק ונלחמנו הרבה זמן. אחרי הלידה, הייתי עם טחורים, תפרים, דימום חודש וחצי וכל מה שיש בד"כ. עכשיו? לידה מהירה, יחסית קלה. טיבעית לגמרי. עוברית רגועה ושלווה. תינוקת רגועה ושלווה (טפו טפו טפו) תפרון קטן, אין כאבים כמעט, אין דימום כמעט. לא מרגישה שעברתי לידה. רק עייפות וחוסר בשעות שינה.
ב"ה. ובזכות אחותי, ארנו, וגם אתן (באמת!!) הכל עבר בצורה חלקה. הלוואי על כולכן לידות מהירות, חלקות שמסתיימות עם מינימום כאבים, ידיים מלאות ובריאות לכולם.
ענבל, תודה שעדכנת את כולם. ורוניתי נשמה, אם את עוד כאן, מחזיקה לך אצבעות. אשתדל להתקשר אליך מחר.
תודה לכולכן על כל הברכות והאיחולים. אתן נהדרות, כייף לחזור הביתה. דבי, לוני, וכל שאר הבנות שעברו חוויות דומות או מנסות להצטרף למעגל ההריוניות - חשבתי עליכן בלידה. מאחלת לכם לעבור את החוויה המדהימה הזו במלואה עם כל הברכה הנ"ל, ובקרוב.
בריאות ושימחה לכולכן :)
דבורי
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|