22/12/2004 21:20
|
אירנה
|
מאת:
|
בדיוק בשעות האלה לפני שנה נכנסתי לחדר לידה.
|
כותרת:
|
זה היה תאריך לידה משוער שלי - 22.12.2003 משום מה ידעתי שאני אלד בדיוק ביום הזה. אך בתי החליטה לאחר לי בשעה וחמישים דקות. בצהריים ביקרנו את הרופא שלי שבדק אותי ואמר "נו, חבר'ה, תערזו את התיק, כי אני רואה שתוך כמה שעות אתם יולדים!!!" הלכנו הביתה והתיישבתי לי על הספה - לחכות לצירים. משום מה הצירים לא הגיעו, למרות שהרופא שלי אמר שהוא רואה שיש התקדמות. בשעה 7 וחצי בערב בעלי חזר מהמשרד שלו והכנתי לו ארוחה ערב. ישבנו ואכלנו, וכשקמתי לפנות את הצלחות - לפתע גיליתי שלולית מים מתחתי. בהתחלה אפילו לא הבנתי מה זה. אמרתי לו - "תראה, נראה לי ישבתי על משהו רטוב!" והוא צחק ואמר " ואני חושב שהרופא שלך צדק". עוד צעד ועוד צעד - ופתאום כזה זרם מים! אז כבר לא היה ספק. הגענו ל"בני ציון" ומייד קיבלנו חדר". השעה היתה 9 בערב. ואז התחילו הכאבים. אותם לא אשכח בחיים :-) ביקשתי בשלב כלשהו להתקלח, אך נאמר לי על ידי המיילדת שהייתה איתי שאין מים חמים. התיישבתי על כדור פיזיו, והחזקתי את בעלי בידיים כדי שיעזור לי לנוע על הכדור. זה עשה פלאים ועזר מאוד. אך כשחזרתי למיטה הכאבים שוב היו מאוד חזקים. פתיחה של 5. ביקשתי אפידורל - המיילדת אמרה לי שאני מתקדמת מהר ולא כדאי כי לדעתה עוד מעט אני אלד. השעה היתה כבר 10 וחצי בלילה. בשעה 12 פתאום הרגשתי צורך ללכת לשרותים. בעלי הסתכל אליי ואמר, שלא מבין בזה הרבה, אך שנראה לו שזה יוצא. הוא רץ לקרוא למיילדת . כשהיא חזרה לחדר התחלנו ללחוץ. לחצתי חזק עד כמה שאפשר אבל בתי סירבה לצאת. הסתכלתי על השעון - השעה היתה אחד בלילה. לחצתי שעה ושום דבר לא יצא? ואז ניסינו עוד פעם שוב ושוב, ומה לא עשינו - החלפתי תנוחות, עמדתי על 4, משכתי בסדינים - כלום! בשעה אחד וחצי המיילדת פתאום זינקה על המוניטור ואמרה - "דחוף עושים ואקום! הדופק שלה יורד!" תוך כמה שניות בחדר היו 3 רופאים עם ואקום. בעלי התבקש לצאת :-( בשעה 1:50 בלילה היא נשלפה בשתי משיכות קלות. מייד קראו לבעלי שיראה אותה. שמתי אותה על עצמי - היא היתה כזאת קטנה - 3100 גר' ואדומה, מצחיקה כזאת כמו קופיף קטן :-)))) צילמנו אותה , ובינתיים הרופאים טיפלו בי. החל מאותו יום ביקשתי ביות מלא, והיא היתה איתי יום ולילה, ומאז כבר שנה אנו יחד - יום ולילה. ולא נפרדנו אפילו לחצי יום ! היום היא כבר אומרת "אמא, אבא, אוטו, אור!", מצביעה על חפצים ומחכה את הכלב הנובח. מצחיקה כזאת! אני רוצה לאחל לבתי חיים יפים ומלאים , בריאות ושמחה , ואני מבטיחה שאשתדל להיות אמא נהדרת ואוהבת.
אירנה
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|