פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

5/1/2005 10:46 לוליק מאת: סיפור הלידה שלי (זהירות- ארוך) כותרת: ילדתי בלידת ויב"ק, למרות כל הקשיים היתה חוויה נפלאה אמנם חודש לפני הזמן ובתהליך של זירוז, אך עם כל זאת, חוויה נפלאה הפורום הזה נתן לי המון מידע וכח לגבי לידות ויב"ק ועל כך אני מודה לכולכן. עכשיו אני מבינה היטב את צמד המילים "לידה מעצימה".... סיפור הלידה התחיל בבדיקת אולטרסאונד בו ראו שאין גדילה במשך השבועיים האחרונים. אני חוזרת לעבודה (בוכיה כמובן)ומשם לבי"ח למוניטור. המוניטור מראה צירים וביחד עם ממצאי הא.ס. מחליטים לאשפז אותי. מיום א' עד ה' הכל נראה בסדר, את הצירים מחליטים לא לעצור – אם תתחיל לידה אז תתחיל. זרימות הדם נראות תקינות. ביום ו' בבוקר יש פתאום האטת דופק במוניטור ומעבירים אותי לחדר צירים על מנת לעשות א.ס ארוך. אני מודיעה לבעלי והוא מגיע. בביקור הרופאים הם מסתכלים על כל הנתונים ומחליטים לעשות OCT- מבחן אוקסיטוצין, על מנת לבדוק האם השלייה מתפקדת כמו שצריך בזמן צירים. (אחת הסיבות השכיחות ל- IUGR, לטענתם, היא שלייה שלא מתפקדת כמו שצריך) המבחן עובר בהצלחה- יש צירים (אני לא מרגישה אותם) והדופק בסדר, בשלב זה בעלי נסע הביתה לנוח ואני נשארת מחוברת למוניטור לעוד מס' שעות. 17:00 למרות התוצאות, אוסף הנתונים מביא אותם להתייעץ עם בכיר מהם ולהמליץ על יילוד= סיום ההיריון. הם שואלים אותי אם אני מעדיפה ללדת רגיל או בניתוח ואני עונה שבלידה רגילה אבל הדמעות מתחילות לזרום להן ברגע שהמיילדת שרית ניגשת אליי, "איך מחליטים? אני רוצה מאד ללדת בלידה רגילה אבל האם "הרפתקה" כזו תסכן את התינוקת שלי? אני לא רוצה שהשאיפות שלי יבואו על חשבונה" היא קוראת לרופא, הוא מתיישב ליידי ומסביר לי שזה אינו סיכון כי חדר ניתוח תמיד יש והמוניטור מחובר עם מעקב של מיילדת ורופא כך שזו לא הרפתקה ואין פה סכנות יותר מבכל לידה אחרת. מה שנכון הוא שסיכויי ההצלחה אינם כמו בלידה שמתחילה טבעית משום שאין ביכולתם להשתמש בפיטוצין או פרוסטוגלנדינים כי אני אחרי קיסרי. "תקראי לבעלך, תשבו, תחליטו, אם אתם צריכים אותי- אני פה, אין לחץ"- איזה רופא מקסים. אנחנו ממשיכים עם הקו שלנו- מעוניינים בלידה רגילה. הרופא מחזק אותנו ואמר שלדעתו זו החלטה נבונה. מסבירים לנו שהפרוצדורה היא כזו- יוכנס בלון לזמן של עד 24 שעות, אחרי שתהיה פתיחה, יפקעו את מי השפיר- מה שיגרום להתפתחות של לידה. 20:00 מכניסים לי את הבלון 23:30 צורך עז לשרותים איתו יוצא הבלון.לי אישית נראה שזו פיקציה ואין סיכוי שזה פתח שם משהו... הבדיקה מראה פתיחה של 1.5 ואחרי עוד שעה הרופאה עושה לנו סטריפינג ופקיעת מים. פתיחה של 3-4 הצירים עדיין לא מורגשים. חדר צירים מתמלא ומעבירים אותנו לחדר לידה, המיילדת אומרת לנו לעשות עיסוי פטמות על מנת ליצור צירים משמעותיים. זה לא ממש עוזר. מיילדת אחרת מביאה לנו כדור פיזיוטרפיה והן מראות לנו איך לשבת ולזוז עליו, עם המוניטור הרציף הן מורידות אותנו לכדור ולהתנועע בחדר וזה נפלא כי אף אחד לא מתנגד לזה. מיילדת נוספת עושה לי שיאצו לביסוס התינוקת בתעלת הלידה, בודקת אותי- אין התקדמות בפתיחה, אני שומעת אותה אומרת את זה מחוץ לחדר ואותו רופא מקסים אומר לה שאני מתקדמת יפה מאד ושהוא לא מוכן שהיא תאמר שאין התקדמות (אני חושבת שמאד חשוב לו לא לרפות את ידינו). בבוקר מתחלפים הרופאים, והתורן הבכיר, אומר לנו שהצירים הלא כואבים הללו לא יובילו אותנו ללידה ושאנחנו חייבים לפתח צירים בשעות הקרובות כי ב- 12:00, נקבל החלטות. שוב- "תעשו עיסוי פטמות" עושים ועושים וזה קצת מחזק את הצירים אבל לא משמעותית, אנחנו מקבלים כל ציר בברכה ומתפללים שיבואו כבר. ההומור מחזיק את שנינו אופטימים כל הזמן עד לשלב הזה- בשלב זה כל אחד מאיתנו מרגיש את סכין המנתחים קרובה מאי פעם אבל אנחנו לא אומרים את זה אחד לשני כדי לא לשבור זה את רוחה של זו- רק לאחר הלידה שחזרנו הכול ונוכחנו ששנינו היינו בנקודת משבר בזמן זה. בשלב זה מצטרפת אלינו מיילדת מקסימה, איתה חוזרים ההומור והאופטימיות. 11:30 ד"ר צעיר וחביב מגיע לבדוק מה העניינים... עדיין פתיחה של 3-4 " אין ברירה- אני אעשה משהו כואב אך מועיל" "עוד פעם סטריפינג???" יללא שיהיה.... הפעם זה אכן מביא את הצירים המיוחלים ובגדול!!! הם באים ובאים עם הכאב והתדירות הגבוהה- כמו שצריך. המיילדת מראה לי איך לנוע בזמן ציר על מנת לקרב את התינוקת עוד ועוד לייעדה בתעלת הלידה. בשעת ה-ש' מגיע הרופא הבכיר ואנחנו מראים לו בגאווה את המוניטור- "יש צירים ועוד איך"- אני חושבת שעד שלב זה הוא היה סקפטי. אח"כ בודקים שוב פתיחה- 5-5.5 ועכשיו המיילדת מציעה אפידורל- "המרדים פה, תוכלי לנוח קצת-תאזרי כוחות ללחיצות" אנחנו מסתכלים זה על זו- אולי גם זה יעצור את הצירים... הצוות אומר שאת זה כבר שום דבר לא יעצור. 13:00-אוקיי לוקחים אפידורל. תוך שעה וחצי יש פתיחה מלאה ואז נגמרת המשמרת של המיילדת המקסימה . היא מבטיחה שתדאג לנו למישהי טובה. אני מרגישה לחץ מטורף באגן שגובר מציר לציר והאפידורל לא עוזר. בגלל שיש חלק קטן בצוואר הרחם שאינו מחוק, עוד לא מתחילים ללחוץ. נותנים לי פפברין על מנת לזרז את המחיקה הזו ומוסיפים קצת אפידורל כי הלחץ בלתי נסבל- זה פשוט כאילו לוחץ אבטיח ענק על האגן. די!! אני לא יכולה לעצור את זה יותר – אני צועקת למיילדת, היא באה ואני מודיעה לה שמתחילים ללחוץ. אוקיי- מנסים מס' תנוחות לחיצה ומחליטים על מה שנוח ואפקטיבי ויללא לדרך!!! לוחצים ולוחצים וזה מתקדם יפה- בעלי מעודד אותי והאמת היא שהוא היחיד שאני מאמינה לו שזה באמת מתקדם. לקראת הסוף המוניטור לא קולט טוב,הרופא מגיע ומחליט לשים לתינוקת מוניטור על ראשה. שאני רואה אותו חובש כפפה על ידו הוא מקבל ממני צעקה " אתה לא בודק אותי עכשיו!!!" והוא בטון מתנצל "זה לא לך זה לעובר" ממשיכים ללחוץ וגם המוניטור הזה נופל- פה הוא קצת נלחץ ובדיעבד אני יודעת שאמר שאם אני לא מוציאה אותה בציר הבא, הוא מביא וואקום. המיילדת שוללת את זה כי "התינוקת תיכף בחוץ". עוד ציר ועוד ציר והוא לוחץ עליה לחתוך אותי ולגמור עם זה. היא חותכת חתך קטן ומתנצלת ואז יש לי קבוצה של 4 מעודדים- בעלי, הרופא ,ושתי מיילדות. לחיצה- הראש בחוץ !!!בעלי נראה כאילו חזה בבריאה עצמה-מלא התפעלות. "תתכופפי קדימה ותסתכלי" היא אומרת לי – ראש קטן ומתוק מגיח משם. "עכשיו לא ללחוץ" היא מחלצת את התינוקת, מניחה אותה עליי, הקטנה בוכה קצת. היא חותכת את חבל הטבור, עוטפת אותה ונותנת אותה לבעלי ואז שוב לי. הקטנה שוקלת 2105 היא מתוקה כל כך!! מעבירים אותה לילודים כדי לוודא שהיא בסדר אחרי תרגילי הדופק שעשתה. תם אך לא נשלם- השילייה יוצאת יפה, התפירה- סיוט, אח"כ חדר התאוששות- אותה מיילדת מקסימה מכינה לי תה עם נענע- טעם גן עדן. הקטנה נאנחה קצת והוכנסה לקצת חמצן- מפה יהיה עוד שבוע וחצי בבי"ח עם מס' ימי אינקובאטור ומס' ימי צהבת. החזרה הביתה לאחר שבועיים וחצי נראית כחלום ובאותו ערב שבו חזרתי, ישובה על המיטה של בני הבכור עם יד אחת מחזיקה בקטנה היונקת ויד שנייה מלטפת אותו בזמן שנרדם, דמעות של אושר אמיתי יורדות על הלחיים. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 5/1/2005  11:1 ריגשת אותי מאד... - יעלה 5/1/2005  11:13 כל הסיפור - מופ 5/1/2005  11:14 לידה מהסרטים. :-) (ל"ת) - אירנה 5/1/2005  11:25 וואוו, לוליק מתוקה, - סיס 5/1/2005  11:36 החזקתי בלי דמעות כמעט עד הסוף.. - רונה 5/1/2005  12:0 מזל טוב והרבה אושר! ריגשת אותי מאד... (ל"ת) - אלישבע 5/1/2005  12:9 מרגש. מזל טוב והרבה בריאות. והמשך העוצמה. (ל"ת) - הללי 5/1/2005  12:12 לוליק, איזה סיפור - עדי אמא של יובל וגיא 5/1/2005  13:3 וואו, לוליק! - שירין 5/1/2005  13:9 לוליק, כמה מרגש - שירלי2 5/1/2005  14:17 איזה יופי,נשמע מאוד מעצים... - עדי כספי 5/1/2005  16:49 לוליק - אילנה (ק.ס.) 5/1/2005  17:52 מזל טוב, ברוך השם שהכל עבר בשלום (ל"ת) - שרה 5/1/2005  22:4 כל הכבוד לך! מזל טוב ושיהיה קל ושמח (ל"ת) - roniti 5/1/2005  22:51 מקסים, מקסימה !!! שיהיה לכם רק טוב !!! (ל"ת) - זהר 5/1/2005  23:47 לוליק - סיפור מרגש מאוד, ואת פשוט נהדרת. שיהיה לכם המון אושר ושמחה! (ל"ת) - מירי2 6/1/2005  3:17 לוליק - איזו התרגשות. שיהיה רק אושר! (ל"ת) - ליאורקה 6/1/2005  4:36 אח... לוליק כל כך התרגשתי מהסיפור וכל כך התרגשתי מהשיבה הביתה. מזל טוב ואיך קוראים לקטנה? (ל"ת) - עינת מ 6/1/2005  10:33 תודה לכולכן על התגובות!! (ל"ת) - לוליק 6/1/2005  12:44 לוליק היקרה מזל טוב - אופירה 6/1/2005  15:41 היי אופירה - לוליק 6/1/2005  21:36 היי לוליק - אופירה 6/1/2005  22:11 הי לוליק - גליה של אלה 6/1/2005  22:13 לוליק- מזל טוב (עם דמעות בעיניים). אושר ושמחה גם בהמשך (ל"ת) - אריאלה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש