פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

11/9/2001 15:30 הדס מאת: שלום לכולן... אני אחרי לידה! כותרת: הפעם סיבת ההעדרות מהפורום מוצדקת לחלוטין. סוף סוף ילדתי בן מתוק לאחר הריון ארוך ומתיש. זהו סיפור לידה, שהיא אינה חוויה מתקנת, כי למה שקרה לנו לפני שנה אין תיקון ואין כפרה. אבל זהו סיפור עם סוף טוב, ואני מקווה שכל מי שקוראת אותו וחוותה בעבר סיפור של IUFD תראה בו תקווה. בשבוע שעבר, לאחר שכל נסיונות הזרוז הטבעיים לא הועילו, כבר עיכלתי שפיטוצין אני אקבל כדי ללדת. השאלה היא מה תהיה נקודת הפתיחה (תרתי משמע) בחדר לידה. הרופא עשה לי סטריפינג ביום רביעי, וביום חמישי נפגשתי עם ענת המיילדת (שגרה ליד מודיעין והיא גם משתתפת בפורום) והיא נתנה לי קצת עזרה בנושא ההומאופטי (מינון יותר טוב של כדורים מזרזים) וגם עיסוי צוואר הרחם עם שמן נר הלילה. ביום שישי בבוקר הרופא בודק ואומר "טוב, את כבר 4 ס"מ, מצידי את יכולה ללכת ללדת. בואי נתקשר לאביבה" - שהיא המיילדת שלי. מהר התקשרתי לעמי (בעלי/אישי/בן זוגי/חברשלי/כרית הדמעות שלי) קצת בכיתי לו בטלפון מהלחץ שזה פתאום קרוב כ"כ, חזרתי הביתה, ארזנו דברים אחרונים והודענו להורי שיקחו את רותם מהגן. ברגע האחרון נזכרתי לקחת מיץ ענבים לבן מהמקרר (שעוד ישמש אותנו - ובגדול!). בחדר לידה הכל הולך לפי לו"ז מאד רגוע. עד שבודקים, עד שקוראים, וכו... נכנסנו אמנם בשעה 13:30 לחדר לידה (בתה"ש) אבל רק בשעה 15:00 הרופאה התפנתה להגיע אלינו ולבדוק ולאשר פיטוצין. בשעה וחצי שהמתנו לה פשוט ישבנו בחדר וחייכנו אחד אל השני (עמי, אביבה ואני). הרופאה מגיעה ובודקת אותי - ואומרת - התינוק מעט גבוה אבל את כבר בחמישה ס"מ פתיחה. אם נפקע מי שפיר ונכניס מעט פיטוצין - את יולדת. כמעט בכיתי מהתרגשות. מה זה פתאום 5 ס"מ? אפילו לא קפצתי על הכדור... אמרתי לאביבה שאמנם תכננו שהמים יפקעו מעצמם אבל - זה עשה לנו תחושה של התקדמות ומרץ אז לא שללנו. התחלנו עם הפיטוצין. ההתחלה מאד רגועה. הצירים ממש לא כואבים ואנחנו ממשיכים לחייך אחד אל השני. אחרי כמה זמן (אין לי מושג כמה) הצירים כמובן מתגברים בעצמתם - ואני שורדת. אביבה מנחה אותי בנשימות ולא מרפה ממני. אני תופסת נקודות להתמקד בהם (ממש עוזר!) - החרסינה עם התמנון ע"י הג'קוזי והמשקפיים של עמי. כל אותו הזמן אני בישיבה מזרחית על המיטה, נתמכת ע"י הכריתי מאחורה. בין הצירים אני עוצמת עיניים. הרופאה מגיעה שוב ובודקת - עדיין באזור ה - 5 ס"מ. מחליטים לפקוע מי שפיר. המים יוצאים צלולים ("מי נוי" כדברי אביבה) ואותי זה מחזק ומעודד. הצירים מתגברים ואחרי כמה צירים שאני יושבת, אביבה מעודדת אותי לכרוע על שש או להשען על משענת המיטה. כל ציר אני מתפתלת ומשנה תנוחות עד שאני מגיעה למין שילוב של חתול שנשען על המיטה. כל אותו הזמן אני עם מוניטור (שחייבים כשיש פיטוצין) אבל להפתעתי הוא בכלל לא מפריע לי! הדופק של העובר מאד מנחה אותי וחשוב לי. כשאני מסתובבת ומתפתלת המוניטור מאבד מקום אבל זה לא מפריע לאף אחד. הצירים הבאים מלווים בהמון צעקות שלי ונהמות. זה עוזר אבל קצת מפריע לנשום אז אביבה קצת מנחה אותי לגבי הנשימות. כשאני נושמת טוב ועמוק, וסדיר - הדופק של העובר הוא טוב. כשאני שוכחת לנשום - יש האטות. זה ממש מכניס אותי לנשימות סדירות. בצירים הכי כואבים מה שגורם לי לנשום זה הידיעה שזה טוב לעובר. אביבה מזכירה לי את זה כל הזמן וזה ממש טוב. אחרת אני שוכחת ומתכווצת מכאב. בבדיקה הבאה - 8 ס"מ. כמעט שלפנו שמפניה. איך 8 ס"מ אחרי כ"כ קצת זמן? אולם, הראש עדיין מאד גבוה ומתקשה לרדת. אני קצת לוחצת כדי שהוא ירד ואביבה מנסה לקדם את הצוואר קדימה כדי לעזור לו אבל זה מאד כואב לי. זה השלב שמתחיל להיות לי מאד מאד מאד קשה וכואב. התינוק לא מתקדם כלפי מטה, ההאטות בדופק יותר משמעותיות ואני מרגישה שכל האגן בוער. נכנסת פתאום רופאה (שלא אהבתי מביקור קודם בתה"ש) ושואלת משהו - אני שואגת עליה "לא לדבר, לצאת החוצה". אני עם הגב לעמי (למזלו) ולא רואה איך הוא נשפך מצחוק. אביבה מסתובבת לכיוון הרופאה כדי שאני לא אראה שגם היא קצת צוחקת. הרופאה ברחה החוצה... נורא כואב לי עכשיו וקשה לי לנשום. ההאטות בדופק ממש מפריעות לי. אני בלחץ שמשהו לא בסדר. אביבה מרגיעה שזה נורמלי אבל אני מתקשה מאד להרגע. כולי זיעה. השיער שלי ממש רטוב. אביבה נותנת לי קצת חמצן וזה עוזר לי עם הנשימות. שוב אני שמה לב שבנשימות הטובות שלי - יש שיפור מדהים בדופק העובר. התנוחה כעת היא על הצד. כל כולי מכווצת (וזה לא תורם לכאבים). אני נורא רוצה לשים משהו על הבטן התחתונה בזמן ציר (איפה הבקבוק החם? איפה הג'קוזי?) אבל אין לי כוח לומר. אני מתחילה להרגיש צורך ללחוץ, אבל לא כדאי עדיין - כי אין פתיחה מלאה והתינוק גבוה. אחרי כחצי שעה מאד מאד קשה עם המון צעקות שלי, ליטופים של עמי וחיזוקים של אביבה, אני מתחילה להתחנן לואקום. (אני לא מבינה למה לא ביקשתי אפידורל...) אני אומרת לאביבה שאולי צריך ניתוח כי הדופק איטי. אביבה אומרת לי - מה פתאום ניתוח. הכל בסדר. הרופאים מגיעים לבדוק (רובם מקסימים!) ואומרים שצריך לחכות מעט עם הלחיצות. אחרי עוד כעשרים דקות אני כבר מותשת לחלוטין. אני חייבת ללחוץ וכבר יש פתיחה מלאה אך התינוק עוד טיפה גבוה. אני צועקת בזמן הצירים "בבקשה, תוציאו אותו עם ואקום" או "לעזאזל, למה הוא לא יורד". הלחיצות זה נהדר. זה הדבר היחיד שמאפשר לי להתמודד עם הכאב. לידה שלישית, ופעם ראשונה שאני מצליחה ללחוץ כמו שצריך. אביבה עוזרת לי אבל כל פעם שהיא מנסה לעזור לסובב את ראש התינוק - אני לא מצליחה ללחוץ. בכלל, כל נושא הבדיקות הפנימיות נורא כואב (כשיש אפידורל זה לא מזיז...) ומפריע לי להתמודד עם הצירים. הדופק מאד איטי ואני ממש גמורה. כל הרופאים חוזרים. רופאה אחת נהדרת מעודדת אותי מהצד בזמן הלחיצות. היא כ"כ חיזקה אותי! העידוד שלה איננו בסגנון של פוצי-מוצי אלא קשוח ומדרבן. אני צריכה להמשיך ללחוץ כי הם לא יכולים לעזור לי כשהתינוק גבוה. התינוק יורד עוד קצת אבל כוחי גם. מחליטים על ואקום (הגיע הזמן!) וצריך לחתוך. מצידי שיחתכו את הבטן... הרדמה מקומית קלה, חתך ושולפים אותו החוצה. ילדי היקר נמצא בידי הרופא, מוציא איזו פעייה קטנה שמרטיטה את ליבי, סוחטת את כל הדמעות החוצה. אני ועמי לא רואים כלום. אנחנו בוכים ומרגישים משהו שאני לא יכולה לתאר במילים. ועכשיו דברים רגילים - תפירה (וידאתי שהתפרים הם מהסוג ה"טוב"), שליה, (לא זוכרת באיזה סדר), רגיעה. סה"כ הלידה, מרגע מתן הפיטוצין ועד הרגע המרגש ביותר - 4 שעות בלבד! יש שטף דם פנימי בגלל הלחיצות המוקדמות אז אני עדיין בחדר לידה. אביבה מכסה אותי בשמיכה - אני קופאת מקור. כבר ערב (להזכירכם - שישי) ועמי שר "שלום עליכם" ביחד איתי ועם הדמעות שלי ואח"כ הוא שר לי "אשת חיל". וכפינאלה - שולף את מיץ הענבים ועושה לי ולאביבה קידוש. איזה מיץ ענבים טעים... אני לא רוצה לקלקל ויש לי עוד המון המון המון לספר, אבל זמני קצר והבן הקטנטן שלי צהוב נורא, משתזף מתחת למנורה כחולה - אז אני בבית בלעדיו... אנחנו מקווים שתוך יום-יומיים הוא יהיה בחוץ. בנתיים אני שואבת ורותם מאד מאוכזבת שחזרתי הביתה והתינוק עוד בבי"ח. רק רוצה לומר תודה לכן. בזכותכן בכלל הגעתי עם הכוחות ללידה. אף אחד לא הזכיר את המילה אפידורל בלידה. כולם זרמו איתי, גם ברגעים הכי קשים. בפרקים הבאים: מחלקת יולדות לא כ"כ גרועה... מלונית - שווה... איך זה שבצהבת הילוד בערכים גבוהים, ההנקה לא רק שלא עוזרת אלא מפריעה להחלמה????????????????????? תוכן ההודעה: תגובות נוספות 11/9/2001  15:40 הדס אין לי מילים... - דיאנה 11/9/2001  15:51 וואו! כל הכבוד. מזל טוב! מזל טוב!אני פשוט בהלם מהפרוט ותשומת הלב! - סיגלגלי 11/9/2001  15:54 המון מזל טוב - אביטל 11/9/2001  16:3 המון המון מזל טוב. ממש גיבורה. כל הכבוד - איריס + 3 11/9/2001  16:38 ברכות חמות, נשמע מדהים וקצר.. ל"ת - טלי 11/9/2001  17:14 איזו הודעה מרגשת על הבוקר (אצלי עכשיו 7:00 בבוקר) - איריס הדס 11/9/2001  17:16 הדס, המון מזל טוב והחלמה מהירה לקטנצ'יק (ל"ת) - אילנה 11/9/2001  19:31 הדס מאוד מרגש ,מזל טוב והכי עשית זאת בכוחות עצמך ! (הואקום לא נחשב)(ל"ת) - עידית 11/9/2001  20:12 הדס, המון מזל טוב, נחת, בריאות, אושר ואהבה! (ל"ת) - נעמי 11/9/2001  20:17 מזל טוב - יהודית 11/9/2001  21:4 המון מז"ט, אפילו רשמתי לי מס' נקודות חשובות - ל"ת - כרמית 11/9/2001  22:2 הדס, מזל טוב, מקווה שתתאחדו במהרה בבית (ל"ת) - ענבר 11/9/2001  23:19 הדס- גרמת לי לדמעות התרגשות. הרבה אהבה לכולכם (ל"ת) - ליא 12/9/2001  0:52 הדס יקרה מאד, כל האיחולים והטוב שבעולם לך ולמשפחתך. המשך יבוא (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 12/9/2001  1:7 המון מזל טוב! שתדעו רק אושר, והרבה! ל"ת - אסתי 12/9/2001  7:50 הדס, מזל טוב גדול (ל"ת) - אורלי 12/9/2001  8:16 אשת חייל, הצלחת לרגש אותי עד דמעות, מזל טוב ענק ממני ל"ת - ענת סימון 12/9/2001  8:22 הדס, המון המון מזל טוב! שתזכו לקחת את בנכם הביתה ממש בקרוב! המון הנאה ואושר ממנו! (ל"ת) - נטלי 12/9/2001  8:28 את גדולה ,איזה סיפור מרגש. הדס מאחלת לך ולמשפחתך מזל טוב ואושר. ל"ת - יוליה 12/9/2001  8:35 המון המון מזל טוב ! והחלמה מהירה לשניכם! - ענת של גלי 12/9/2001  8:57 הדס יקרה, ריגשת אותי כהוגן! המון ברכות, נשיקות לרך (וגם לך...) ו"איחוד משפחתי" בקרוב מאד! - שרון א. 12/9/2001  9:34 הדס יקרה, תודה-תודה-תודה שהספקת להודיע לפני 16:00 המון אושר לכם בקן הפרטי, נסו להתנתק מהעולם בימים הקרובים (ל"ת) - ענת ב 12/9/2001  11:36 הדס יקרה, המון ברכות מז"ט ואושר לך ולמשפחתך, החלמה מהירה לפיצפון )לת( - רויטל 12/9/2001  11:50 מזל טוב הדס, והמון בריאות. ל"ת - דפנה* 12/9/2001  12:32 הדס יקרה לי מאד, - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית 12/9/2001  17:27 ושוב הדמעות האלה בלי שליטה...אין לי מילים.אני שמחה כל-כך בשמחתך!!!!!ל"ת - דנה 12/9/2001  22:3 שפע ברכות... - ריש 13/9/2001  10:27 הדס, הצלחת להעביר בי התרגשות . מזל"ט גדול. לת - אורית 14/9/2001  8:29 כל כל כך שמחה בשמחתך, הרבה מזל טוב ל"ת - רונה 15/9/2001  19:13 להדס, - ענבל ל

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש