פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

7/3/2005 22:5 אמאתמר מאת: סיפור הלידה של אהוב ליבי- ארוך, כואב בצירוף מסר כותרת: בנות יקרות. קודם כל תודה למי שמוצאת את הזמן לקרוא את הסיפור הארוך שלי. אני שותפה בפורום כבר המון זמן, אפילו לפני הכניסה להריון שרק חלמתי על בטן גדולה ומפוארת. השתתפתי בכנסים של נשים קוראות וחלמתי על לידה טבעית ומעצימה. ואז הנס קרה נכנסתי להריון שהיה אהוב, בריא ונפלא. 9 חודשים חלפו נורא מהר ואני מאוד אהבתי להיות אישה בהריון, כזו עם בטן וציצים ובוראת חיים. התכוננתי, קראתי, שיתפתי ( כל פעם בשם בדוי, חוץ מהיום, ואני לא יודעת אפילו למה,)וחיכיתי וחיכיתי. את קורס ההכנה ללידה עשינו בדרך אם ובהמשך יש לי מסר להעביר לכל הנוגעים בדבר, עשיתי אפינו, והמון דיבורים ומחשבות חיוביות. החודש התשיעי הגיע, התיק עם השמנים, הנרות והמיץ ענבים חיכה מוכן ליד הדלת וגם אנחנו חיכינו ו..כלום. לא צירים ולא צירים ולא צירים.... עד סוף שבוע 42, בבוקר אחד אני לא מרגישה את הגוזל, משם בטיסה למוקד קופ"ח ולאחר מוניטור, טיסה ישירה למיון בליס. הרופאים המליצו להתחיל לידה ( מיעוט מי שפיר) ואני שחלמתי על לידה בחדר הטיבעי עם דיתה, החלטתי לחכות עוד קצת, בדרך הביתה ניסיתי להתקשר למדקרת שהמליצו לי עליה כאן ואז חזרנו הביתה, התחבקנו במיטה והחלטנו שנוסעים שוב לבית חולים. ישנו לילה בבית חולים ובמוניטור היו ירידות בדופק, התפנה חדר לידה, כמובן שלא הטיבעי וזהו 5 אחה"צ, אני בחדר לידה מספר 9, אחות עצבנית פוקדת עליי ללבוש את הפיגמה של בית חולים ( לאיך לעזזל חשבת שיתנו לך ללבוש את הכותנת שלך?) ומתחילים בבלון ופיטוצין ואם כבר אז גם אפידורל. אני עדיין אופטימית, התחלפה מיילדת והפעם זו אילנה, מיילדת מקסימה שמייד משתפת איתנו פעולה, מדליקה נרות, מעמעמת אורות ושמה לנו את הדיסק שהבאנו- תחושה של אופטימיות אופפת אותנו אבל לא להרבה זמן, פתיחה של 4 אין התקדמות ואז מתחילות האטות בדופק אל מול כל ציר. אילנה מבקשת שבנזוגי יקרא לה בכל האטה ואני נשארת בחדר עם חרדה אימתנית. הכל מתחיל לאבד שליטה, האטות בדופק, רופאים שיוצאים ונכנסים, בודקים, מתדיינם ומודיעים לי שיש לי עוד 20 דקות ללדת כמו שצריך ואם לא ניתוח. ניתוח??? אני חלמתי על לידה מעצימה, אפילו לא קראתי על קיסרי כי נשים חזקות שבוטחות בגוף שלהן לא מגיעות למצב כזה ובקורס הכנה ללידה לא הזכירו אפשרות שכזו ואלוהים איזה חוסר אונים, זמני תם הרופאים נכנסים, אני בהיסטריה, אפילו לא מספיקה ליצור קשר עין עם בנזוגי ואני מגולגלת החוצה, כמה דקות של בכי היסטרי, קשירת ידיים, מרדים רוסי פוקד עליי לא להזיז את הידיים, אני בוכה ואני לבד ואני מתה מפחד ואז בכי , "מזל טוב יש לך בן" ואני מאבדת את ההכרה. עד כאן חווית הלידה שהיתה אמורה להיות חוויה מעצימה, מרגשת ומחברת. וכן אני יודעת שמה שחשוב זה שכולם בריאים אבל... אני מרגישה צורך עז להעביר מסר לכל מי שרק ירצה לקרוא, לכל האמהות בעתיד ובהווה, לפעמים מתוך התכוונות למשהו אחד, שוכחים להתכונן לכל האפשריות הנלוות שיתכן מאוד ויתרחשו. אני מרגישה שאם היתה ניתנת הכנה אפילו קצרה בקורס הכנה ללידה שהיה באוריאנטציה מאוד טיבעית לכך שלא תמיד הלידה הטיבעית המיוחלת מתאפשרת ולא, זה לא באשמת אף אחד, ולא, זה לא אומר שאת אישה פחות חזקה אם לא הצלחת ללדת טיבעי, וצריך לדבר על זה ולהתכונן כי גם בתסריט הזה אפשר להוציא את המקסימום מהסיטואציה, כמו לא להיות כל כך מופתעת בגלל שלא חשבת על האפשרות וכן להיות מסוגלת להיות יותר אסרטיבית ולדרוש עוד רגע, להיפרד מבן הזוג אולי אפילו להתעקש שילווה( אם זה מתאפשר מבחינה רפואית, ואני יודעת שבמקרה שלי זה התאפשר כי שמעתי שהרופאה מבקשת והמרדים מסרב), ואז אולי החוויה היתה יכולה להיות קצת פחות טראומטית. ומשם להתאוששות ארוכה, המון בכי בגלל ההפתעה וחוסר המוכנות שלי לנושא, המון רגשות אשמה על זה שלא הייתי עם בני ברגע לידתו ובשעות שאחר כך ומכאן הכל התחיל לאט לאט להסתדר, התאהבות איטית אבל אינסופית. הגוזל שלי היום בן שנה וחצי. לקח לי המון זמן להחליט לכתוב, חשוב לי להעביר את המסר שדברים עלולים לא להסתדר כמו שחלמנו וכדאי להיות מוכנים ולהכין ( בקורס הכנה של דרך אם לא הזכירו אפשרות כזו. )זהו, זה חלק מההחלמה הארוכה שלי. תודה למי שקראה. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 7/3/2005  22:19 שיו אמאתמר, איזה פלאש בק עשית לי... - ק.ק. 7/3/2005  22:19 אמא תמר מקסימה, מתוקה, חזקה ונפלאה - סיגל ש 7/3/2005  22:26 אישה יקרה - ליאתיתי 7/3/2005  22:40 מצטערת אבל קצת קשה לי להבין - מור 7/3/2005  23:26 ImaTama - Congratulations for the birth of your son! x - Um_Netah 8/3/2005  1:4 לאמא תמר ולמור - Tamara 8/3/2005  1:35 מאוד מזדהה עם מור - גולשת 8/3/2005  1:54 אמא יקרה ונהדרת - גילי אבישי 8/3/2005  7:58 מאוד מבינה אותך. ולא מקבלת את תגובתה של מור ושל הגולשת - מ.ש 8/3/2005  8:5 בוקר טוב, קראתי את כל ההודעות, תודה לכולכן מעומק הלב ( גם למבקרות...) (ל"ת) - אמאתמר 8/3/2005  8:20 תוספת קטנה למור ולגולשת... - אמאתמר 8/3/2005  8:33 אמאתמר יקרה - גושלת 8/3/2005  8:56 למוא ולגולשת וגם לאמאתמר - לירון 8/3/2005  9:10 אין מילים - שרונה 8/3/2005  9:15 יקרה - ליאורקה 8/3/2005  9:21 רק דבר אחד לא הבנתי - שרונה 8/3/2005  9:27 לגולשת הפולשת - רונה 8/3/2005  9:29 רונה המתחסדת - גולשת 8/3/2005  9:30 מסכימה עם לירון (ל"ת) - שרונה 8/3/2005  9:44 קודם כל חיבוק גדול גדול.... וגם - - מיכל של איל 8/3/2005  9:44 גולשת זה מעניין ופתטי יחד - רונה 8/3/2005  9:46 גו רונה גו!! אין כמוך!! (ל"ת) - לרונה 8/3/2005  9:51 רונה וגולשת - למה בדיון הזה? תחזרו לדיון המקורי. (ל"ת) - סדרניתה 8/3/2005  9:53 לאמאתמר - רונה 8/3/2005  10:23 לאמאתמר, tamara, לירון וכל האחרות - מור 8/3/2005  10:32 לי כנראה לא תהיה חויה מתקנת. - נורית 8/3/2005  10:54 בדיוק מה שהיה לי (ל"ת) - שקד 8/3/2005  11:2 סליחה ברח לי - שקד 8/3/2005  11:21 מבינה לליבך - שרקה 8/3/2005  11:32 לאמאתמר - אמא מוצלחת כל כך עם תינוק בריא ומושלם!!! - קרן אורצ'יק 8/3/2005  11:52 רונה- את חריפה!!! אבל האמת... מגיע לה. (ל"ת) - אממממ 8/3/2005  12:13 אבל זה בדיוק מה שאמאתמר אמרה, שבגלל שהיא לא הית מוכנה ללידה לא טיבעית, היא נתפסה אצלה כמאד טראומתית, למרות שביא אמורה להיות מושרת שהכל בסדר. - HILLA 8/3/2005  12:26 אמאתמר-כמה ריגשת אותי - יעליקה 8/3/2005  13:4 אמאתמר היקרה - אופירה 8/3/2005  13:19 Dear (ל"ת) - tatah 8/3/2005  13:27 Dear tamar, there is no way to prepare for an emergency c-section!x - tatah 8/3/2005  15:11 רונה את מקסימה - שרונה 8/3/2005  17:24 אמאתמר יקרה, החוויה שתארת חשובה והמסר שהפצת חשוב - imassia 8/3/2005  21:3 בנות יקרות, אתן מרגשות ומחזקות- תודה רבה לכולכן! (ל"ת) - אמאתמר 8/3/2005  21:20 אמאתמר יקרה - יעל.ש 8/3/2005  21:40 אמאתמר - לוליק 8/3/2005  21:56 אמאתמר היקרה... - קרן (אחרת) 8/3/2005  22:4 גם אני עברתי משהוא דומה - אילנה לשם 10/3/2005  0:31 יש הבדל - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש