|
2/10/2001 9:21
|
רונה
|
מאת:
|
חזן ג'וניור (יותם) נולד לפני שבוע בדיוק להלן סיפור הלידה הארוך כמעט כמו הלידה עצמה באסף הרופא
|
כותרת:
|
היי לכולן. רק עכשיו התפניתי נפשית ופיזית לכתוב את סיפור הלידה. ילדנו את יותם שעה לפני כניסת יום כיפור. אבל הכל התחיל יומיים לפני כן כאשר הבחנתי בצירים שבאים והולכים זהים בעוצמתם וידעתי שזה קרוב. באותו היום בבוקר ביום שלישי בבוקר הרגשתי את תכיפותם וגם עוצמה קצת יותר גדולה החלטנו לנסוע לבית החולים(אסף הרופא). בדקו אותי בקבלה וראו שיש פתיחה של אצבע ומחיקה של 80% והרופא החליט שאלך הבייתה להסתובב ולהמשיך לעקוב. ובכן המשכתי וב23:00 בלילה אמרתי לגלעד שזהו זה יותר מדיי כואב לי ומהר לי וייאלה לבית החולים. הזעקנו את שרית התומכת לידה שלי (שהפכה להיות חברה בנתיים) הגענו לשם ובקבלה בודקים ולאכזבתי הנוראית עדיין פתיחה רק של בין אחת לשתי אצבעות. החלטנו לא להיכנס עדיין לחדר לידה (אחרי שכמובן יידעתי את כל מישרק אפשר שאני רוצה לנסות לידה טבעית ) והלכנו לדשא הסמוך לעשות תרגילים. אני הייתי במצב רוח טוב , פרסנו שמיכה ושלושתנו גלעד אני ושרית התחלנו לעבוד (אח"כ היו אנשים שאמרו לי שראו אותי שם). עשינו כל מיני תנועות וההזזות משהו כמו שעתיים וחזרנו לקבלה,שם בישרו לי שעדיין אין מייודע מה פתיחה אבל מכניסים אותי לחדר לידה. אני מבסוטית עדיין צורחת "לידה טבעית, לידה טבעית". הכניסו אותי לחדר שם הגיעה המיילדת ה אולטימטיבית ללידה טבעית. אשה, בן אדם מדהים במתיקותו. קוראים לה רעננית . היא שמעה שאני רוצה טבעי אז היא באה כי זה הראש שלה. דבר ראשון היא שאלה אותי אם אני רוצה ז'אקוזי אמרתי שכן אז מייד היא העבירה אותנו לחדר לידה שיש בו ז'אקוזי. לאחר מכן היא קראה את תוכנית הלידה והתפעלה ממנו. חיברה אותי למוניטור אבל לא בשכיבה אלה בצורה כזו שאני אוכל לנוע בחדר בסביבות המיטה. אמרתי לה שיש איתי תומכת ולא היתה מבחינתה שום בעיה ושרית נכנסה. כך היינו רעננית גלעד אני ושרית ואז התחילו משהו כמו 8 שעות של עבודה קשה שכל הזמן אני במצב רוח טוב ומצחיקה את כולם. זא'קוזי, מקלחות חמות כדור פיזיוטראפי , מסאז'ים שמנים, הכל היה שם. כל ציר קיבלתי מרעננית חיבוק חזק תוך כדי מס'ז בגב. שרית עשתה לי רפלקסולוגיה. גלעד נישק ועשה כל מה שאמרו לו לעשות להרים פה , להזיזי שם. עד ש...בשבע בבוקר. רעננית בדקה אותי ולאכזבתי הפתיחה היתה רק משהו בין שלוש לארבע. הצירים רק התגברו, אני מותשת (שני לליות קודם לא ישנתי)ורעעננית צריכה לסיים משמרת. היא באופן אישי הלכה והביאה מיילדת מדהימה לא פחות שתמשיך איתי. ענת תל אורן שמשתתפת פה בפורום מידי פעם והיא עושה גם לידות בית. האשה הזו כל כך רצתה ללכת איתי ועם הרצון לעשות את זה טבעי שהיא השקיעה את נשמתה ממש. היא הביאה כל מיני שמנים. היתה צמודה אליי לחלוטין . לקחה אותי ממש החוצה מחדרי הלידה לעלות ולרדת במדרגות. הכל הכל הכל. בתשע בבוקר היא בדקה אותי והפתיחה היתה קרוב לחמש. כאן נשברתי. לא הייתי מסוגלת יותר פשוט לא. יותר מהכל הרגשתי מותשת, פשוט רצוצה. ביקשתי אפידוראל . היא ניסתה עוד קצת למשוך אותיאבל אני כבר הייתי נחושה. קיבלתי אפידוראל ונרגעתי. לא הצלחתי להירדם אבל נחתי. כל שעה וחצי ביקשתי תוספת. נכנסתי באמצע למן דאון כזה. דכדוך לא מוסבר. לאחר קרוב לחמש שעות בודקים אותי וההתקדמות היא שמונה תשע אצבעות. בשורות טובות. לאחר עוד כשעתיים נדמה לי. פתיחה קרובה לעשר ואז האפידוראל מתחיל לפוג. אני רוצה להתחיל ללחוץ (כנראה שמוקדם מדיי) וענת באה לקראתי . התחלנו אבל שום התקדמות. הכאבים מתחילים להיות חזקים אני לוחצת ולוחצת. ענת שמה שמנים. אנחנו מנסים כל מיני תנוחות גלעד מחזיק את הרגליים בכל מיני פוזיציות. וכלום כלום . לאחר מכן הם מתחילים לראות את השערות של הראש אבל עם כל הלחיצות שום דבר לא מתקדם ואני לאחר שעתיים או יותר של לחיצות לא מסוגלת יותר לנשום פשוט לא מסוגלת לכלום עייפה עייפה עייפה. באיזשהו שלב צרחתי שאני רוצה רופא, אפידוראל, ניתוח, טשטוש, למות , לישון, את אמא, את אבא , לא רוצה ילד, לא רוצה כלום 0- בקיצור המון שטויות. באיזשהו הייתי פאסיבית ולא הסכמתי ללחוץ. ביקשתי שרופא יבוא והייתי ממש נחושה. באמת שלא יכולתי. אני מותשת לחלוטין. ענת מנסה ומנסה אבל שום דבר לא מתקדם. בסוף היא הלכה לקרוא לרופאה. פתאום בבת אחת החדר מתמלא באחיות , רופאים, מיילדים ואני שומעת חצי מילים על ראש תקוע, מונחים כמו OP , מצוקה עוברית, דופק נמוך, משקל גבוה. אני מפנה את המבט אל גלעד ורואה דמעות על הפנים המדהימות שלו. ואז אני שומעת את הרואה צועקת "עכשיו, עכשיו לניתוח". וזהו הרדמה, חדר ניתוח, אני מרגישה קצת אשמה אולי הרמתי ידיים מהר אולי בסוף לא שיתפתי פעולה. בחדר ניתוח המרדים היהמדהים הוא עמד למראשותיי ול הזמן דיבר והסביר לי מה עושים, ליטף לי את הראש. יותם יצא לעולם, מדהים מקסים מרגש ומתוק הביאו לי אותו ואני בכיתי כל כך.שעה אחר כך בחדר ההתאוששות הביאו לי אותו וישר הנקתי אותו וזה היה מעולה. האחות מטעם התינוקייה כל כך התלהבה שהשאירה לי אותו על הציצי ככה,הלכה וחזרה יותר מאוחר. זהו יש לי רק מילים טובות לומר על אסף הרופא על כל מחלקותיו. באישפוז שמו אותי בחדר עם עוד מישהי שהלכה יום למחרת כך שנשארתי לבד כל הזמן. גלעד קיבל אישור להיות איתי גם בגלל הניתוח וגם בגלל שביקשנו ביות לאחר יומיים שכבר יכולתי לתפקד קצת. אז הוא היה איתי כל הזמן וכך גם יותם. בלילה לוקחים אותו וגיליתי שזה טוב מאוד כי צריך לנוח ולאגור כוחות. כל פעם מביאים להנקה אם הוא רוצה לאכול בלילה. בתינוקייה מאוד מעודדים אותך לקחת כמה שיותר את הילד אלייך. וגם אם את בביות אז כשאת רוצה לנוח אין בעיה את מביאה אותו לשם. כך שזה אחלה סידור. כבר שם החלפנו לו לבד בחדר, רחצנו והכל כך שבבית לא חששנו מזה. אני חייבת לשבח את זיווה ונאדין מהתינוקייה שכל כך הדריכו אותי ונתנו ליפידבקים חיוביים "איזו אמא זורמת את" "איך את יודעת להלביש יופי" וזה מאוד עזר לי נפשית. נאדין באה אלינו לחדר הפשיטה אותו ואותי והראתה לי עמה זה נעים לעשות גוף לגוף במיטה וזה היה ממש מדהים שלמחרת אני וגלעד והוא נכנסנו למיטה ועשינו את זה שלושתינו ושרנו לו שירים שאנחנו אוהבים וסיפרנו לו איך נפגשנו. גלעד נתגלה כאבא מדהים סבלני, מדבר ושר לו , מתעורר בלילה ועושה הכל וכל הזמן נותן ליפידבקים חיוביים והוא נראה בעננים. זהו אני מניקה , יש חלב בשפע אבל יש בעיות כמו שאני לא מוצאת תנוחה טובה עדייןהציצי שלי ענק וזה מאוד מסורבל עבורו ועבורי. אז מחר אני הולכת לייעוץ.
חג שמח לכולם
אוהבת אותכן, אין לכן מושג כמה הפורום הזה הוא ברכה (בעצם יש לכן) כמה השתמשתי בעצות שנתנו פה וכמובן אין ספק שאמשיך להשתמש
ביי מיותם רונית וגלעד
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
