פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

25/9/2001 10:51 אורית מאת: סיפור הלידה שלי (איזה אושר לכתוב את זה) כותרת: טוב אז לקח לי קצת זמן...בעיקר משום שאני תמיד נסחפת בקריאה ותגובה ושוב הקטנצ'יק קורא לי. רגע האמת: יום שבת, 23:00 אני שפוכה. קצת כאבי מחזור לא יותר. ש-י-ט-פ-ו-ן מציף אותי ב-00:00. על הדלת רשימת דברים של הרגע האחרון:אפי נו, בקבוק מיץ יין לבן (שהציל אותי אבל לא בזמן שהיה אמור). תוך חצי שעה אנחנו במיון. (בקורס הכנה נשבעתי שאני שיא הקוליות מחכה בבית לפחות 12-24 שעות מרגע ירידת מים). אובחנה מחיקה מלאה ופתיחה של 1 ס"מ. חוקן ומקלחת. הרגע שנמשך נצח: 07:30-00:30- פתיחה של ס"מ בודד. הוחלט לתת לי פיטוצין. הסכמתי. רגע היאוש: 14:00-07:30- חולפות להן השעות מרגע מתן הפיטוצין. כאבי תופת ונאאאאדה!(יש לציין שבזמן זה כבר הייתי מוכנה לעבור ניתוח קיסרי ונראיתי כמו כלבלב שעזבו אותו בגשם, רעב ומוכה) עדיין סנטימטר. ואני בליבי חושבת: ככה בגדת בי שלב לטאנטי? כ"כ התכוננתי: תראה, כדור אורטופדי יש פה, קרחום, בקבוק מים חמים, בעל מקסים שיודע לעסות. לשוא. הייתי מחוברת למוניטור. השעה 10:00 הפיטוצין מטפטף. אחותי רוקחת פרחי באך, שומעת שאין פתיחה וממהרת אלינו עם בקבוק רסקיו ועוד בקבוק עם תמציות לפתיחה. רגע התקווה: 16:00-14:00 -הללויה! פתיחה של 3 ס"מ. אנחנו מועברים לחדר לידה. דר באך (כמה אירוני) מגיעה בשעה 15:00 עם האפידורל. ב-16:00 פתיחה של 10 ס"מ. הרופא המום מההתקדמות בתוך שעה ונותן הוראה להתחיל להלחיץ. אה! אה! כן, אני נזכרת שרותי אמרה לי לבקש זמן מרגע פתיחה מלאה ועד ללחיצות. וכך היה. חיכינו איזה חצי שעה. ראש בספינה +2 ומתחילים ללחוץ.ורגע אחד לפני הלחיצות הוראה חשובה לרחלי המיילדת:התאמנו באפי נו ומסרבים בתוקף לביצוע חתך. לרגע הזה פיללנו: 16:45 -צור מגיח לאויר העולם. בעלי ואני בוכים כמו שני ילדים בלי בושה, שחררנו את כל מה שהיה במשך 9 חודשים. איזה כיף!!! באמת , רגע של שיא. רחלי עוטפת את צור, ובעלי הטווס, ובטוח האבא הראשון שנולד, לוקח אותו לתינוקיה. אני לא יודעת את נפשי מאושר. לידה ללא חתך, ותינוק שלם ובריא במשקל 3.060 ואני אומרת את זה באותה נשימה כי עד אותו רגע באמת חשבתי רק על הלידה ולא מעבר.(הרי רק את זה אנחנו רוצות לעבור בשלום) ופתאום הכל התערבב לי: האושר מהלידה התקינה וממראהו של צור. בעיה קטנה, השיליה לא יוצאת. חיכינו שעתיים. רחלי גם לחצה וגם עשתה קטטר כי לפעמים השתן כנראה מפריע, לא יוצאת. לצערי, שוב קיבלתי אפידורל. הוכנסתי לחדר ניתוח (לא לניתוח חלילה פשוט זוהי הפרוצדורה) והרופא שלף אותה ידנית. לחץ חזק בבטן. אני בהתאוששות ופה גומרת את כל המיץ יין לבן. אדיר אדיר! ועוד איזה בקבוק מים מינרלים. ועכשיו אני רוצה לשתף אתכן על דברים שמסביב. יוספה היתה המיילדת שקיבלה אותנו במיון. אחרי המוניטור הראשוני קצת הסתחבקנו וסיפרנו לה על תוכנית הלידה שלנו. היא הביעה סקרנות וביקשה לראות אותה. טעות היתה זאת אבל מילא. "מי העבירה לך את הקורס הכנה ללידה"?, שאלה בהתנשאות. "רותי קרני הורוביץ", עניתי בגאווה. "טוב, אני לא מכירה אותה" היא אמרה "אבל יש קבוצה של נשים שמעבירות קורסים שחושבות אותנו למפלצות. את באמת חושבת שאם יהיה קרע מדרגה שלישית לא נביא לך פרוקטולוג? את באמת חושבת שיש צורך לרשום כזה דבר?" ועוד כהנה וכהנה. אני מתפוצצת ברגע שאמרה את המילה "שטויות" לבסוף עניתי לה שאולי בשבילה אילו שטויות אבל לי חשוב הגוף שלי, אני מכירה אותו, זו לידה ראשונה שלי ומאוד חשוב לי שתהיה בהתאם לציפיות שלי. בזו תמה ההסתחבקות. אני באמת חושבת שאם הייתי בחורה חסרת ביטחון, דבריה היו משפיעים עלי. המלצה לכל הדביבוניות שבדרך. קחו איתכן רסקיו ותמציות זירוז. זה פשוט נס! הרסקיו מרגיע בצורה מדהימה ופותח את הגוף והנפש. ממש מומלץ. חברתי ילדה ביום חמישי האחרון עם אותה תמיסה שקידמה אותה פלאים. אין לי דברים רעים לומר על התינוקיה של בית החולים. הם מילאו אחר ההוראות שלנו והביאו/העירו לכל הנקה. (חוץ מזה לא ראיתי). לגבי המלונית, בדיון קודם כתבתי על כל מיני מחדלים שהיו שם לטעמי אבל בגדול, הייתי חוזרת לשם שוב ולו בשל העובדה שיש עוד יומיים לנוח והכוונה למנוחה נפשית לא פיסית. הבכי של היום השלישי בא לי ביג טיים אז רק לחשוב על לחזור הביתה באותו יום פשוט היה בלתי מתקבל על הדעת. אין ספק, היומיים האלה היו במקום. כן, ודבר אחרון, לרותי, המון המון תודה על ההדרכה, ההקשבה. ידעת לקרוא אותנו ולזרום איתנו לפי הקצב שלנו. רק אחרי הלידה הבנתי כמה חשובה ההכנה הטכנית, הפיסית ולא פחות מזה ואולי מעל הכל- הנפשית. וכמה אנחנו שמחים שעברנו את זה איתך. (יש בתכנון גיחה להחזיר את הספר והקרחום). יש לי גם הרבה לספר על הפוסט פרטום הידוע לשמצה. איך רותי אומרת? אנחנו מכונות הורמונים. נראה לי שאני הייתי דוגמה חיה לזה. אבל על כך בהמשך. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 25/9/2001  11:49 הרהורים על מיילדות בפרט ורפואה מודרנית בכלל. - נעהלי 25/9/2001  12:15 אחלה לידה-מזל טוב והרבה אושר ונחת. ל'ת - זולו 25/9/2001  12:38 אורית מזל טוב וממש כייף לקרוא את הסיפור - יהודית 25/9/2001  13:20 אורית סיפור מקסים משעשע ובעיקר מזל טוב למדריכה החדשה "רותי" (ל"ת) - עידית 25/9/2001  13:35 מזל טוב, ושאלה... - אודיר 25/9/2001  14:49 אורית מזל טוב קראתי סיפור שלך שהחזיר אותי לזמן המתואר ולפגישה שלנו במחלקה. - יוליה 25/9/2001  15:16 תודה לכולן. לאודיר, אני אשאל את אחותי ואחזור אלייך. (תוכלי גם להזכיר לי במייל?) ויוליה, - אורית 25/9/2001  17:41 לאורית - המון מז"ט ובריאות ... ושאלות הבהרה... - כרמית 25/9/2001  22:21 אורית-מזלטוב ענק! וכרמית - לגבי שלב הלחיצות - הדס 26/9/2001  1:1 אורית, הפלאת לספר... ושוב מזל"ט!!! - ל"ת - ריש 26/9/2001  9:41 הי אורית, תודה על הסיפור, שמשלים את התמונה - ענת ב 26/9/2001  10:27 כרמית, שוב, אדבר עם אחותי ואחזור גם אליך וגם לאודיר. אני יודעת שזה דחוף, אל דאגה. לת - אורית 26/9/2001  18:47 לאורית היקרה - רותי קרני הורוביץ 26/9/2001  22:1 אורית, מזלטוב ענק, וכל הכבוד על האסרטיביות. קידמת את כולנו צעד נוסף בדרך הארוכה שסופה התחשבות הצוות הרפואי ברצונות היולדת. תודה ושתהיה לכם התחלה מתוקה לחיי הפיציק. לת - ענבל ל 29/9/2001  11:49 אורית,רק עכשיו קראתי.סחתיין על האסרטיביות! שוב מזל-טוב גדול. ל"ת - דנה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש