|
31/1/2005 10:7
|
יהודית
|
מאת:
|
אחרי כמעט שנה סיפור הלידה של אריאל
|
כותרת:
|
סיפור הלידה של אריאל 19.02.04
פרק ראשון ההיריון:
מהרגע הראשון שנכנסתי להריון ידעתי כי אני בהריון, והלידה תהיה בבית . ההיריון היה מדהים כי הבנתי עד כמה מצב קבלת ההיריון משפיע על הבחילות, כאבים וכן.. שמהם לא סבלתי כל פעם שהם הופיעו ברכתי את ההיריון, ברכתי את התהליך דיברתי את אריאל ומכאן חל השינוי. במהלך ההיריון הייתי בחו"ל עברתי בית בחודש תשיעי, אפיתי כל יום והרבה, למדתי הריון מבורך.
חודש תשיעי:
מהשבוע ה10 לערך אמרתי לאורי בעלי את היום והשעה בה אני הולכת ללדת, (מה שהיה נכון בשתי הלידות הקודמות) עם הכניסה לחודש תשיעי החלו הצירים להראות את הסימנים כל יום יש התקשויות ויש עוד זמן. 10 ימים לפני התאריך הצירים היו ממש סדירים עד שקראתי למיילדת היא הגיעה ראתה כי אין פתיחה אין התקדמות הייתה פה כמה שעות והלכה. בסדר מחכים.
אחרי 10 ימים של צירים שממש משגעים(כנראה שוכחים את זה מיד אחרי הלידה) הגיע היום 19.02.04 שהיה ברור לי שאני יולדת כבדות אוירה של חג בבית, צירים כבר יותר חזקים, התקשרתי למיילדת והאי שאלה אותי אם אני רוצה שמן קיק, התשובה שלי מיד הייתה כן כי ידעתי שאני הולכת ללדת ואם זה לא היום אז השמן לא יעשה כלום, כך לפחות אני מאמינה. המיילדת הגיעה בשעה 19:45 בדקה אותי אמרה לי שיש אותה פתיחה ולא נראה לה שאני יולדת היום.. ושיש לי עוד זמן...הסבירה לי איך לוקחים את השמן קיק כף עכשיו כף עוד שעה . ואמרה נדבר. אחרי ארבעים דקות בערך התחילו לי שלשולים התקשרתי ליידע אותה היא אמרה יופי יש עוד זמן תיקחי את המנה השנייה. לקחתי. בשעה 21:15 אחרי הכף השנייה של שמן הקיק הרגשתי עייפה נכנסתי למיטה ודיברתי אל העובר(אריאל) תוך כדי נשימות ומדיטציה ואמרתי לו :" אם אתה רוצה לבוא היום אני כאן בשבילך מחכה לך. אם לא יש לך זמן. עכשיו בוא נלך לנוח כדי שיהיה לשנינו כוח לעבור את התהליכים" . מכאן פשוט יצאתי למסע במשך שעה וארבעים וחמש דקות. בשעה 22:58 התעוררתי עם רצון עז לשירותים הערתי את אורי ואמרתי לו אני צריכה קקי בוא תעזור לי לקום. אורי מתוך שינה קם ועזר לי לצעוד 4 פסיעות לשירותים התיישבתי ואמרתי לו תתקשר למיילדת כי נראה לי שאני בלידה, הוא שואל מה המספר אמרתי לו תעשה REDAIL הוא מתקשר והיא אומרת בסדר אני בדרך נסיעה של 12 דקות בערך. אני תוך כדי אומרת לו אויר הראש כאן אורי מתקשר שוב ואומר לה דחוף יש לידה.
ובא מיד אלי עמדתי על הרגליים תוך שהוא תומך בי ואורי עם הקול המרגיע אמר לי יהודית את יודעת ללדת. אחרי לחיצה אחת הראש יצא ומיד הגוף. לקחנו את המגבת שהייתה על הרצפה התיישבתי עליה, ואורי הביא מגבות לעטוף את הגוזל. אריאל נולד ב 23:05 כאשר המיילדת הגיע השלייה יצאה.
הלידה הייתה ללא כל קרע, או חתך..
כאשר התעוררתי הבית היה עטוף בשלווה ושקט , שני הילדים הגדולים ישנו שינה שלווה, מה שלא אפיין את הלילות הקודמים, והרגשה של חג ושמחה הייתה באוויר.
הלידה הביאה אותי למקום בו אני סומכת על עצמי ועל הגוף שלי יותר ממה שהייתי קודם. היום אני יודעת שאם באמת נקשיב לגוף הלידה תהיה פשוטה כי לידה זה דבר פשוט.
אני חייבת תודה גדולה לאורי שיודע לתמוך, לגעת ולהיות שם באמת. תודה.
תודה לשיין שלמרות המרחק הגיאוגרפי הייתה שם בשבילי לאורך כל תהליך ההיריון, כאוזן קשבת , וכמי שיודעת לתת את המילה הטובה בזמן הנכון.
תודה לעצמי שידעתי לקבל את כל המתנות שההיריון ואריאל הביאו לי במהלך ההיריון ואחריו.
תודה לאיריס גוב שידעה לתמוך אומנם מחודש שמיני אבל הייתה שם..
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
