|
20/9/2001 22:44
|
טל
|
מאת:
|
זוכרות אותי? סיפור הלידה שלי-
|
כותרת:
|
טוב ראשית כל נעלמתי לכמה חודשים אבל מכיון שאני כל כלך אהבתי סיפורי לידה אני אחשוף כאן את שלי בשבילכן- אז ככה ההריון שלי עבר בלי שום תופעות לוואי בכלל וכשנכנסתי לחודש תשיעי לא התחילו שום צירים גם לא פיצקלה. בשבוע 38 התחילו צירים אך כמו שקורה הרבה שלחו אותי בחזרה הביתה כבר אז אמרתי לבעלי שזה נורא מוזר כי הם היו ארוכים קבועים וכואבים ויחד עם זאת לא הניבו פרי. בשבוע 40 שוב אותו הסיפור, כ3 ימים לפני סוף שבוע 42 התחילו שוב צירים בלילה וזה היה יום ראשון, ביום שני בבוקר ניגשתי לרופא שבחרדה אמר- הצירים לא משמעותיים אך העובר גדול מאוד אני מפנה אותך לביה"ח לזירוז! הצירים הלכו והתחזקו ואנחנו ניגשנו לביה"ח, בביה"ח חיברו אותי למוניטור וזה היה סבל כי לא יכולתי לזוז ולעשות את כל מה שלמדתי- ניענועי אגן- מסז'ים וכו' והאחות שנכנסה מלמלה דברים לעצמה- מה שעיצבן יותר. אחרי שעה פלוס קראתי לה ושאלתי אותה באסרטיביות למה היא מחכה ומה היא מצפה לראות? היא ענתה שהמוניטור בסדר אבל לא מצוין(!) שאלתי מה זה מצויין אך שאלתי נפלה על אוזניים ערילות ורק ראיתי אותה מתרחקת מאחורי הוילון. בפעם הבאה כשהיא נכנסה כבר הייתי יותר אסרטבית ושאלתי- מה את רוצה לראות- וי? סמיילי? או ציון מאה על המוניטור? ואז היא הואילה בטובה לפרט (לא להסביר את המשמעות חס וחלילה) שהתנ' של העובר מוזרות ואין להן קו של בסיס אחיד, או משהו בסגנון- אני פשוט עד היום לא יודעת למה היא התכוונה. אחרי המוניטור נכנסנו לרופאה שהעלתה אותי למחלקת טרום לידה, והמיילדת שקראו לה רעיה עשתה בפועל את הקליטה. הצירים הלכו והתחזקו ונעשו בלתי נסבלים אך אני ממשיכה בתרגילים ובעלי ה-מ-ד-ה-י-ם עושה מסז'ים. סירבתי בתוקף לטישטוש ולכל מה שהוא לא טבעי והאחות דאגה לחזק אותי ולהגיד שהיא מאוד גאה בי. השעה הייתה כבר 19:00 ובעלי ביקש רופאה שתבוא לבדוק את הפתיחה כי אני כבר יושבת שעה במקלחת ונעזרת בטוש- כמו שלמדתי. הרופאה הגיעה ובישרה לי שיש פתיחה של שתי (!) אצבעות, לא נשברתי והמשכתי ללכת במחלקה לנענע אגן ולהשתמש במקלחת, בחדר לידי צרחה אחת היולדות ומיד ביררתי אם היא באותם השלבים שלי או יותר או פחות- האחות אמרה שאני באופן יחסי בשלב מתקדם יותר מה שחיזק אותי להמשיך בשלי ולסרב לטשטוש. השעה כבר 02:00 ואני מתחילה לשיר לבעלי בשקט- רל רל רל אפידורל, לשיר ולבכות. אני ממשיכה בתרגילים והרופאה מודיעה חגיגית שלא רק שיש פתיחה של שתי אצבעות עדיין אלא שהתינוקת נורא גבוהה! שאלו אותי שוב אם אני מעוניינת במשככי כאבים ואמרתי שלא והמשכתי בתרגילים במסז'ים (בעלי קיבל גן עדן בוודאות) ןבנשימות הרגעה, השעה כבר 04:00 ושוב אותו דבר אין פתיחה והיא לא ירדה, בשש בבוקר הפתיחה כבר 4 אצבעות ואני הולכת לחדר לידה- האחות שנפרדת ממני בטרום לידה אומרת לי כל הכבוד ושהיא מאוד גאה בי. אמרתי לבעלי יופי אם הגעתי עד כאן ניכנס לאמבטיה ואני אצליח ללדת בצורה טבעית, הגענו לחדר לידה ושתי מיילדות רבו מעלי אם קודם מקלחת או קודם אינפוזיה וכו' ואני לקראת טיפוס קירות מתקדם, הוחלט קודם על חיבור לאינפוזיה ואני שוב מתחת לטוש כי אין אמבטיה- ישנתי שעה קלה מתחת לטוש וכשיצאתי התבשרתי שאין אמבטיה אין פתיחה גדולה יותר מ4 אצבעות והגברת לא רוצה לרדת, או אז נשברתי- השעה כבר 08:00 יום שלישי ואני נזכרתי בסיפור של רוית ש ואמרתי לעצמי נו טוב אפידורל זו כבר אופציה אבל ניתוח- לא! האפידורל לא השפיע המשמרות התחלפו ובשעה 15:00 אמר הרופא- נו טוב אם עוד שעה זה נשאר אותו דבר- אני מנתח אותך- פה כבר לא היה לי איכפת מכלום- הרגשתי מפגרת שהצינור הזה תקוע לי הגב כמו כוסות רוח למת- הילדה באותה הפוזה הגבוהה והפתיחה התקדמה רק ל 5 אצבעות. שוב התחלפו משמרות והגיעה מיילדת שלצערי הגיעה רק אחרי שכבר די ויתרתי- היא ניסתה למנוע את הניתוח בכל מחיר אך אני כבר לא יכולתי לעזור לה בזה. בשעה 21:50 יצאה נועם בניתוח קיסרי ובמשקל 4 קילו וחמישים. נועם היום בת חודש וחצי ואני כבר מוכנה לעוד בונבון...
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
