|
16/9/2001 1:26
|
הדס
|
מאת:
|
יש לי רגע פנאי אז: טובה ואלן- שאלה על הנקה וצהבת, וגם דיווח על תינוקיית שיבא (לא נחמד בכלל) וברכה לשנה החדשה
|
כותרת:
|
זה פשוט בלתי יאמן. אין לי זמן!!!!!!!!!!!!! אני לא מספיקה לחזור לעמודים קודמים ולהגיב להודעות של אחרים. sorry...
כפי שכבר דיווחתי, בני הקטן החליט לפתח צהבת ילודים ובמשך שלושה ימים קיבל טיפול באור. ב - 24 שעות הראשונות אסרו עלי להניק אותו בטענה שחלב האם מפריע בשחרור הבילירובין מהגוף ורק אחרי יממה שבה ראו שהבילירובין יורד יכולתי לחזור להניק אותו (אבל עם תוספות, ביקשה הרופאה...). הפסקת ההנקה הינה לתינוקות שהבילירובין מאד גבוה (מעל 17.8).
מעבר לעובדה שזה בילבל כהוגן את התינוקי שלנו ועכשיו אנחנו נאבקים על ההנקה (אני נוטפת חלב, יכולה לכלכל את כל מודיעין-רעות-מכבים אבל הוא מתקשה לתפוס את הפיטמה...) מאד עירער לי את הבטחון בהנקה כל הסיפור הזה.
איך יכול להיות שאת המחלה הראשונה שיש להם - חלב האם לא מתקן??? הא???
אני יודעת שהאכלה מאסיבית טובה בצהבת כי הבילירובין משתחרר עם השתן - אז אולי הם פשוט לא סומכים על המניקות שיניקו הרבה ומעדיפים לראות שהתינוק אוכל הרבה רמדיה???
המוהל שלנו (מחר הברית) אמר לי בפרוש להניק אותו המון כי זה יוריד לו את הצהבת.
מה אתן אומרות?
ולגבי תינוקיית שיבא. גועל נפש!!!
במשך 3 ימי צהבת הייתי שם המון המון. ראיתי דברים ממש לא סימפטיים. העוף שאני מנקה ביום שישי מקבל טיפול יותר אנושי מהתינוקות שם. האחיות מרימות את התינוקות ומאכילות אותם כאילו היו חתלתולים ברחוב.
התינוקות שמקבלים טיפול באור הינם עם עיניים מכוסות (כדי לא להנזק מהאור הקרוב) אבל צריך להוריד את הכיסוי מהעיניים ולכסות אותם בזמן ההאכלה. אז במשך היום זה נעשה אבל במשמרות לילה (כשיש פחות פיקוח אימהי) האחיות אינן מוציאות את התינוקות מהעריסה לצורך האכלה. פשוט הן מרימות מעט את הראש, ובעודו עדיין עם כיסוי עיניים הן דוחפות לו בקבוק לפה. בלי עירסול, בלי חיבוק. ממש כמו בשבי הסורי! תארו לעצמכן, שאתן קצת חולות ויש לכן רטייה על העיניים ומישהו דוחף לכן אוכל לפה מבלי שתראו כלום (וגם ערומים נוסף לכל). כשראיתי את זה פשוט נשברתי כי ידעתי שזה מה שעושים גם לתינוק שלי כשאני בבית (ולו יכולתי הייתי שם כל הזמן...) וממש נקרעתי בינו לבין רותם בבית. פשוט גועל נפש.
מעבר לכך, על כל עריסה של תינוק שאימו שוחררה מבית החולים כתוב באותיות של קידוש לבנה את מספרי הטלפון שלה (אם בוכה, אם צריך לאכול...). נראה לכן שהם מתקשרים? קודם כל נותנים לו לצרוח למשך 30 דקות עד שהוא צרוד מבכי ואז דוחפים לו בקבוק רמדיה.
אנחנו אמנם שוחררנו אבל אמרו לנו שאנחנו ח-י-ב-י-ם להגיע יום יום לביקורת בילירובין. נראה לכם שחזרנו? במוצ"ש נסעתי לבי"ח שערי צדק בירושלים כדי לבדוק את הבילירובין במעבדה (תוך 7 דקות יש תשובה וזה עולה לך 84 ש"ח) ווידאתי שזה בירידה.
בקיצור, זהו הדבר שעשה לי הכי רע מתל-השומר. הלידה, המחלקה, הרופאים, המלונית - הכל היה טוב ויפה. התינוקייה - תעודת עניות. אם יהיה לי כוח וזמן אכתוב להם על כך.
(וכמובן שכחתי לציין את המחזה הכי שכיח: אמא: "החזרתי אותו מהנקה, אני לא יודעת אם הוא ינק מספיק או לא" אחות: "אם את לא בטוחה תתני תוספת").
ולסיום: שנה טובה לכולן. שמחתי מאד שהבן שלי נולד עוד בשנה הזו. חשוב היה לי לסיים את השנה באופן אופטימי ומשמח - ואכן כך.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אני מקווה ומאחלת לכולנו המון ברכות של מזל-טוב לאורך כל השנה. סיפורי לידה נהדרים ופוריות רבה לכל המייחלות לכך.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
